ממ"ן 11 בקורס ישראל בעשור הראשון – ציון 94
במהלך העשור הראשון לקיומה, מדינת ישראל נשלטה על ידי קואליציות שהיו רחבות מהרוב המינימאלי הדרוש. קואליציה נוצרת עקב שיטת בחירות ארצית יחסית, היוצרת מערכת רב מפלגתית. כתוצאה מכך, לרוב אף מפלגה אינה משיגה רוב מוחלט (בארץ – 61 מנדטים) ויש צורך בהרכבת קואליציה.
בתקופה זו, מפלגת מפא"י שהייתה המפלגה השלטת ניצבה במרכז המפה הפוליטית. מפא"י הייתה מפלגה דומיננטית הגמונית, והייתה למפלגת ציר; כלומר, לא היה אפשר להקים קואליציה בלעדיה. היא אמנם לא זכתה ברוב מוחלט, אבל היה פער גדול בינה לבין המפלגה השנייה בגודלה והיא שלטה בכל מוקדי הכוח – הכנסת, הממשלה, ההסתדרות, הסוכנות ורוב הרשויות המקומיות. מנהיג המפלגה, דוד בן גוריון, היה נערץ על רוב אזרחי המדינה וערכי המפלגה זוהו עם ערכי המדינה. מפלגות תנועת העבודה יכלו באותה תקופה להרכיב קואליציה בעצמן: במהלך העשור הראשון, למפלגות מפא"י ומפ"ם ביחד היו 65-59
חברי כנסת. כך, בן גוריון יכול היה לשלוט בקואליציה על בסיס דמוקרטיה רובנית – שלטון שבא מתוקף הרוב בממשלה, על בסיס הרוב המינימאלי הדרוש. למרות זאת, בן גוריון העדיף שיהיו בקואליציה יותר מפלגות מן המינימום הדרוש.
לפי דאוטי, האינטרס של בן גוריון היה להקטין ככל שניתן את כוחה של האופוזיציה, שבהיותה חלשה לא תוכל להכשיל אותו בשלטונו.
העבודה המלאה עונה על השאלות:
מדוע נשלטה ישראל במהלך העשור הראשון ע"י קואליציות רחבות מהרב המינימלי הנדרש?
מדוע נחשבות קואליציות רחבות אלה כ"תו היכר של דמוקרטיה התאגדותית"?
מדוע, לטענת דאוטי, יש הגזמה בטענה כי במהלך העשור הראשון שימשו המפלגות הדתיות כלשון מאזניים?
גיורא יוספטל, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות, טען ש"ישראל רוצה בעלייה אך הישראלים אינם רוצים בעולים". הציגו 2 דוגמאות לטענה זו והביעו דעתכם עליה.