הקבוצה הכנענית ספרות ואידיאולוגיה -סיכום הקורס- תוכן יחידה 1 : הקבוצה הכנענית – תולדותיה, שורשיה והשפעתה  על המציאות הישראלית. 3
1 . תולדות הקבוצה. 3
א. שלב א: מן הרביזיוניזם עד "הוועד לגיבוש הנוער העברי" 3
ב. שלב ב: קבוצות "אלף" 5
2 . ההשקפה הכנענית – רקע
ומקורות אידיאיים. 6
1 . המיידי  – התגבשות תודעה ילידית-עברית בא"י. 6
2 . דרכו של מושג העבריות מהרעיון הלאומי היהודי למשנה הכנענית. 7
א.מהיסטוריוגרפיה "עברית" לעם-ישראל לתמונת העבר הכנענית. 8
ב. השאיפה העברית לתודעה לאומית טריטוריאלית וגיבושה בהשקפה הכנענית. 10 ג. תגליות אוגריות והשפעתן על התגבשות המשנה הכנענית. 10
3 . מקורות פוליטיים. 11
א. הקשר של הכנעניות אל הציונות. 11
ב. הקשר של הכנעניות אל הרביזיוניזם. 11
4 . מקורות ספרותיים. 12
5. השפעת הכנעניות על הספרות הישראלית. 12
א. השפעה בתחום הספרות והאומנות. 12
ב. השפעה בתחום החברה והפוליטיקה. 13
6 . סיכום. 13
יחידה 2 : האידיאולוגיה הכנענית. משפטים
1 . זהות. משפטים
2 . מרחב. 18
3 . זמן 19
4 . לשון 21
5. יעדים ודרכי ופעולה. 22
יחידה 3 : תביעותיה של האידיאולוגיה הכנענית מן הספרות.
5
1 . ספרות עברית ויהודית.
5
2 . פואטיקה כנענית.
5 א. מרחב.
5 ב. זמן 27
ג. לשון 28
ד. זהות. 28
ה. פעולה. 29
3 . הנחות פואטיות "טהורות" בשירות התפיסה האידיאולוגית. 29
ממן 11 – שאלות ותשובות. 31
יחידה 6 : הסיפורת ב"אלף" 37
1 . ספרות דור הפלמ"ח. 37
2 .
בתור | נתן שחם. 38
3 . חרבת חזעה | ס.יזהר 41
4 . הבוקר החדש | יריב עיטם. 47
5. רומנטיקה כושית | יעקב אשמן 50 7. השבח לאלוהים | איתן נותב. 53
8 . הקרב על מבצר ויליאמס | איתן נותב. 54
9. "המשתה"/עמוס קינן (1949) 56
1 0. "אחיו הגדול"/עמוס קינן (1950) 56
1 1. חלוקת הספרות ב"אלף" לארבעה מודלים עיקריים על פי מאמרה של נורית גרץ "הקבוצה הכנענית- בין אידיאולוגיה לספרות": 57
ממן 13 – שאלות ותשובות. 58
יחידה 1 :
הקבוצה הכנענית – תולדותיה, שורשיה והשפעתה      על המציאות הישראלית מי היו הכנענים: קבוצה מצומצמת של אנשים (כ-משפטים איש בגרעין הקשה) שהאמינו בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 כי חבריה, דור של אנשים שנולדו וחיו בא"י, נבדלים ואינם קשורים ליהודים המפוזרים ברחבי העולם. אנשים אלו הקימו תנועה שנקראה בשם "תנועת העברים הצעירים ". את הכינוי "כנענים" קיבלו מהמשורר אברהם שלונסקי ככינוי גנאי והכינוי הפך לשם הרשמי של הקבוצה. הכנענים ביקשו ליצור עם חדש, עברי ולא יהודי בארץ ישראל.‏ הבולטים בין חברי הקבוצה הם:
מקים הקבוצה בשנת 1939: המשורר יונתן רטוש (שמו המקורי היה אוריאל שלח הלפרין).‏ הסופר אהרן אמיר (מאוחר יותר נודע כעורך כתב העת הספרותי החשוב "קשת החדשה")‏.
הבלשן ואחיו של רטוש עוזי אורנן (כיום פרופסור ללשון באוניברסיטה העברית ובטכניון, חבר באקדמיה ללשון עברית)‏ .הסופר והמתרגם שרגא גפני.
בנוסף פעלו הקבוצה: הסופר בנימין תמוז (מהיוצרים הבולטים בארץ בשנות ה-40)‏, הסופר, הצייר והפסל עמוס קינן, הסופר יעקב אשמן, הפסל יצחק דנציגר, הרופא עזרא זוהר, מתי פלד (פעיל פוליטי)‏, אליהו בית צורי, יריב עיטם, משה גיורא אלימלך, אברהם רימון, הפסל אחיעם שושני, הסופר והמתרגם שרגא גפני (כתב תחת שם העט איתן נותב)‏, הפסלת שושנה הימן, הפסל רודי להמן.
חברי הקבוצה ייסדו בין השנים
1 948- 1953 כתב עת שנקרא בשם "אלף" בו ביטאו את רעיונותיהם ואת התפיסה האידיאולוגית שלהם וכן שירים וסיפורים של חברי הקבוצה אשר  שיקפו את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם.‏
1 .
תולדות הקבוצה א. שלב א: מן הרביזיוניזם עד "הוועד לגיבוש הנוער העברי" יונתן רטוש: רטוש נולד בשם אוריאל הלפרין בוורשה בשנת 1909 ובשנת 1920 עלתה משפחתו לארץ. רטוש למד בגימנסיה העברית בירושלים ובגימנסיה ״הרצליה״ בתל-אביב ולאחר מכן למד באוניברסיטה העברית. מנובמבר 1929 עד אוגוסט 1930 שהה בפריס לצורכי לימודים.
רטוש החל לפרסם שירים משנתם
1 920 במוסף הספרות של עיתון "הארץ", בכתב העת "מאזניים", "כתובים" ובירחון תנועת בית"ר. בשנת 1932 פרסם רטוש נובלה פיוטית "לקבר ישמעל" שאותה כתב בתגובה לרצח בני הזוג סטאל-זוהר ע"י ערבים בחוף סידני עלי. רטוש נמנה בין פעילי הימין הרדיקלי ביישוב העברית והיה שותף להלך הרוח האנטי-בריטי ולקולות נגד התפיסה הלגלית של ז'בוטינסקי. השקפתו הפוליטית הרדיקלית הביאה אותו להצטרף בשנת 1932 לארגון "ההגנה הלאומי" שם התקרב ליאיר שטרן שביחד היו חלק מצוות ההקמה של  ארגון הלח"י. מאפריל 1934 רטוש נמנה חלק ממערכת "הירדן" (עיתון הציונות הרוויזיוניסטית) וכתיבתו נשאה אופי לאומי המושפעת משירתו של אצ"ג. בשירים שפרסם הושמעה ביקורת חריפה על מידניות ההבלגה היהודית וקריאה למאבק חסר פשרות על אדנות יהודית מוחלטת בארץ נגד הערבים שהוצגו בטקסטים כיסוד זר המאיים על קיום הישוב. ביטוי להלך רוח זה אפשר למצוא בסדרת מאמרים שפרסם רטוש בשנת 1937 בהם דרש כינון מדינה יהודית על בסיס עקרון "הסוברניות של עם על ארץ ישראל". בעקבות פרסום המאמרים וההד התקשורתי שהם יצרו עזב רטוש את מערכת ירדן.
בשנת 1937 עם ייסוד ארגון האצ"ל ערך רטוש את גיליונות הארגון הראשונים, השתתף בוועידה בה נוסחו עקרונות הארגון ולקח חלק במשלחת לאלכסנדריה שנועדה להיפגש עם ז'בוטינסקי כדי לדון עמו על מדיניות ההבלגה שז'בוטינסקי קידם. בשנת 1939 הציג רטוש את משנתו בכנס הציונית הרוויזיוניסטית בפראג, על אף התנגדותו של ז'בוטינסקי, והצעותיו נדחו בתוקף. על אף זאת רעיונותיו של רטוש השפיעו בצורה לא מבוטלת על חוגי האצ"ל ובית"ר בארץ ובמזרח אירופה, מאמריו תורגמו לפולנית ויידיש ותרמו לתסיסה רעיונית-רדיקלית בקרב אותם ארגונים. לאחר אכזבתו ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית פרש רטוש מכל ארגון פוליטי או צבאי. בשנת 1938 ברטוש שהה בפריס לצורך לימודים והמשיך לפרסם מאמרים ומסות היסטוריות בעיתוני המפלגות ואירגוני הימין הארצישראלי תחת השם א.ה הרן. בכתבים אלה ניתן לחוש בניצני המשנה הכנענית – ההפרדה שקיים בין ההיסטוריה העברית אותה הגדיר כהיסטוריה הלאומית לבין ההיסטוריה היהודית אותה ראה כהיסטוריה של עדה. באותה תק התקיימו גם המפגשים הראשונים בין רטוש לחורון, מפגשים שהשפיעו  רבות על מהלך מחשבתו ודרך חייו. סמוך לכיבוש הנאצי רטוש חזר לא"י במהלך התסיסה הפנימית באצ"ל, שהביאה בסופי של דבר להקמת הלח״י ב־1940. רטוש תמך בפילוג וקיווה כי המחתרת החדשה תאמץ את השקפותיו. אך גם האידיאולוגיה של לח״י היתה ציונית ולא כנענית ולפי עיקרי התנועה היתה הדת היהודית גורם ששימר את רוח האומה והגעגועים למדינה ריבונית. היהדות, לפי השקפת הלח׳׳י, לא סתרה את העבריות: בא"י תחזור יהדות הגולה, לפי השקפה זו, להיות יהדות עברית. דברים אלה היו בניגוד להשקפת רטוש, שתבע ניתוק מן הדת היהודית ומן ההיסטוריה היהודית.
האכזבה מהלח"י הוליכה את רטוש למסקנה שלא יוכל לתת ביטוי לאידיאולוגיה שלו במסגרת ארגון קיים ובשנת 1942 ייסד גוף עצמאי שנקרא ״הוועד לגיבוש הנוער העברי״.  בסתיו 1945 הוציא הוועד חוברת מחתרתית ראשונה שלמעשה הייתה גלגול של המניפסט ״קביעות לדרכה של תנועת השחרור העברית" שכתב בסמוך לשובו לארץ עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. למרות ייסוד הוועד פעל רטוש באותם השנים בבדידות יחסית והשפיע על חוג מצומצם בלבד. טרם נודע רטוש ברבים כהוגה דעות כנעני. השימוש במוטיבים ובסמלים כנעניים בשירתו עשוי היה בקלות להתפרש כהמשך וכפיתוח של קו שהיה קיים בשירה המודרניסטית העברית וקודם לכן בשירת טשרניחובסקי ושניאור. שיריו לא ביטאו תמטיקה לאומית מפורשת, אבל מאוחר יותר, משהתבררה זהותו הכנענית של רטוש, החלה מגמה לפרש את שירי הקובץ "חופה שחורה״ כביטוי פיוטי לתפיסת עולמו הלאומית והתרבותית.   עדיה חורון (1907 – 1972): הוגה דעות, חוקר, היסטוריון, מבקר תרבות ומהאבות הרעיוניים של תנועת הכנענים. חורון נולד ב-1907, בקייב שבאוקראינה, כאדולף גורביץ', בן למשפחה יהודית אמידה. עם השנים עברת את שמו לעדיה כדי להבדל מן ה"אדולף האחר". את השם חורון אימץ בשל הידמותו הפיזית לאל המצרי "חור". בצעירותו השתלם בלימודים קלאסיים ולמד לתארים מתקדמים בפריז. בפריז פגש את ערי ז'בוטינסקי (בנו של ז'בוטינסקי) ואת אשתו  עדה שטיינברג, (בתו המאומצת של גיסו של ז'בוטינסקי).
בשנת 1931 החל לפרסם מאמרים שזיהו את הפיניקים הקדמונים עם העברים, ז'בוטינסקי התלהב מרעיונות אלו וטיפח את המלומד הצעיר. כאשר ייסד ז'בוטינסקי את "ההסתדרות הציונית החדשה", לאחר פרישתו מן ההסתדרות ה"ישנה"  בשנת 1935 חורון תבע כי הגוף החדש יתנער מהדת היהודית ומרוח היהדות. ז'בוטינסקי סירב וחורון פרש מתנועתו בטענה כי  הוא אינו "יהודי מיבנה אלא עברי מהשומרון" וכי "אין לשכנע כי קורה דבר יהודי בפלשתינה כשקורה דבר מה עברי בכנען". בתקופה זו פגש חורון את אוריאל הלפרין (יונתן רטוש) וסביב השניים התפתח חוג רעיוני שהתרכז סביב כתב העת "שם". מלחמת העולם השנייה ותבוסת צרפת ב-1940 הפרידו בין רטוש לחורון. חורון, לאחר שירות בצבא צרפת הצליח להימלט לארצות הברית (ניו יורק) משם פעל כדי לגייס כספים עבור הלח"י ושיתף פעולה במאבקים שונים. לאחר מלחמת העולם השנייה עלו חורון ומשפחתו לארץ ישראל. חורון נפטר ב-1972 בתל אביב, ונטמן בראש פינה.
חורון פרסם בשנות ה-30 סדרת מאמרים אשר יצרו תשתית רעיונית לתנועה הכנענית. מאמרים אלה כונסו ותורגמו לעברים בחוברת "בטאון הפעולה העברית" שכללה את רעיונותיו המרכזיים:
·         כל עמי הקדם (פיניקים, אמורים וכו') הם עברים וכל מקום שבו שהו – הוא ארץ העברים.
·         בתקופת גלות בבל הופיע הרעיון המונותאיסטי כדי למלא צרכים ספציפיים של האליטה העברית שהוגלתה, אך רעיון זה השתלט על המחשבה העברית, וסופו שדחק אותה הצידה.
·         הגלות היא מצבו הטבעי של היהודי, אך אינה מצבו הטבעי של העברי. היהדות היא רעיון אוניברסלי, לא של עם או עדה והיא אינה ביטויה של הרוח העברית כי אם שלילתה.
·         שיבת העם העברי לארצו מחייבת הינתקות מן היהדות, וחזרה לרוח המקורית העברית, העולה ובוקעת מתוך יצירת עמי הקדם המתגלה בגילויים הארכאולוגיים.
בין השנים 1955-1956  פרסם חורון סדרת מאמרים נוספת בשם "עולם בהשקפה עברית" ברבעון "קשת". במאמרים אלו הבדיל בין השקפת עולם כללית (האיזמים למיניהם) שטיבה אוניברסלית וחסרת אחיזה בקרקע, ובין השקפת עולם "לאומית" שהיא עובדתית ונטועה במקומה. במאמריו שאל מהי השקפת העולם העברית והשיב כי את התשובה יש לחפור (פשוטו כמשמעו) מאדמת הארץ ולהשיב לחיים את "הד הגדולה הכנענית".
חורון נפגש עם רטוש בשנת 1939
ובמהלך השיחות בין השניים החל להתגבש המצע ההיסטורי הכולל של הכנעניות. ככל הנראה קרא רטוש את החוברת ״כנען והעברים״ של חורון ובעקבותיהם הבין כי תפיסת העבר שלו עד אז הייתה א-היסטורית ושבויה במיתוסים יהודיים וציוניים.
  ב. שלב ב: קבוצות "אלף" –