ממ"ן 14- ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל:
חלק א':
שאלה 2:
א.      ממשל דמוקרטי ליברלי הוא בעצם ממשל מוגבל, ההגבלה העיקרית מקורה בחובה להכיר בקיומן של חירויות הפרט ובנכונות לכבדן. לדוגמא, משטר דמוקרטי אינו ראשי לצמצם את חופש ההתארגנות וההתבטאות של הפרט הכפוף למרותו, או לאכוף עליו דעות ואמונות כלשהן.
בציטוט הנ"ל ניתנו דוגמאות בסיסיות המציגות את חופשו של הפרט:
o       "זכות אדם בסיסית היא חופש הדת ולקיים את מצות פולחנה"- חופש הדת הוא זכותו של כל אדם לבחור ולקיים את דתו או לא לקיים שום דת על פי שיקוליו האישיים, ולקיים את פולחנה בכל דרך שימצא לנכון לעשות זאת כל עוד אינו פוגע בזכויותיהם של אחרים. יש שרואים בחופש לא –
יש סתירה בדברייך, אין חופש פולחן יש חופש מדת אך לא חופש מדת.
כלל לא התייחסת להגדרה של ישראל כיהודית ודמוקרטית.
הגדרת מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית אינה עולה בקנה אחד עם הציטוט, הציטוט מדבר על חופש דת -שניתן אולי להגיד שקיים בהגדרה, מכיוון שההגדרה איננה מדברת על איסור דתות אחרות..
הציטוט גם מדבר על חופש מדת- חופש מדת לא בא לידי ביטוי בהגדרה של ישראל כיהודית ודמוקרטית, כלומר, ההגדרה עצמה מכניסה את סוגיית הדת להגדרת המדינה (היעדר הפרדה בין דת ומדינה), ומכאן הפגיעה בחופש של מי שאינו רואה עצמו חלק מהדת, ואינו רוצה להיקשר לשום דת.
משפטים נק' חלק ב':
שאלה 3:
הדמוקרטיה הליברלית מקדמת את זכויות המיעוט אפילו שהוא מאוד קטן לעומת הרוב היהודי ולכן ההגנה עליהן חשובה לא פחות (אולי אפילו יותר) מהזכויות שניתנות לרוב. משטר דמוקרטי אמיתי במדינת ישראל לא יוכל אפילו להתקיים אלא אם הרוב היהודי יעניק את מלוא הזכויות לפוליטיות לבני המיעוט הערבי- שהם אזרחי המדינה לכל דבר. 860,000 הערבים הישראלים יכולים לבחור ולהיבחר בכנסת כמו כל אזרח. מאז 1949 היה למיעוט הערבי ייצוג בכנסת, למרות שבתחומים חשובים אחדים הערבים הישראלים לא נהנים משיוון זכויות. לדוגמא: הסוכנות היהודית והקק"ל (שאינם גופים רשמיים של המדינה אך בידיהן סמכויות נרחבות בתחום מדיניות הקרקעות וההתיישבות- מטפלות ביישובים יהודיים בלבד. כך נוצרת אפליה לרעה של הערבים אזרחי ישראל. אפשר בקלות לאתר סימנים לאפליה בין יהודים לערבים גם בתקנות מינהל מקרקעי ישראל הנוגעות לרכישת קרקעות. רוב האדמות שהופקעו היו בבעלות ערבית ונועדו לאפשר הקמת יישובים יהודיים. קשרי לעקרונות הדמוקרטיים ליבראליים (זכויות וחירויות הפרט וחוקתיות) המדיניות הממלכתית בעניין קצבאות הביטוח הלאומי והקצבות משרד הפנים לרשויות מקומיות מקפחת גם היא את המגזר הערבי. לדוגמא: אף שהשירות בצבא נקבע בחוק כתנאי הכרחי לקבלת קצבת יוצאי צבא נעשו מאמצים רבים עד שנמצאה בסופו של דבר דרך להעניק את הקצבה גם ליהודים שלא שירתו בצה"ל. ואולם, באשר לאזרחים בערבים לא נעשה כל מאמץ למצוא מוצא דומה, והם אינם מקבלים תשלום זה. הסירוב להעניק ליישובים ערביים מעמד של ערי פיתוח, המקנה הקלות ותמריצים כלכליים גם הוא מעיד על אפלייתם לרעה.  חשוב לציין כי הנ"ל שונה. קשרי לעקרונות הדמוקרטיים ליבראליים אמנם תופעה זו אינה נוסעת מתחיקה או מקביעה תקנונית כלשהי, לפחות בחלקה היא תוצאה של רמת מודרניזציה נמוכה יותר במגזר הערבי, אך אין ספק שיש בה יותר מקורט של אפליה. משפט לא ברור לא בכל המקרים עומד האי שוויון בין יהודים לערבים בסתירה מהותית לעקרונות הדמוקרטיה …