למנהיג החיזבאללה, חסן נאסראללה, הייתה פינה כמעט קבועה על המרקע. כל פניה שלו קיבלה סטאטוס של אירוע מדיה בכל שלושת הערוצים המתחרים. כל שאר הידיעות נדחקו לשוליים ופרשנים מיוחדים לענייני תוכן ושפת גוף הוזמנו לאולפן על מנת לאבחן את מצבו של המנהיג, שנתפס כמשליך על מצבו של הארגון.
הצגת מנהיגי טרור בתקשורת הינה מצב חדש שבו הם זוכים לחשיפה תקשורתית משופרת: הם מצהירים הצהרות, מעניקים ראיונות, נושאים ונותנים עם ממשלות ובמקביל, עיתונאים ופרשנים מתחקים אחר עקבותיהם, מעריכים את תכונותיהם ומנסים להבין את נבכי נפשם ( ליבס וקמפף, 2006 , ע' 23 ). בעבודה זו, אבקש לבחון את אופי הסיקור לו זכה חסן נסראללה, נציג ארגון החיזבאללה ,במהלך מלחמת לבנון השנייה מצד התקשורת הישראלית.
הטענה שתיבחן היא כי התקשורת הישראלית העניקה במה נרחבת מדי להצהרות ולהופעות של נסראללה, תוך העדר ניסיון לקעקוע מידת אמינותו בנאומיו הפומביים.