תוכן עניינים
מבוא –עמ'
1 -3
פרק א' – הצגת התשובות לשאלת הנושא -עמ'
4 פרק א.1 – הומור סאטירי – פוגע ומלגלג על הקהילה ההומוסקסואלית -.עמ'
4 -9
פרק א.2 – הומור של קומדיית מצבים (סיטקום) – מציגה את הקהילה ההומוסקסואלית באור חיובי יותר, אך גם מחזקת סטראוטיפים -.עמ'
1 0-משפטים פרק א.3 – הומור בריטי – ייצוג מועט, לא הולם ורווי בקאמפ של הקהילה ההומוסקסואלית-עמ'
1 6-22
פרק ב' – מעשי – ראיונות דרך שאלונים קצרים בקבוצה מעורבת עמ'
2 3-
5 פרק ג' – הערכת התשובות ודיון בהן – ניתוח מדיה -עמ' 26
פרק ג.1 – הומור סאטירי גרוטסקי – ניתוח של הסרט "ברונו" -עמ'
2 7-31
פרק ג.2 – הומור של קומדיית מצבים (סיטקום) – ניתוח של הסיטקום האמריקאי – "משפחה מודרנית" -עמ'
3 2-37
פרק ג.3 – הומור בריטי – ניתוח של הסיטקום הבריטי- "מרושעות" –..עמ'
3 8-43
סיכום -…עמ'
4 4-49
ביבליוגרפיה עמ' 50-52
מבוא:
 “If you remove all the homosexuals and homosexual influences from what is generally regarded as American culture, you are pretty much left with Let's Make a Deal.” -Fran Lebowitz (American Writer and Humorist, b.1950).
בחרתי בציטוט הנ"ל של פראן לייבוביץ, הסופרת והדוברת הציבורית, כיוון שהוא מבטא דרך ההומור עמדה פרו-הומוסקסואלית, אשר רלוונטית לשאלת הנושא שלי – כיצד סוגים שונים של הומור מייצגים את הקהילה ההומוסקסואלית.
בעבודתי אתמקד ב-3 ז'אנרים הומוריסטים שונים: סאטירה, קומדיית מצבים והומור בריטי, כאשר לכל ז'אנר אתאים תיאוריית הומור מתאימה. מטרתי בעבודה היא לבדוק כיצד הז'אנר ההומוריסטי אמור לתת ביטוי לייצוג ההומוסקסואלי לפי מאפייניו, וכיצד בפועל הוא נותן ביטוי, דרך ניתוח מדיה. כדי להבין ראשית, את הקשר בין הומוסקסואליות להומור, יש להבין את התפקוד של הפונקציה המינית. לכל התנהגות אנושית יש סיבה וכך גם להתנהגות הומוריסטית. בנוסף להיותו של הצחוק ביטוי לעונג, יש להומור גם פונקציות אחרות הקשורות בצרכים ובדחפים בסיסיים של האדם ובאפשרותו לגעת, באמצעות ההומור, בנושאים שהם טאבו חברתי וליהנות מהם. זיו (1996) טוען שישנן 5 פונקציות אותן ממלא ההומור: הפונקציה האגרסיבית, החברתית, ההגנתית, האינטלקטואלית, ולעניינינו, המינית. מיניות הייתה הנושא של הומור משחר ההיסטוריה המתועדת. נתון מפתיע בגלל חוסר ההלימה בין המשיכה או ההנאה המורגשת על ידי השחקן בסיטואציה ארוטית אך בלתי נראית לצופה, אשר רק יכול להבחין בצורה אובייקטיבית התנהגות חסרת חן ואף דוחה, אשר מהן הצד השלישי משיג סיפוק מיני. באקט המיני עצמו אין דבר אסתטי, אפילו אם ההנאה המושגת מהמגע הפיזי של גוף בגוף היא אקסטטית. מחוסר ההלימה הבסיסי הזה מופקת הפיקנטיות של אינספור בדיחות, אנקדוטות, מעשיות, מצוירים, ותמונות אשר מיניות היא הנושא המרכזי בהן. באותו הזמן מתחים מיניים, ופחדים מתוקפנות מינית- גם כן יכולים להיות משוככים ע"י מנגנון ההומור )זיו,
1 996).
הומור בעניינים מיניים יכול גם להצביע על המתחים בין הנורמה הרשמית של חברה, אשר מגנה כל ביטוי מיני מחוץ לנישואים, והקנאה וההערצה הלא רשמית המיוחסת לפרט אשר מפר בהצלחה את הטאבו ומשיג את ההנאה האסורה. ישנה גם ההשמצה המשתמעת של השותף הפאסיבי, הנראה כמנוצל למען ההנאה של השותף האקטיבי,  ואשר אינו משיג דבר בתמורה. הדיכוטומיות הללו מועצמות במקרה של הטאבו הכפול, והפרדוקס העוצמתי של החוויה ההומוסקסואליות, אשר תובעת הסבר והצדקה לכך שהחברה המערבית עד כה לא הצליחה למצוא את הסיפוק שלה . לעומת זאת, הומור במעגלים של הומואים יכול להיות גם פונקציה של מנגנון הגנה שנותנת להם נקודות על חשבון החברה הגדולה והעוינת יותר, וחושפת את הצביעות והאי עקביות שלה, מאשרת את הערכים של התת-תרבות הסוטה, ושמחה בכל הצלחה ארוטית המושגת בהתנגדות לטאבו והמכשולים המתוכננים ע"י הסדר החברתי לאכוף אותם. הצורך של קבוצה חיצונית לשמור על הלך רוחה, יכול גם להישמר ע"י מנגנון ההומור, אשר משחרר את המתחים המצטברים המגורים ע"י הצורך התמידי בהגנה עצמית פסיכולוגית.
בעבר, זה היה אמיתי במיוחד כאשר כמעט כולם, חוץ מהומואים "גלויים", היו צריכים לשמור על חזות הטרוסקסואלית ע"י אמצעים משונים ומתוחכמים אשר נועדו להונות את העולם החיצוני- ולשלול זהות הומוסקסואלית, אשר תמנע מהפרט מצב מביך ובלתי הולם (Dynes, Johansson, Percy, Donaldson, 1990)  .
העבודה מחולקת ל-3 פרקים, כאשר פרקים א' ו-ג' מחולקים ל-3 סעיפים/תשובות לשאלת הנושא. התשובות של פרק א' הן בהתאמה כדקלמן: הומור סאטירי כפוגע ומבזה את הקהילה ההומוסקסואלית, הומור של קומדיית מצבים (סיטקום) כהומור חברתי המשלב את הקהילה ההומוסקסואלית, אך עם זאת לוקה בסטראוטיפיות, וההומור הבריטי הקאמפי שלאורך השנים לא הראה ייצוג הולם לקהילה. פרק ב' הינו פרק מעשי שבו אערוך ראיון עם קבוצת סטודנטים, חלקם מהקהילה וחלקם לא, אראה להם קטעי וידאו שנותנים ביטוי לסוגים השונים של ההומור ולייצוג של ההומואים, ואשאל אותם שאלות על תחושותיהם.
פרק ג' מחולק ל-3 סעיפים, הקשורים בהתאמה לסעיפים של פרק א'. בפרק זה אעריך את התשובות של פרק א' ע"י ניתוח רלוונטי מהמדיה ודיון לשם אימות או שלילה של התשובות. המדיה שאנתח בהתאמה לסעיפי א' הינם: הסרט הסאטירי "ברונו" (2009), הסיטקום האמריקאי "משפחה מודרנית" (2009- הלום), והסיטקום הבריטי "מרושעות" (2013-הלום). כל פרק יסתיים במסקנה כללית של הדיון.
החלק האחרון בעבודה הינו הסיכום, שבו אתמצת את כל העבודה, ולאחריו ביבליוגרפיה.