החוק ללימודים רב-תחומיים עבודה סמינריונית בקורס: סייגים באחריות פלילית ת"ז: אוקטובר, 2015 תוכן עניינים הקדמה מבוא
חלק 1. הגנת הצידוק מצב רפואי –  מבט היסטורי התפתחותי
1 )      הצידוק מצב רפואי והמתת חסד בהלכה –
2 )      הצידוק מצב רפואי והמתת חסד במשפט הישראלי – חלק 2. החוקיות המקבילה   דיון דברי סיכום — רשימת מקורות – הקדמה ורפלקציה אישית ללא ספק, נושא הסייגים לאחריות פלילית הוא לא רק נושא מרתק כשלעצמו אלא גם מהווה בסיס תיאורטי הכרחי במסגרת עבודתי. הידע אודות ההגנות הקיימות בחוק העונשין הוא התנאי הבלעדי sine qua non  עבודת השוטר עלולה לפגוע בעקרון החוקיות ובכך באינטרס הציבור אותו התחייבנו לשרת. במהלך הקורס העמקתי את הבנתי אודות הסייגים המוכרים לי קודם לכן ורכשתי ידע אודות קיום ההגנות שלא הייתי מודע להן. אולם, בחירתי להתמקד בסייג צידוק מצב רפואי נבעה מהחוויה האישית אשר נחרטה עמוק לתודעתי והותירה אותי עם סימני שאלה ודילמות קשים דווקא בנקודת המפגש שבין המשפט והרפואה. באופן ספציפי יותר, התעניינתי בסוגיית הזיקה שבין חוק העונשין וחוק זכויות החולה. מאז התייתמתי מאבי, שביקש ניתוח אף על פי שהיה ידוע לכל כי במצבו הניתוח היה מיותר, שאלתי את עצמי שאלות רבות, בנוגע לאחריות הרופא ה"מבצע" את הניתוח המיותר לכאורה – האם הניתוח היה זה שזירז את מותו? האם הרופא אחראי אחריות פלילית על ביצוע הניתוח שלמעשה זירז את מותו של החולה או האם הוא היה פטור מאחריות פלילית, מאחר ואבי היה זה שדרש את ניתוח ובכך לממש את זכותו אשר נקבעה בחוק זכויות החולה? האם היה משקל לאי הסכמה של כל חברי המשפחה לניתוח כנגד בקשת החולה? כיצד ניתן להגדיר בוודאות מיהו חולה סופני ומיהו החולה שנוטה למות? וכעת, בהקשר העבודה הנוכחית, מהי הסמכות שקובעת באופן אולטימטיבי: הסמכות הרפואית או הסמכות המשפטית? אף על פי שאף אחת מהתשובות לשאלות הללו לא תוכל לספק מענה לאבל, עדיין ניתן וחשוב לבדוק כיצד המחוקק והציבור מתמודדים עם סוגיות דומות אשר ממשיכות להתעורר, וזאת לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות ברפואה: מצד אחד, ההתפתחויות הללו אפשרו הארכת חיים על חשבון איכות החיים. מבוא בשנת 1990, המציא רופא-פתולוג אמריקאני את "מכונת המוות" שמזריקה חומר רעיל תוך הגוף באופן מבוקר ומביאה למותו של החולה. ד"ר קבורקיאן (Kevorkian) קרא להמצאתו "תנאטרון" (Thanatron – מכשיר המוות ביוונית): התאנטרון היה מורכב משלושה מבחנות המעבירות בהדגרה מנות של נוזלים: תמיסת מלח, משכך כאבים ולבסוף, מנה קטלנית של אשלגן כלורי. בין השנים 1990-1998, ד"ר קבורקיאן סייע בהמתה למעלה מ-100 חולים. הרופא הועמד לדין פעמיים באשמת סיוע ברצח, אך זוכה, מכיוון שהחוק במדינת מישיגן לא אסר מפורשות על סיוע בהתאבדות. בעקבות זאת, מדינת מישיגן שינתה את החוק הפלילי שלה. בתחילת 1991, השופט במדינת מישיגן הוציא צו מניעה האוסר שימוש במכונת ההתאבדות של קבורקיאן ובאותה השנה השהה את רישיונו הרפואי, אומנם, למרות הכול, "ד"ר מוות" המשיך לסייע בהתאבדויות החולים. כאשר לא היה באפשרותו להשיג תרופות הנחוצים לצורך השימוש בתנאטרון, קבורקיאן הרכיב מכונה חדשה, בשם "מרסיטרון" (מכשיר החמלה), שהזריקה פחמן חד-חמצני באמצעות מסכת גז.
כעבור שנה, המחוקק של מדינת מישיגן העביר הצעת חוק האוסר על סיוע בהתאבדות, אשר מטרתו הייתה להפסיק את תעמולת ההתאבדות בסיוע של קבורקיאן. כתוצאה מכך, קבורקיאן נעצר פעמיים באותה השנה, אומנם, השתחרר ללא הרשעה, בזכות בא כוחו עו"ד ג'פרי פיג'ר, אשר העלה טענה כי לא ניתן להרשיע באשמת סיוע להתאבדות באופן פלילי, אם בסך הכול היה מדובר במתן תרופה עם הכוונה של לשכך כאבים ולהפסיק סבל, גם אם הדבר הגביר את הסיכון של גרימת מות. בשנת 1998, קבורקיאן העלה לשידור ישיר בתכנית CBS את הסרט על הזריקה הקטלנית אשר ניתנה לתומס יוק. יוק סבל ממחלה חשוכת מרפא וביקש את עזרתו של קבורקיאן: על ההקלטה, קבורקיאן מסייע בהעברת התרופות למטופל. בתכנית, קבורקיאן קרא תיגר לבתי המשפט והציע להם לטפל בו מבחינת החוק: הפעם קריאתו נשמעה והוא הורשע ברצח מדרגה שנייה וכן בהעברת החומר הרפואי הבלתי-חוקי. "ד"ר מות" נדון ל-
5 שנות מאסר בפועל. בסך הכול, לפני ההרשעה הסופית, ד"ר קבורקיאן הועמד לדין ארבע פעמים במדינת מישיגן באשמת סיוע להתאבדות, זוכה בשלושה מקרים ואילו במקרה הרביעי המשפט נמצא פסול. קבורקיאן הביע אכזבה ואמר לכתבים שהיה מעדיף להיאסר על מנת לחשוף צביעות ושחיתות החברה. מיהו ד"ר קבורקיאן? האם מדובר בד"ר מות או בעושה חסד עם הסובלים? האם מעשיו פליליים, מאחר והוא משדל ומסייע בביצוע התאבדות, במלוא המודעות, בלשון המועטה, או שמא מעשיו ראויים להערכה, שכן הוא מבקש לגאול חולים סופניים מאיסוריהם, על פי בקשתם? –