עבודת אמצע סמסטר בקורס תיאוריה וסדר חברתי ב- סמסטר ב' תשע"ו תאריך פרסום: 13/4/2016
תאריך הגשה: 13/5/2016 במודל.
שאלה א: קראו את הכתבה המצורפת (ענבר, ע. "הקשר בין טראמפ, מירי רגב ושי חי".
YNET,18.3.2016 ). א.      דונו בכתבה זו בעזרת עבוודותיהם של הורקיימר ואדורנו וכן של פייר בורדיה. ב.      מתוך מאמרו של גיא סטנדינג, הסבירו איזה דגם של פרקריאט מגיב באהדה לדפוס התקשורת שמציגים טראמפ ומירי רגב. נמקו את תשובתכם. הקשר בין טראמפ, מירי רגב ושי חי נערך מתוך: ענבר, ע. "הקשר בין טראמפ, מירי רגב ושי חי".
YNET,18.3.2016
משהו חדש התחיל בשנה האחרונה בארה"ב מאז הפריימריז, המרתקים יש לומר, בעיקר בקרב הרפובליקנים.
בעוד עיני העולם עוקבות אחר הגיבור החדש שיציל את אמריקה ויחזיר את ההילה שאבדה ב-8 שנים האחרונות, נראה כי הרוח החדשה משפיעה גם עלינו, בתוכניות הריאליטי, בוועידות חשובות, בכנסים ובדיונים בכנסת.
טראמפ מתייצב בכל מדינה ומדינה, נואם בפני התושבים ואומר להם בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע, בלי פילטרים. וכמובן, הפוליטקלי קורקט האמריקני המפורסם ממנו והלאה. מנגד, האמריקנים נהנים מהסטנדאפ המוצלח, ושותים בצמא את המופע. ההתלהבות והסערה נותנות תחושה של אנשים סאדיסטיים הנהנים מעלבונות, אך האמת היא, שהם ייחלו לרגע שיקום מישהו מספיק אמיץ שיאמר להם את האמת – אולי כמראה למצבם הכלכלי והחברתי. אך למרות זאת, נאומי טראפ נקלטים יפה ומהר בקרב הקהל, אולי אך ורק בשל העובדה הפשוטה: טראמפ מדבר בגובה העיניים.
טראמפ מדבר אליהם בכריזמה רבה, ומדבר תוך שימוש בסיסמאות ריאקציונריות ופופוליסטיות של ימין כלכלי קיצוני, ומאשים מיעוטים (כגון מוסלמים) ומהגרים במצבם הכלכלי של שכבת הביניים האמריקנית.
האם בזכות פינת "כל האמת בפרצוף" של טראמפ הם ינצחו גם את קלינטון? אם תמשיך קלינטון לדבר ברוגע ובפוליטקלי קורקט גם הדמוקרטים יחששו למעמדם. היום כולם רוצים לשמוע את האמת, מבלי להתייפייף מאחורי התפקיד "הרם" והעניבה היפה. בסוף, כולם, מכל המעמדות, הגזעים והמגזרים רוצים ומבינים יותר כאשר מדברים אליהם בשפת רחוב, כאחד האדם.
 גם בישראל את התופעה הזו ניתן לראות מתפשטת והולכת גם בישראל: "פליטות פה" של פוליטיקאים הפכו לדבר שבשגרה, השמאל מאבד עשתונות כאשר מישהו מטעמם מספק אמירה הנוגדת את הרוח והאג'נדה השגורה בפיהם והנה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, אומרת את דעתה מבלי להתחנחן בוועידת התרבות של עיתון "הארץ". רגב תמיד דברה בגובה העיניים, אך רק לאחרונה היא לא מתביישת לפתוח נאומים עם כל האמת בפרצוף.
ואולי הטרנד התחיל עוד מקמפיין הבחירות של נפתלי בנט, האח ה"לא מתנצל". גם רגב בישראל, כמו טראמפ בארה"ב, מדברת אל הציבור בכריזמה רבה, בגובה העיניים, ותוך שיח/ דיבור שנוטה להפיל על מהגרי העבודה והמיעוט הערבי בישראל, את הבעיות החברתיות והכלכליות של שכבת הביניים של אזרחי המדינה אז אם פוליטיקאים מדברים בכנות והציבור אוהב ונסחף אחריהם, אז למה לא ליישם את הטכניקה הכל כך פשוטה גם בתכניות ריאלטי?!. על-פי דיווחים, התוכנית הפופולארית "האח הגדול" סחפה צופים רבים ואלפי מעריצים לכוכב העולה, שי חי. לא, זה לא בגלל העיניים היפות שלו או בגלל שהוא מאסטר בקראטה, זה בגלל הפינה האהובה עליו מכל בתכנית "כל האמת בפרצוף". שם הוא היישיר מבט לעבר הדיירים הנוספים ואמר את האמת גם אם הוא פגע, העליב ואפילו הכעיס אותם, אך העובדה שלא הודח גרמה לו להבין שהטכניקה הזו תסייע לו להמשך, גם מחוץ לבית האח.
שאלה ב: קראו את הכתבה המצורפת: ( כהן, ד: "לאנשים קורים באומן דברים מטלטלים", YNET, 3.9.13) א.      דונו בכתבה זו בעזרת עבוודותיהם של הוכשילד ומושג הפוסט-חילוניות של הברמס. ב.      מה פוקו היה יכול לטעון?
לאנשים קורים באומן דברים מטלטלים נערך מתוך: כהן, ד:
"לאנשים קורים באומן דברים מטלטלים", YNET, 3.9.13.
                                                            מה גורם לעשרות אלפי ישראלים לעזוב את משפחותיהם ולטוס בראש השנה לאומן? החוקר ד"ר משה וינשטוק ניסה להסביר את התופעה. מה שמעניין הוא שוינשטוק, 40, הוא מצד אחד לא חסיד ברסלב מובהק, מצד שני הוא גם לא חוקר נטול עניין אישי. וינשטוק עצמו טס כבר פעמיים לאומן בראש השנה.
פוגשים שם את אלוהים "מדובר בתופעה שמאוד עניינה אותי", מספר וינשטוק, חובש הכיפה הסרוגה. "זו תופעה מאוד יוצאת דופן בחברה הישראלית, שמתחברת לתופעות נוספות כמו מירון בל"ג בעומר. האמת היא שבפעם הראשונה נסעתי רק בגלל המחקר. אחרי שהייתי שם, אמרתי 'בוא ננסה להבין מה באמת מתרחש שם'. בשביל להבין תרבות צריך לדבר עם אנשים שחווים את החוויה. בגדול רציתי לברר מה חווה היהודי, החילוני, החרדי, החסידי, המסורתי, הסרוג, כשהם מגיעים לאומן".
מה הכי מרתק? "עצם ההתקהלות מרתק. אין התקהלות כזו שכוללת אנשים כל כך שונים – מהקיצונים ביותר ממאה שערים, ועד לחילונים-מסורתיים. שנית, התחושות שאנשים חווים שם מיוחדות מאוד, גם בהארת הפנים של איש לרעהו וגם בחוויות רוחניות בעוצמות שלא חשים בשום מקום אחר. אנשים עוזבים את המשפחה מאחורה, והולכים לפגוש את אלוהים, את רבי נחמן, ומדווחים שהם חוזרים אחרת, יותר מוארים, עם תחושות עמוקות. אין ספק שהאירוע הזה הוא אירוע מכונן עבור יהודים רבים".
ואולי זה סוג של טרנד? "יכול להיות שזה טרנד, אבל טרנד זו לא מילה גסה בעיניי. בוודאי שיש השפעה לטיסה, אבל יש שם משהו ייחודי יותר – ההשפעה של רבי נחמן. גם אנשים חילוניים מתחילים לדבר שם בשפה של חיפוש ושל תפילה.
יש שם באוויר המון מושגים שמפנים את האדם להתבוננות פנימית. אני לא יודע לחלק או להסביר את זה, אבל בוודאי שיש באומן התרחשות אנרגנטית-רוחנית מאוד דרמטית. בערך 90% מהאנשים שראיינתי למחקר שהרכיב בהמשך את הספר, דיווחו על תחושה אנרגטית חזקה ביותר. בוודאי שזה מושפע גם מהיציאה מהבית. לאנשים קורים דברים הרבה מאוד דברים חזקים, מעניינים ומטלטלים, שגורמים להם לחשוב על מסלול החיים שלהם, ואיך הם יכולים להיות יותר קרובים לאלוהים, ואחד לשני. הרבה מהם שואלים 'למה בארץ אני לא יכול לדבר כך עם החרדי הזה?' אין כלים אמפיריים מדעיים שמאפשרים לבודד את המרכיבים האלה, אבל אין ספק שקורה שם משהו חזק".
היום אתה ממליץ לחברים, לבני משפחה, ללכת לאומן? "מי שאומר לי 'אני רוצה ללכת לאומן', אני שואל אותו למה הוא רוצה. באופן כללי אני חושב שלכל אחד יש את המסע והדרך הרוחנית שלו..אני בטוח שיש אנשים שיגיעו לשם, ויגידו 'מה זה הטירוף הזה?'. מי שזה בוער בו – אני חושב שהוא יכול לחוות דבר שהוא לא חווה מימיו. ומי שלא מתחבר, זה עשוי ליצור אצלו אנטגוניזם".
מה הכי הפתיע אותך כשערכת את המחקר ואת הספר על אומן? "הפתיע אותי כשראיינתי חבר'ה חילונים, וראיתי מה קורה להם פתאום באומן. איך גם אנשים שאין להם מושג, והם בכלל הגיעו מטיול בגרמניה, חווים חוויות מדהימות ומפתיעות מבחינתם.
לא שיערתי שזה מה שיקרה. כשאתה נכנס לעומק של האנשים, ומברר איך הם חווים ומה הם מקבלים, אתה בעיקר מופתע ומגלה דברים חדשים".
הנחיות לכתיבת הדיון (הנחיות אלו הן חלק מהפרמטרים לשיפוט בחינה וככאלו הן נושאות ציון):
ü      יש להתבסס הן על המאמרים והן על הרצאות הקורס. ü      הקפידו על התייחסות לרעיונות מרכזיים מהטקסט והסבירו אותו ודונו בהם בעזרת המאמרים ü      הקפידו על כללי ציטוט ביבליוגרפים בגוף העבודה, ועל רשימה ביבליוגרפית בסוף העבודה (יש לרשום מראה מקום ביבליוגרפי לכל טיעון שתציגו במסגרת הדיון).  ü      הקפידו על ניסוח, פיסוק, שפה ומבנה תקין של פסקאות וטיעונים.  ü      הקפידו על מבנה דיון אקדמי [פתיחה, גוף הדיון (ובו חלוקה לפסקאות משנה) וסיכום] באופן הבא:       הפתיחה:
תכלול טיעון קצר וממוקד, אותו תציגו במסגרת הדיון: (לדוגמא: מה היו החוקרים חושבים על הכתבה? יסכימו? יבקרו?). בפתיחה יוצג בקצרה הטיעון שלכם, כך שהקורא יבין בדיוק מה אתם מתכוונים לטעון בדיון שיבוא.        גוף הדיון: יציג את הטיעונים שלכם, יפרט אותם, דרך יישום המאמרים על הכתבה, ויכלול מסקנות ביניים קצרות בסוף כל פסקה. בגוף הדיון המחולק לפסקאות תבססו ותאוששו את הטיעון שלכם בפתיחה. כל פסקה בדיון תתמוך את הטיעון המרכזי שלכם, שהוצג במסגרת הפתיחה. מסקנות הביניים בסוף כל פסקה הן "השורה התחתונה" של כל פסקה.       הסיכום:
יסכם רק את מסקנות הביניים שהצגתם לאורך הדיון בסוף הפסקאות. הסיכום אינו מחדש מעבר למה שכבר נטען בגוף הדיון, אלא רק אוסף ומרכז את מסקנות הביניים שהצגתם לאורך הדיון בצורה מתומצתת.               ü      ניתן להגיש את הבחינה ביחידים בלבד.  ü      את הבחינה יש להדפיס בפונט David גודל 12 מרווח כפול בין שורות. ü      שוליים עליונים/תחתונים-  3.00 ס"מ; שוליים שמאליים/ימניים-  2.50 ס"מ.
ü      אורך העבודה – עד 3 עמודים שזה כולל ביבילוגרפיה (לפי כללי ה- APA). אין לחרוג ממספר העמודים המוקצב. ü      הקפידו על עבודה עצמאית. מותר לקיים דיון מפרה במשותף, אך כתיבת העבודות תיעשה בצורה יחידנית. שאלה א – דיון בכתבה של ענבר (2016) – א.      במסגרת סעיף זה, אדון בכתבה באמצעות עמדותיהם של הורקימר ואדורנו ושל פייר בורדיה.
הכתבה של ענבר (2016) מתמקדת ב-3 דמויות הניצבות בחודשים האחרונים באור הזרקורים של התקשורת בישראל ובעולם – שי חי, מירי רגב ודונאלד טראמפ. במקרה של טראמפ, לדעת הכותב, העולם מחפש אחר מנהיג כריזמתי שיציל את אמריקה ויחזיר את ההילה שאבדה לה.
צורך זה במנהיג כריזמטי בא לידי ביטוי גם בקרב הישראלים, המחפשים אחריו בתכניות ריאלטי ובדיונים בכנסת. דונאלד טראמפ, מירי רגב, לדעת הכותב, הנם כריזמטים, אינם מתחנחנים ומציגים את האמת לציבור ללא פילטרים, ללא התחנחנות ובשפת הרחוב.
אדורנו והורקהיימר (1993) ביקרו את הקפיטליזם המודרני במשמעותו התרבותית, תופעה אותה כינו כתעשיית התרבות. לדבריהם, במחצית השנייה של המאה ה-20, הקפיטליזם הקלאסי שינה את דפוסי הפעולה מניצול משאבים חומריים ראשוניים לניצול כלכלי. לאחר השינוי, התרבות מונעת מעקרונות כלכליים ופחות מעקרונות תרבותיים, כאשר תרבות ההמונים הופכת לסחורה עבור הקפיטליזם. במסגרת הקפיטליזם הצרכני, התרבות כפופה לחוקי הכלכלה באופן שבא לידי ביטוי בעסקי שעשועים, במותגים וכדומה. למעשה, תעשיית התרבות כולה נועדה לבטא ולשרת את מטרותיהם של בעלי ההון והשליטה, כאשר התאגידים שולטים בכל ביטויי התרבות במטרה ליצור רווחים. –