מדינת רווחה- ניתוח ביקורתי. המחלוקת בתפיסות הכלכליות, המטרידות אותנו עד היום, נעות על פני ציר בעל שני קטבים השמאל הכלכלי, הדוגל במדינת הרווחה, השואפת לספק לכל תושביה הגנה ממחסור ולצמצם עד כמה שניתן את אי-השוויון. מנגד הימין הכלכלי.

תקציר העבודה

עבודה מסכמת בקורס:
תולדות המחשבה הכלכלית עסקית נושא:
מדינת רווחה- ניתוח ביקורתי מגישים:
בימי המחאה החברתית, אזרחי ישראל מרגישים שהמדינה לא נותנת להם את מה שהם צריכים לקבל, הם מרגישים שהמדינה לא מסייעת, לא תומכת – רק לוקחת ולוקחת. אבל מי אמר שהיא בכלל מסוגלת לדאוג לאזרחיה? מדינת רווחה היא מודל פשרה בין הקפיטליזם התומך בשוק החופשי, מושפע מאדם סמית' ומאמין שחלוקת המשאבים במשק תתייצב ותתאזן מעצמה, לבין המודל הסוציאליסטי הטוען כי יש לתכנן וליזום את חלוקת המשאבים. תכלית מדיניות זו היא להגן על תושביה ממחסור, ולצמצם עד כמה שניתן את אי השוויון בין השכבות השונות באוכלוסייה. מדיניות הרווחה קיבלה את מעמדה בחציה השני של המאה ה-19, ובעצם הושרשה לאחר שתי מלחמות עולם, במהלכן עלה הצורך לספק סיוע לאזרחים שנפגעו במלחמות. במהלך המאה ה-20 ראו במדיניות זו מדיניות פשרה – שילוב בין השוק החופשי לבין חלוקה מחדש של משאבי המדינה.  עד תחילת שנות השמונים נמדדה מדיניות רווחה כהשוואת אחוז ההוצאה הציבורית מהתוצר הלאומי הגולמי.
הביקורת שנמתחה על מדד זה היא שהוא מושפע מתנאים נוספים במדינה (חברתיים וכלכליים). בעקבות ביקורת זו נוספו פרמטרים נוספים למדידת מדיניות רווחה וכיום ניתן להבדיל בין מספר סוגים של מדינות רווחה:  – מדינת רווחה קורפורטיבית – מערכת גדולה של הטבות המיועדות לאוכלוסיית יעד מסוימת (מקובל בארה"ב ומרכז אירופה).
– מדינת רווחה ליברלית – המדינה מתערבת רק במקרים בהם האדם לא מסוגל לדאוג לכלכלתו (מדיניות הנפוצה בבריטניה).
– מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית – הטבות המיועדות לכלל האוכלוסייה – צמצום משמעותי של אי השוויון , מתאפיינות בהכרעה פוליטית ארוכת טווח בעד מעורבות ממשלתית נרחבת, מערכות רווחה מקיפות מאוד באחריות המדינה, דגש על אוניברסליות של שירותים חברתיים (נפוץ בפינלנד ושבדיה).
– מדינת רווחה דרום אירופאי – מערכות ביטחון סוציאלי מפוצלות (נפוץ באיטליה ויוון).
במטרה לדאוג לרווחת אזרחיה, מדינת רווחה גובה מיסים ומשתמשת בהם על מנת לתת מענה לצרכים של כלל האוכלוסייה ולדאוג לכך שכל אזרח יזכה לרמת חיים נאותה, בתחומים השונים – חינוך, בריאות, דיור, מזון, רווחה אישית ועבודה. דרכי פעולה בולטות של מדיניות רווחה לצורך השגת מטרותיה: 
1 . פעולות התערבות במשק ובשוק העבודה (בתחום התעסוקתי) כגון: סבסוד עבודה, עבודות יזומות, שירות תעסוקה העוזר לאנשים להשתלב בשוק העבודה.
2. הספקת שירותים חברתיים בחינם או במחיר מוזל- כגון שירותי חינוך, בריאות, דיור, שירותי רווחה אישיים המופעלים ישירות על ידי המדינה או מסובסדים על ידה, תוך שהמדינה דואגת שלא יהיה אזרח/תושב שלא יצליח להגיע אליהם
3 . מערכת המיסוי- הדרך לאסוף את המשאבים על מנת לחלקם .
הענקת ניכויים או זיכויים במסים על מנת להעניק סיוע כספי.
4. מערכות ביטחון סוציאלי- מאפשרות תשלום של גמלאות והעברה של תשלומים אשר תפקידם לשמור על הכנסה במצבים וזמנים בהם יש צרכים יוצאים מן הכלל- לדוגמא בתקופה של הורות, חולי או אבטלה.
מטרתה העיקרית של מדיניות הרווחה היא צמצום פערים בין השכבות השונות באוכלוסייה, אך תוצר עיקרי של העיקרון המרכזי המנחה אותה – חלוקה מחדש של המשאבים –בעצם "מעתיקה" בעיות ממקום למקום ויוצרת פערים נוספים.