10646- המזרח התיכון בימינו                                                 ממן
1 1-                                                 שאלה 1
א.      מה מטרת המבוא לספר על מצריים?
הספר "מצריים האחות הבכירה" הוא למעשה הספר הפותח את סדרת ספרי הקורס מזרח תיכון בימינו ולכן המבוא לספר הראשון הוא גם למעשה המבוא לקורס כולו שילמד בעקבותיו. את מבנה המבוא ניתן לחלק לארבעה חלקים עיקריים. החלק הראשון והשני, מתמצת לנו,את אותם התהליכים, האירועים והשינויים מרחיקי הלכת שהתחוללו במרחב המזרח התיכון, משלהי המאה ה-18 ועד לתום מלחמת העולם השנייה. שני חלקים אלו, שכל אחד מהם נלמד במסגרת קורס אחר , מתארים כל אחד בתורו ובהתאם לתקופה שבה הוא דן, את ההתפתחויות שהתרחשו במזרח התיכון, וזאת מתוך הצורך להבין את המרחב האיזורי הרחב. אך לצד תיאור זה, מוזכר גם במבוא, כי על אף היגיון ההיסטוריה הכל-אזורית, התקיימו גם אירועים שונים בכל אחת ממדינות האזור, –
בסבך הזהויות: מצריות, ערביות, אסלאמיות: בשנת 1945 מיד לאחר מלחמת העולם השנייה נקלעה מצריים למעיין מערבולת רעיונית שכזאת, החברה המצרית מראשית דרכה דגלה בלאומיות המצרית המגדירה עצמה כישות לאומית אחת הנתחמת על-ידי הנהר הגדול, בעלת זהות טריטוריאלית-מצרית ייחודית הנתחמת בעמק הנילוס. העלית השלטת במצריים כבעלת תודעה לאומית מצרית ייחודית, אימצה כאמור מדי המערב את דפוסי הפרלמנטריזם הבריטית והפוליטיקה החוקתית וכן גם את המדיניות הכלכלית הקפיטליסטית. במקביל לתפיסת עולמה של עלית זו, החלה לצמוח בשנות ה-30 שכבה –
–
1970- 1981: סאדאת, חזרה למצריות, ותחייתו של אסלאם פוליטי אלים.                                                         לאחר מותו של נאצר, החל אנואר אל-סאדאת מאוקטובר 1970 להנהיג את מצרים בדרך שונה ואף הפוכה מזו של נאצר, שעיקרה הייתה נטישת החלום הכל-ערבי והשיבה למצריות. בשנים אלו חזרה "המצריות" לאידיאולוגיה הדומיננטית והשלטת במדינה.                                                                                                                                    במישור הפנימי: כבר בשנתו הראשונה בשלטון, בישר סאדאת את שיבתה של הלאומיות המצרית אל ליבתה של המדיניות המצרית כאשר הכריז במאי 1971 על "מהפכה מתקנת", שפירושה הייתה נטישת העקרונות הסוציאליסטיים-ערביים ועלייה על דרך הליברליזציה, במטרה לפתח את מצרים עצמה. ואכן, מעתה ואילך פעל סאדאת על פי אינטרסים של מצרים, ולמען זהותה העצמית הייחודית. בספטמבר
1 971, אושרה חוקה חדשה  שסימלה באופן מובהק את ראשית המפנה שהנהיג סאדאת, מערביות מהפכנית חזרה למצריות. החוקה קבעה, שמעתה שמה של מצריים ישונה ל"רפובליקת מצריים הערבית" ויוחזר לה דגלה המקורי. עד מהרה החל סאדאת להוביל במצרים את מדיניות "פתחת הדלת"- "אנפתאח", שהתבטאה תחילה בפתיחות כלכלית ועידוד השקעות הון מבחוץ, אשר ביטאו גם כן את השינוי שחל מתפיסת עולמו כלכלית הרותמת את משאביה של מצרים למימוש ההגמוניה הכל-ערבית למדיניות המתרכזת בפיתוחה ובטובתה של מצרים. ה"אנפתאח" התבטא גם בממד הפוליטי, החוקה החדשה שמה דגש על "מדינת –