01/12/2015
עבודה בקורס : 6395
סוגיות מתקדמות בניהול ציבורי               הנושא: "אי שוויון בהקצאת תקציבי הרווחה לרשויות מקומיות"                 מבוא
מטרתם של התקציבים החברתיים הניתנים דרך הרשויות המקומיות (רווחה, חינוך, בריאות) היא לספק שירותיים חברתיים שוויונים לתושבי המדינה ולסייע בצמצום מימדי העוני והאי שוויון בחברה הישראלית.  אולם בפועל, ברמת הביצוע ניכר כי קיים פער בין אזרחים בעלי צרכים דומים אשר מתגוררים ברשויות שונות, פער זה נובע בשל שיטת התקצוב ברשויות המקומיות (המצ'ינג) שאיננה מבחינה בין רשויות מקומיות חלשות לרשויות חזקות. עניין זה מוביל בסופו של דבר לתקצוב יתר של תושבים ברשויות מקומיות חזקות על חשבון תקצוב חסר ברשויות חלשות.  עבודה זו דנה בקצרה בנושא של אי שוויון בהקצאת שירותי הרווחה דרך הרשויות המקומיות. מי השחקנים הפועלים והאחראים למצב זה ,ומהם המניעים שלהם.
הצגת הקונפליקט: אי שוויון הנוצר דרך תקציב המצ'ינג חוק שירותי הסעד, התשי"ח–1958, מטיל על כל רשות מקומית את האחריות לקיים לשכת רווחה על מנת לספק שירותי רווחה לנזקקים בקרב אוכלוסייה המתגוררת בשטחה. על פי המצב הקיים משתתף משרד הרווחה במימון של 75% מהשירות, ואילו הרשות מחויבת במימון בשיעור של
5 %.
אולם, לא אחת נאלצות רשויות במצב סוציו-אקונומי נמוך בכל רחבי הארץ, לוותר על שירותי רווחה חשובים, בשל היעדר יכולת תקציבית לגייס את התקציב המשלים–המצ'ינג. משמעות המילה מצ'ינג– בהקשר של יחסי רשויות מקומיות עם משרדי הממשלה – היא הסכם למימון תואם  של פרויקטים ושירותים, כלומר העברת כספים מתוקף התקשרות חוזית בין המדינה והרשות – העברת כספים ממשרדי הממשלה לרשויות מקומיות לקיום פרויקטים שהרשויות מקיימות בעבור משרדי הממשלה.
השחקנים הפועלים- בין השחקנים הפועלים ניתן למנות הן את הדרג הפוליטי והן את הדרג המקצועי של מקבלי ההחלטות-  משרד הרווחה ,המחלקות לשירותים חברתיים, הרשויות המקומיות, חברי כנסת, שר הרווחה וראשי הרשויות.
ביסוס הטענות- בראשית הדברים אצטט שני קטעים מתוך החזון החברתי של משרד הרווחה:
–