מ. גלצר הקשרים ברומא בין החוג השליט לבין המצביעים, מתבססים על פטרונות בבית משפט מחויבות כספית ידידות פוליטית . ע"מ לממש זכויות היו צריכים האזרחים הגנה של בעלי השפעה ומי שהחל קריירה פוליטית היה צריך תמיכת אנשים בעלי עצמה. כוח פוליטי=חברות בסנאט . הסנאט= מורכב ממגיסטרים שנבחרו בידי העם.  כלומר עי צבירת קליינטים וידידים פוליטיים אתה מגייס מס' גדול של מצביעים לפי זה נקבעת עצמה פוליטית. המאבקים הפוליטיים למעשה היו בין האצילים שעמדו בראש התלויים בהם היינו הקליינטים והידידים הפוליטיים. ואצולה זו קבעה את צביונו של הכוח הפוליטי כצבירת כוח ע"י צבירת ידידים וקליינטים.
פ"א אדקוק לדבריו, חניבעל הציל את רומא משלטון דמוקרטי כלומר בעת המלחמה תבע הסנאט את סמכותו ומאחר שהייתה שעת משבר התקבל הסנאט כמנהיג המובן מאליו ונמנעה "מהפיכה" דמוקרטית, שזה מה שעמד לקרות לפני המלחמה הפונית השנייה בגלל כוחה של אספת הפלבס לחוקק חוקים ומנהיגים פופולאריים שיכלו לנצלה. ולא טוב לדבריו שהדמוקרטיה תחליף האריסטוקרטיה ברומא בגלל שהאחרונה הייתה תמיד גורם מייצב וטוב ברומא.
ה"ה סקאלארד המלחמה הפונית השנייה גרמה הן לחיזוק הסנאט והן לחיזוק כוח המגיסטרים עי : 1) החלשות עקרון הקוליגיאליות (שניים באותה משרה),     2) השעיית החוק האוסר על בחירה חוזרת למשרה תוך
1 0 שנים.  נציבים שלטו לבד על פרובינציות. וקונסולים צברו כוח והחליטו החלטות עצמאיות בארצות רחוקות. 3) משרת הדיקטאטור הופסקה והחלל השאיר פתח בפני מצביאים לצבור כוח.  ובכלל הסנאט נשלט מבפנים בידי חוג של אצילים הממשל הממשי היה בידי 10/20 משפחות. לסיכום הדעות : גלצר טוען שהכוח הפוליטי היה נתון בידי מדינאים/משפחות שצברו קליינטים וידידים פולטיים. וכך הייתה להם השפעה על המצביעים.  אדקוק טוען שהכוח היה בידי הסנאט מהיותו הגוף המקובל והמייצב ברומא בעיקר בשעת משבר.  סקאלארד טוען שעיקר הכוח היה בידי מספר משפחות ששלטו בסנאט . למעשה גלצר וסקאלאד טוענים אותו דבר רק סקאלארד מרחיב את השליטה של המשפחות הללו גם על הסנאט.