זהות יהודית ציונית – סקירת ספרות מדינת ישראל עברה ועדיין עוברת תהליך בלתי פוסק וסוער של עיצוב עולמה המדומיין, ובתוכו הזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית. זהות זו מושפעת  מאירועים מסוימים, ומשפיעה עליהם במערכת של יחסי גומלין בין ההוויה הלאומית לתודעה הקולקטיבית.  במדינת ישראל קיים קונפליקט מתמיד בין היותה של המדינה בעלת זהות יהודית לבין היותה בעל זהות דמוקרטית. הקונפליקט בין דתיים לחילוניים בישראל קיים כבר עשרות שנים ונובע ברובו מהפערים שבין הדת והמסורת לבין המודרניות והחילון (2013, Freund & Band-Winterstein ). חלק גדול ממנו מתקיים בזירה הציבורית, אולם, חלק גדול במיוחד מהקונפליקט קשור לחקיקה ולפסיקות בתי המשפט. לדעת (2013) Ben-Porat, מדינת ישראל היא דוגמא למדינה דמוקרטית מודרנית ומתקדמת, אך מדינה בה הדת והמסורת חשובות מאוד עד כדי כך שישראל היא מעין דמוקרטיה לא ליברלית. אמנת גביזון-מדן היא הצעה לאמנה שתסדיר את יחסי דתיים-חילונים במדינת ישראל. האמנה, שנכתבה על ידי הפרופסור רות גביזון והרב יעקב מדן, יוצאת מנקודת ההנחה שיסודות הסטטוס קוו שנקבעו בין החזון איש ובין ראש הממשלה בזמנו דוד בן-גוריון איבדו ממשמעותם לאורך השנים, ולכן יש לקבוע כללים חדשים להסדרת דת ומדינה. כמו כן, על כללים אלו לנבוע מהסכמה ציבורית רחבה שתיווצר מדו-שיח ולא מתוך מאבקים פוליטיים וחברתיים.
במדינת ישראל קיים דפוס ה"דמוקרטיה האתנית" השונה מדפוסי הדמוקרטיה של דמוקרטיות מערביות. (סמוחה, 2000). בשנת תש"י (1950) נחקק חוק השבות, על פיו מדינת ישראל רואה עצמה ביתו של כל יהודי בעולם כולו. זהו החוק החשוב ביותר המבטא את אופייה היהודי של רוב אוכלוסיית המדינה ומשקף את הצביון הציוני שהביא להקמתה כבית לאומי לעם היהודי. יחד עם זאת, חוק השבות לא זכה למעמד של חוק יסוד.לאורך השנים התעוררו ויכוח ציבורי ומחלוקות סביב שאלת "מיהו יהודי?" החוק מעניק את זכות העלייה ליהודים, ובסעיף 4ב ניתנת הגדרה "מיהו יהודי" לצורך חוק זה. נאמר שם:
"לעניין חוק זה, 'יהודי' – מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת."  הגדרה זאת יצרה קשיים ובעיות. לפי ההלכה היהודית האורתודוקסית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר כהלכה, כלומר גויר על ידי רב אורתודוקסי.
גיור כזה כולל ברית מילה, טבילה במקווה והתחייבות לקיים מצוות (נוה, 2001). ניסוחו של סעיף
4 ב אינו זהה לגמרי לגישה המסורתית האורתודוקסית. ניסוח הסעיף גם אינו מתאים לאישים ולגופים שגישתם ליהדות שונה והם סבורים, למשל, שיהודי הוא מי שמגדיר עצמו כיהודי מבחינה לאומית, או מי שאחד מהוריו הוא יהודי, או מי שגויר בידי רב רפורמי או קונסרבטיבי.
ניסוחו של החוק ללא הגדרה מוסכמת בסוגיה קשה זאת, "מיהו יהודי",  גרם לבעיות ברישום יהודים במרשם התושבים של המדינה. השיח היהודי על יחסי "ציון" ו-"בבל" מציג מודלים שונים של הגדרת זהות יהודית ושל תפיסת מקומה של ארץ ישראל במסגרת זהות זו. יש המעמידים את ארץ ישראל כמרכז חד משמעי של הקיום היהודי שסביבו נעים הלוויינים של תפוצות ישראל. יש המשרטטים מקבילית כוחות שונה לחלוטין המעמידה שיווין ערכי בין "בבל" ל-"ציון". לפי תפיסה זו מהווה המרכז היהודי-ישראלי רק אחד מממרכזי החיים של "העולם היהודי" המודרני, כאשר במציאות של אמנציפציה מלאה, רווחה כלכלית וביטחון קיומי אין ליהדות הארץ ישראלית יתרון ערך מכריע ביחס ליהדות התפוצות. (שנר, 2007).