סיכום קורס מושגי יסוד ביחבל - 77 עמודים מתומצתים

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 30961
מספר מקורות 64

תקציר העבודה

סיכום קורס: מושגי יסוד ביחסים בין לאומיים מגמות ותמורות בפוליטיקה העולמית:
פרק 1 – מבוא, מה משפיע על השיניים בעולם, רמות ניתוח :
כולנו חלק מהעולם והעולם בלתי נפרד מאיתנו, אם אנו רוצים לחיות חיי הסתגלות בעיצומן של רוחות עזות של שינוי עולמי – עלינו להתמודד עם האתגר של גילוי התכונות הדינאמיות של הפוליטיקה העולמית. כל אדם מושפע יותר ויותר מהאירועים בעולם, על כולם להתמודד עם האתגר של חקר דרכי פעולתה של המערכת העולמית, השפעתה על הדרך שבה נשרוד ונשגשג. רק לאחר שנלמד איך משפיעות החלטותינו והתנהגותנו, על המצב העולמי וכיצד כולם מושפעים ממנו נפנה לעסוק בשאלה – כיצד השינוי יהיה ידיד ולא אויב?. כל תקופה בהיסטוריה מתאפיינת במידה מסוימות בשינוי, מדינות בעולם התקרבו זו לזו בתחום התקשורת, הרעיונות והסחר. שילוב המשקים יצר שוק עולמי וכך יצר קשר תלות הדדי בין מדינות ותרבויות, הגלובליזציה משנה את דרך פעולתו של העולם, וכך גם מגמות של פירוד מזעזעות העולם ומעצבות מחדש דרך פעולתו. *ההתפלגות הדו קוטבית של העוצמה- חלוקת מאזן הכוחות לשתי קואליציות בראשות מעצמות צבאיות יריבות, שכל אחת רוצה לבלום את התפשטות השנייה. הפצת נשק קונוונציונלי ולא- קונוונציונלי, הידרדרות עולמית באיכות הסביבה, תחיית הלאומיות והקונפליקטים האתניים, – כל אלה מבשרים עיצוב מחדש.
..
ניתוח ברמת היחיד – עינינו במאפיינים אישים של בן אדם ואזרחים ממוצעים שלהתנהגותם תוצאות פוליטיות חשובות וכן מי שאחראים לקבל החלטות חשובות בשם המדינה כאן נוכל למצוא את השפעת יחידים על עמדותיהם  ואמונותיהם הפוליטיות והתנהגותם הפוליטית .
ניתוח ברמת המדינה –  כולל את היחידות המוסמכות לקבל את החלטות המסדירות את תהליכי מדיניות החוץ של מדינות והתכונות הפנמיות של אותן מדינות.
למשל – סוג משטר , רמת עוצמתן הכלכלית והצבאית , מספר קבוצות הלאום .
תהליכים שבאמצעותם מדינות מקבלות החלטות ויכולתן להוציא אל הפועל .  ניתוח ברמה כלל עולמית – עוסק בפעולות גומלין של מדינות ושחקנים עולמים שפעולותיהן מעצבות את המערכת הפוליטית הבינ"ל . יכולתן של מדינות עשירות להכתיב למדינות עניות את החלטותיהן , יכולתו של האו"ם לקיים או לא לקיים .
יש שפע של דוגמאות לדרכים השונות בהן מגמות לסוגיות גלובליות נובעות מהשפעות שמקורן בכל אחת מרמות הניתוח למשל : מדיניות סחר מגן שנוקטת מדינה מייבאת מעלה את עלויות הביגוד לצרכנים ומורידה את רמת החיים של האזרחים במדינות המייצרות .
מדיניות כזו היא יוזמה של ממשל מדינה ( רמה לאומית ) אך היא מורידה את איכות החיים של בני האדם ( רמת היחיד) מצמצמת את רמת הסחר העולמי וכך מאיימת להאיץ מלחמות סחר ( רמה עולמית ) .
*מעצמות גדולות- מדינות בעלות עוצמה צבאית וכלכלית הרבה ביותר במערכת הכלל עולמית.
*שחקנים שאינם מדינות- קבוצות שפעילותן חוצה גבולות לאומיים והן אינו מדינות כמו ארגונים שחברות בהן מדינות וארגונים לא ממשלתיים שחבריהם יחידים וקבוצות פרטיות, תנועות דתיות וקבוצות טרור. *מדיניות נמוכה- סוגיות רווחה, קשורה להיבטים כלכלים, חברתיים וסביבתיים .
*מדיניות גבוהה- סוגיות הקשורות לביטחון , יחסים צבאיים ופוליטיים.   *תלות גומלין- מצב הנוצר כאשר להתנהגות שחקנים נודעת השפעה רבה על אחרים שעמם באים במגע, עד כדי כך שהצדדים נעשים רגישים ופגיעים הדדית. פרק 2  – גישות ותיאוריות בפוליטיקה העולמית: ליברליזם וריאליזם:
הגישות התיאורטיות העיקריות שמעצבי מדינות וחוקרים נוקטים כדי לפרש את היחב"ל, איך עיצבו שינויים –תיאוריות שונות.
מדעני החברה בונים תיאוריות שונות כדי להבהיר אירועים בינ"ל . במשך הזמן מתחילות פרדיגמות כמו יחב"ל להשפיע על שיפוטים. בד"כ פרדיגמות כאלה מנוסחות מחדש כדי להסביר התפתחות חדשה בעיניי העולם .
מאז ומתמיד נוסחו מחדש או נזנחו פרדיגמות. מלחמות גדולות מהוות גורם ממריץ לשינויים משמעותיים בהסברים תיאורטיים של היחב"ל .
3 מלחמות גדולות בלטו במאה ה- 20 : מלחה"ע  ה- 1 , מלחה"ע ה- 2  והמלחמה הקרה כל מלחמה עיצבה מחדש את מעצבי המדינות הנוגעות לפוליטיקה העולמית, כל מאבק גרם לסילוק הפרדיגמה וחיפוש אחר תיאוריה חדשה. שתי גישות עיקריות השפיעו על החשיבה בתחום הפוליטיקה העולמית במהלך ההיסטוריה:
*ליברליזם וריאליזם – סקירה זו היא בררנית מאוד . מלבדה יש עוד 6 הבדלים חלוקים :
*התיאוריה של קבלת החלטות- מבהירה כיצד מנהיגים ושחקנים שואפים לקבל  החלטות בתבונה .
*תיאוריית המחזור הארוך- מבקשת להסביר את השפל והגאות בפוליטיקה, במנהיגות, –
פרק 14 – שימוש בדיפלומטיה של כפייה להגנה, להרתעה ולמיקוח. וסנקציות כלכליות :
הדרכים שמדינות ושחקנים על-לאומיים אחרים בוחרים כדי לשרוד, לשגשג ולהשיג את מבוקשם בעולם אכזר, שבו מי שהם נדרשים לפעול עמם לא תמיד משחקים לפי הכללים ולא תמיד מעוניינים להתנהג במוסריות. המניע העיקרי שלהם הוא להשיג את מבוקשם – והם חותרים להתגונן מפני התקפה של אחרים עליהם, לשכנע אחרים לפעול בניגוד לאינטרסים המקדמים את ענייניהם שלהם, לשכנע אחרים להסכים לחוזים שאינם לטובתם . תחום זה של התנהגות בין-לאומית יומיומית קרוי דיפלומטיה של כפייה.
למשא ומתן דיפלומטי שנועד ליישב מחלוקות ליד שולחן הדיונים, הקטגוריה המעניינת ביותר של פעילויות לשם הגנה, הרתעה ומיקוח, הממצות את השיטות שהפוליטיקה מגוללת בעולם, ליישב ניגודים בדרכי שלום לעתים קרובות נכשלים, ואז פונים השחקנים לשיטות כפייה כדי להשיג את מבוקשם .
שלוש זירות בפוליטיקה העולמית שדיפלומטיה של כפייה בולטת בהן במיוחד: מיקוח אסטרטגי לשם הרתעה גרעינית, מקומו של הנשק הקונוונציונלי בכפייה ובהגנה, והשימוש בסנקציות כלכליות כמכשיר מדיניות במיקוח.
כל המדינות רואות במניעת שואה אנושית בעיית ביטחון ראשונה במעלה .
הגישה הריאליסטית לסכנה של תוקפנות חיצונית הייתה לבנות מערכות נשק ולפתח את היכולות הצבאיות של מדינתם. אמצעי לחימה כשלעצמם ומעצמם לא יבטיחו שלום, ויהיה מאגר הנשק מעורר יראה ככל שיהיה.
התחמשות לקראת מלחמה יכולה לעורר קשיים, דילמת הביטחון הניצבת בפני מדינות, האסטרטגיות שמדינות בונות כדי למנוע אחרות מלהשתמש באמצעי הלחימה שלהן נגדן .
משתמשות במשאבים הצבאיים והכלכליים שלהן במיקוח כדי להשפיע על שחקנים גלובליים אחרים .
דילמת הביטחון המדינה תמיד חשה חלשה אם יש מדינה חזקה ממנה, ביטחונה, ושימורה מחייבים אותה להתעצם יותר משכנותיה .וגדולתה של מדינה היא יחסית בלבד .
הדאגה לעצמה היחסית נובעת משאיפתן של מדינות לשימור עצמי, לזהות לאומית, לחופש משליטת אחרים, למעמד ולעושר. הן חותרות לכך בתנאי אנרכיה שאינם מספקים הגנה של ממש.  מדינות מנסות לבנות עצמה צבאית רבה ככל שמשאביהן מאפשרים, מתחרות זו בזו ביכולות צבאיות .
אף שמדינות מתחמשות לכאורה לצורכי הגנה, עצמתן הצבאית נתפסת לא אחת כמאיימת .
שכנותיהן המודאגות נדחפות להתחמש בתגובה.
מעוררים קושי הקרוי דילמת הביטחון שהגדרתה היא התוצאות הנובעות מכך  שכל צד משווה את תוספות העצמה שלו לאלה של האחרים, ובסופו של דבר לשום צד אין ביטחון רב מזה שהיה לו, וכל אחד נושא בעלויות הכרוכות .
בחתירתם לעצמה הם יוצאים לא אחת מההנחות האלה: שביטחון הוא פועל יוצא של עצמה, שעצמה היא פועל יוצא של יכולת צבאית .שעצמה צבאית היא מדד לגדולה לאומית .
הליברלית מטילים ספק בהיגיון המנחה מדינות לנהג בתחרותיות היוצרת את דילמת הביטחון ומכלכלת אותה .  למדינות יש עניין משותף, מבנה המצב מונע אותן מיצירת המצב הרצוי הדדית.
נאוליברלים -נשק, לדעתם , הוא דבר מה שאין להצדיקו. מדינות לא חמושות או חסרות הגנה נהנות מגמישות במדיניות החוץ שלהן ששכנותיהן החמושות אינן נהנות ממנה. הן משוחררות מהאחריות שמטילה העצמה הצבאית, ואין הן נדרשות לשאת בעלויות רכישתה.
אף שייתכן שמדינות אלה ייאלצו לחיות בצלם המתמיד של טילי מדינות אחרות, הן יכולות להתנחם בידיעה, שלא הן המטרה שהטילים מכוונים אליה .
דעותיהם של הליברלים אינן משכנעות כלל את הריאליסטים. הם טוענים, כי גם אם מנהיגים ומעצבי תכניות ביטחון מכירים בסכנות שההתחמשות לצורכי הביטחון מעוררת במדינות אחרות, בשל האנרכיה הבין-לאומית, אלה סכנות  שאין מנוס מהן .
הסביבה שאחרי מלחמה גרעינית כזאת תהיה מפחידה מכדי לחשוב עליה. החיים עשויים לחדול .
תפיסתן של מדינות את ההרתעה כשיטה בדיפלומטיה של כפייה, שמטרתה איתות – השמעת איומים כדי לעורר באויב אפשרי פחד מפני שימוש תוקפני בנשקו .
מדיניות ההרתעה וההגנה של מעצמות-העל אף שנשק השמדה המונית קיים , עמדותיהן של מעצמות העל כלפיו התפתחו עם השינויים שחלו בטכנולוגיות, בצרכים הביטחוניים , ביכולות ובתנאים הגלובליים .
מדינות הנהנות מעליונות צבאית רואות לא אחת בנשק אמצעי למיקוח כפייה .
המונח אילוץ תיאר את התורה האסטרטגית כשזו נהנתה מעליונות ברורה במאזן הכוחות הגרעיני. אילוץ עושה את הנשק הגרעיני, אמצעי להשפעה פוליטית המשמש להשפיע על אחרים לעשות מה שאולי לא היו עושים אלמלא כן. שימוש בנשק גרעיני כאמצעי לשכנוע בכוח.