תקופת בית שני- ממדינה חשמונאית עצמאית לכיבוש רומי וחורבן בית המקדש, דפוסי השלטון הרומי בארץ ישראל ( מלך חסות, הורדוס והנציבים), המרד הגדול, מרד בר כוכבא, בניית המרכז ביבנה: עיצוב חיים יהודיים ללא מקדש, יצירת גורמים מלכדים חדשים

תקציר העבודה

בית שני
1 .ממדינה חשמונאית עצמאית לכיבוש רומי וחורבן בית המקדש א.ציוני דרך עיקריים בבניית המדינה החשמונאית וביסוסה הכרת שליטי בית חשמונאי והשינויים שחוללו בתחומים השונים  – קשיים והישגים . (יהודה המקבי , יונתן, יוחנן הורקנוס, אריסטובלוס , אלכסנדר ינאי, שלומציון)
1 .קושי  פוליטי – דיפלומטי :השליטים החשמונאים נאלצו לתמרן בין הכוחות הפועלים באזור ולהוכיח תבונה מדינית: בית המלוכה הסלווקי , עמים נוכריים מחוץ ליהודה ורומא . המאבקים  בבית סלווקוס השפיעו רבות על הממלכה החשמונאית . השליטים החשמונאים העבירו נאמנותם למתחרים השונים על השלטון , וידעו לנצל את חולשתו של השלטון הסלווקי . את חולשתו ניצלו לא רק היהודים , אלא גם הנבטים שהקימו מדינה לאורך גבולותיה המזרחיים והדרומיים של מדינת החשמונאים , היטורים – שבט ערבי שהקים מדינה מצפון לגליל והפארתים , שהשתלטו על חלקה הגדול ביותר של האימפריה הסלווקית . מתוך כך נקבע  עיקרון יסודי במדיניות החוץ החשמונאית – תמיכה והתחברות לכוחות באימפריה שלא היו להם שאיפות להתעצמות  ושימשו בעיקר כלי-שרת בידי מדינות אחרות .
התקשרות עם אותם כוחות כמו  בית – אשר התערבו במלחמות הפנימיות בסוריה, ושאפו למנוע את התחזקות הממלכה ועליית מלכים תקיפים על כס המלוכה . כריתת ברית  עם רומי , אשר שיתפה פעולה עם החצר התלמית במה שנוגע למצב בסוריה . יהודה הייתה , אפוא , במחנה אחד עם אויבי הסלווקים – מצריים ורומי – והפיקה תועלת ממדיניותם המשותפת שמטרתה כאמור להחליש את בית סלבקוס.
2 .קושי כלכלי: אחד הגורמים למתח בין היהודים ובין העמים הנוכריים  היה התחרות הכלכלית בין שני הצדדים. בעקבות המתיחות, סייעו העמים הנוכריים לצבא הסלבקי בתקיפותיו נגד יהודה. השלטון ההלניסטי ניסה  להטיל את גזרותיו בכל אזורי השליטה בארץ.
ניצחונותיו של יהודה עוררו את רוח המרד בקרב היהודים ואת החששות בקרב ההלניסטים.
המנהיגים ההלניסטים חששו מפני מהומות ואכן, במקומות רבים היו התנגשויות שבהן התערבו השבטים הנודדים, שביקשו להפיק תועלת מהמצב.

3 .קושי דמוגרפי:
בעקבות ריבוי מואץ של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל שטחה של יהודה היה צר מלהכיל את תושביה. על כן, רבים מהם היגרו לארצות זרות ובעיקר למצרים. נוסף על כך תושבים רבים היגרו למחוזות השונים בארץ ישראל. המנהיגים נדרשו למצוא פתרון לצפיפות האוכלוסין שנוצרה.
ב. התייחסות לשליטי המדינה החשמונאית מן הבחינות הבאות:

1 .התרחבות טריטוריאלית- השליטים החשמונאים התמודדו עם הקושי הדמוגרפי במספר דרכים:
·         מלחמות שהרחיבו את הטריטוריה.
·         גירוש הנוכרים או גיורם והרס מקדשיהם.
·         קשרים עם רומא והשתלבות תרבותית ופוליטית במערך ההלניסטי.
מדיניות שליטי בית חשמונאי:
יהודה המקבי – יהודה המקבי פעל על מנת לבטל את גזרותיו של אנטיוכוס ה-4 , ולטהר את בית המקדש שחיללו  המתייוונים. בין השנים 166- 164 לפנה"ס יהודה המקבי ניהל קרבות נגד הצבא הסלווקי באזור יהודה, ושלט על הדרך לירושלים. יהודה נכשל בניסיון לכבוש את מצודת החקרא בירושלים אשר בה התרכזו חייל הצבא הסלווקי והיהודים המתייוונים.  מצודת החקרא  סימלה את ההלניזם ואת השלטון הזר בירושלים.
יונתן  –  בתקופתו  של יונתן החלה  מדיניות כיבוש השטחים שמחוץ ליהודה וצירופם למדינה החשמונאית. השטחים שנכבשו  על ידיו התפרסו מעקרון ולוד עד צפון יהודה ושטחים בעבר הירדן. בשטחים אלו ניתנה לו עצמאות חלקית שבאה לידי ביטוי בשחרור מהעלאת מיסים לשלטון הסלווקי. עם זאת, חיל המוצב הסלווקי המשיך לשבת במצודת חקרא בירושלים. –

2 .הגידול הדמוגרפי ומדיניות הגיור – עם התרחבות גבולות המדינה, גדלה האוכלוסייה תחת שלטון בית חשמונאי. אוכלוסייה זו כללה גם יהודים וגם נוכרים שישבו בארץ-ישראל.
מדיניות הגיור בתקופת שלטונו של יוחנן הורקנוס הוא נקט במדיניות של גיור הנוכרים בשטחים שכבש.
דוגמא לכך היא אדום אשר לאחר כיבושה כל תושביה גוירו בכפייה. תושבי ערים הלניסטיות שסירבו להתגייר גורשו והערים נהרסו עד היסוד.
בימיו של יהודה אריסטובולוס, הושלם כיבוש הגליל וכל תושביו גוירו.

3 .שינויים במעמד המנהיג- מהנהגה של מושל  להנהגת מלך: ·         יהודה המכבי, מנהיג המרד, היה מנהיג צבאי ולא מנהיג דתי. בימי יונתן התרחש  השינוי במעמד המנהיג. אלכסנדר באלאס – המלך הסלווקי,  מינה את יונתן לתפקיד הכהן הגדול בכדי לזכות בנאמנות החשמונאים. חשוב לזכור כי משפחת חשמונאי הייתה ממשפחת הכהונה, אך לא –
·        
4 .היחס להלניזם בית המלוכה החשמונאי היה דומה לבית מלוכה הלניסטי:
·         גיוס חיל שכירים- ביטוי בולט לאופייה ההלניסטי של המדינה החשמונאית.
הראשון שהביא לארץ שכירים לצבאו היה דווקא יוחנן הורקנוס שהיה נאמן למסורת ישראל ורצה בייהוד הארץ. סתירה ניתנת להסבר בכך שהמלכים החשמונאים לא ראו סתירה בעצם היותם נאמנים ליהדות ולהלניזם גם יחד. היהדות נתפסה ככוח פנימי וההלניזם ככוח חיצוני. ·         שימוש בתואר מלכים- יוחנן הורקנוס היה כוהן גדול, אולם בניו, יהודה אריסטובלוס,  אלכסנדר ינאי –
דפוסי השלטון הרומי בארץ ישראל ( מלך חסות, הורדוס והנציבים) א.השלטון הרומאי העקיף: דמותו של הורדוס "מלך החסות".