זירה קולנוע התיעודי:
סרט תיעודי- המילה "תיעודי" מקורה במילה תעודה/מסמך. בעבר, הכוונה בתיעוד אכן הייתה שיקוף המציאות באופן אובייקטיבי בדומה לדיווח עיתונאי, אך עם השנים בהתפתחות הז'אנר, תיעוד המציאות הפך לסובייקטיבי יותר. הסרטים התיעודיים הראשונים צולמו ע"י "האחים לומייר" בשנת 1895. סוגי קולנוע תיעודי:
1. קולנוע תיעודי קלאסי- מדובר בסרטי הקולנוע הראשונים מסוג תיעודי (עד שנות ה-50) שמציגים כביכול שיקוף מציאות אותנטי, כמו לדוגמא בסרטו של הבמאי רוברט פלהרטי בסרט "נאנוק בן הצפון" משנת 1922. בסרט תיעודי קלאסי הבמאי מסתיר את נוכחותו והוא מורכב לרוב מראיונות, צילומים וקריינות מתארת. אמצעים אלו מעצימים את "רושם האמת" ואת האשליה של צפייה במציאות.
2. קולנוע רפלקסיבי תיעודי- בסוג זה של צילום תיעודי הבמאי נוכח בסרט והקהל מודע לצילום. הסרט הראשון שהיווה אבן דרך בסוג זה היה סרטו של הבמאי דג'יגה ורטוב "האיש עם מצלמת הקולנוע" (1929) בו הוא הראה את חיי היומיום במפלגה הקומוניסטית ובמקביל הוא מתאר וחושף את תהליך עשיית הסרט.
3. קולנוע ישיר- כתצפית/ כ"זבוב על הקיר"- סוג זה החל כסרטי תעמולה בשנת 34', –
ריאליזם מול מודרניזם- בעבר ללא ההתפתחות הטכנולוגית הגישה שהייתה בקרב היוצרים הייתה ריאליסטית- שיקוף מציאות מסוימת, ללא מעורבות של היוצר/הבמאי.
–
קולנוע תיעודי בישראל-
1 920-1940 הופקו בארץ סרטי תעמולה חלוציים במימון גופים ציוניים. לכל סרט היה סגנון משלו, אולם המסר היה זהה והוא העלייה לא"י ופיתוח הארץ.
1 948- נוסדה הטלוויזיה הישראלית, אשר זימנה יצירת סרטים שאינם מונעים מצרכי ..תעמולה. עדיין בנושאים מדיניים או ביטחוניים היה חשש ולא כל תוכן אושר לפרסום (לדוג'- ערוץ 11). כאשר נוסד הערוץ השני בשנות ה-90 הייתה העדפה לתכניות בידור ואירוח משיקולים כלכליים ורייטינג ובמקום סרטי תעודה מעמיקים אשר עלולים לעורר סערות, שידר דוקו בידור. ביקורת על הז'אנר- א. הבנייה חברתית של המציאות- הקולנוע התיעודי מציג כביכול ריאליזם ושיקוף –