סמינריון בנושא ניתוח העיר ערד ב-4 משתנים לפי מודל ההתיישבות של קלארק

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , ,
ציון 98
שנת הגשה 2017
מספר מילים 9422
מספר מקורות 19

תקציר העבודה

תוכן עניינים
1. מבוא. 1
2 .  מודל ההתיישבות של קלארק. 1
2 .1.  ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אנכיים.. 2
2 .2. ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אופקיים.. 2
2 .3. ניתוחים של יחסי גומלין מבניים.. 3
2 .4. ניתוחים של יחסי גומלין ארטפקטיים.. 3
3 .  ערד מול המודל של קלארק. 3
3 .1. ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אנכיים.. 3
3 .2.  ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אופקיים.. 7
3 .3. ניתוחים של יחסי גומלין מבניים.. 10
3 .4. ניתוחים של יחסי גומלין ארטפקטיים.. 15
4 .  סיכום ומסקנות. 18
רשימת מקורות. 19
רשימת מקורות לאיורים. 21
איורים. 22
רשימת איורים איור                                          עמוד איור
1                                        22
איור
2                                        24
איור
3                                       24
איור
4                                       
5 איור 5                                       27
איור
6                                        27
איור 7                                       28
איור
8                                        29
איור 9                                       30 איור
1 0                                     31
איור
1 1                                     31

1 .
מבוא
ערד הקדומה התקיימה מחוץ לתחום יישובי הקבע של ארץ-ישראל. היא שוכנת באזור המעבר שבין הר חברון בצפון, בעל אקלים ים-תיכוני המאפשר חקלאות רגילה, לנגב בדרום, בעל אקלים מדברי צחיח, המאפשר חקלאות באמצעות השקיה מלאכותית בלבד. אזור מעבר זה, המכונה "גבול הצחיחות", נע לעתים דרומה ולעתים צפונה (עמירן 1996: 241).
היישוב בערד נוסד לרגלי הר חברון, בקצה הצפוני של בקעת ערד. בקעת ערד גובלת עם הר חברון בצפון ועם רכסי ההרים של הנגב המרכזי בדרום. שיירות היו נוהגות לעשות עצירת ביניים בערד בדרכן מהר חברון אל הנגב ולהפך – מהנגב אל הר חברון, על מנת להתרענן מהדרך המתישה במדבר (עמירן 1996: 241).
היא התקיימה מסוף תקופת הברונזה הקדומה א' עד תקופת הברונזה הקדומה ב', דהיינו בין שנת 3000 לשנת 2650 לפני הספירה לערך (רשות העתיקות 1971: 29–30). במאה ה-27 לפני הספירה העיר ננטשה (עמירן 1996: 241).
תל ערד, הממוקם 20 מיל מזרח לבאר-שבע, הוא האתר המקראי הגדול הראשון שנחפר בנגב, האזור החצי-יבש של ארץ-ישראל הדרומית על הגבול של מדבר סיני. המבצעים של שתי העונות הראשונות שבוצעו כאן מציגים אותו כאתר עשיר ומבטיח בצורה בלתי רגילה, חשוב ביחס לבעיות מקראיות רבות ולהיסטוריה הקדומה ביותר של ארץ-ישראל. השרידים של התקופות השונות משומרים היטב בשל היובש והריחוק של האזור (Aharoni and Amiran 1964: 43–46).
ערד ידועה מהתנ"ך כעיר מרכזית של הנגב המזרחי במשך התקופות הכנענית והישראלית. בזמן הנדודים של ישראל במדבר "מלך ערד הכנעני, שגר בנגב (דרום)" (במדבר, 21: 1) שלט בחלק טוב של אזור דרומי זה. הוא מתואר כמכשול העיקרי של השבטים הישראליים בניסיונם לחדור לכנען מהמדבר, ונאמר עליו שהוא הביס אותם לגמרי בעיר חורמה (במדבר, 14: 45, 33: 40; דברים, 1: 44) (Aharoni and Amiran 1964: 43–46).
מטרת העבודה הנוכחית היא לחקור את סוגי המידע הניתנים להסקה מהיחסים המרחבים העולים מן האתר בעיר ערד.
בפרק הבא (פרק 2) נציג בקצרה את מודל ההתיישבות של קלארק (Clarke 1972) בהקשר לניתוח אתרים מתקופת הברזל. לאחר מכן (פרק 3) ננתח את אחד האתרים מתקופת הברונזה – העיר ערד ב-4 משתנים: יחסי גומלין מרחבים-אנכיים, יחסי גומלין מרחבים-אופקיים, יחסי גומלין מבניים, ויחסי גומלין בין הארטיפקטים. לבסוף (פרק 4) נביא דברי סיכום לממצאים שעלו במהלך עבודה זו.

2 .  מודל ההתיישבות של קלארק כל ניתוח ופרשנות של אתר ארכיאולוגי חייב להישען על מודל פוסט-הצהרתי (post-depositional) המסביר את המבנה של האתר בצורתו המודרנית. קטגוריית מודל חיונית זו לעתים קרובות מדי נשארת ללא קול ולעתים קרובות נראה שהיא רומזת שכל דבר באתר מונח במקום שבו הוא נבנה, שימש או הושלך במקור, כך שאפילו המשך תהליך זה במרחב ובזמן יוצר עוגת שכבות מרובדת, שמורה בצורה עטופה בקרום בתוך היום הנוכחי.
לחלופין, אם האתר הוא מורכב מאוד, החופר בדרכי ניחומים מאמץ את המודל שזהו מצבור זבל חסר מבנה ומיד מפסיק לחפש מבנה שלפחות יבחן את המודל. ההוכחה שערימה לא חלקה התחלפה עם סחף והרס, שהרבה חומר נבער, סולק, או אבד מחוץ לאתר, בשעה שהיתר עבר מחזורי חיים רבים וסבל מ'תנועת Brownian' רצופה של חבטה באמצעות פעילות יומיומית אנושית, חייתית וצמחית, ללא ספק מובילה למחזור הארכיאולוגי הנהוג של פרשנות ופרשנות-נגד. המבנה ודפוסי הפעילות המקוריים של האתר ניתנים לשחזור רק דרך השימוש המפורש במודל מיקרו-גיאומורפולוגי המכסה את התקופה הפוסט-הצהרתית (Clarke 1972).
הניתוחים לפי המודל הפוסט-הצהרתי מחולקים לארבע קבוצות של ניסויים הקשורים ביניהם והמבוצעים במקביל, במטרה שמידע חדש שהושג מכל שלב של קבוצה אחת יוכל להיות מוזן בתוך שלב מתאים של הניתוחים האחרים. כך, הנוהל דומה לרשת מתפתחת ולא למיתר בודד או למערכת של חקירות מקבילות נפרדות. להלן יוצגו ארבע קבוצות הניתוחים של מודל זה (שם).

2 .1.  ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אנכיים קבוצת ניתוחים זו מתמקדת בריבוד החופף של המבנים, רצפות טיט ואחים והארטיפקטים שהם כוללים, במטרה להתחקות אחר רצף ההתפתחות של האתר. המפתח העיקרי להתפתחות בתוך היישוב ובין מגזריו השונים יכול להיות מסופק על ידי מערכות של יחסים סטרטיגרפיים רשומים בין שרשראות של רצפות טיט ומבנים שבסביבה. רצף המבנים בתוך כל מגזר יכול להתבסס על יחסים אלה, למרות שהתאמת הרצפים של המגזרים האינדיווידואליים השונים נגזרת בחלקה מהתאמות מרחביות אופקיות שנצפו במשך התפתחות האתר. הניתוחים הסטרטיגרפיים יכולים לספק את המסגרת החיונית לפיתוח היישוב, ואף בעצמם להציע סדירויות מבניות ומקומיות מסוימות הניתנות לבדיקה מול העדות של הניתוחים האחרים (שם).

2 .2. ניתוחים של יחסי גומלין מרחביים אופקיים קבוצת ניתוחים זו מתמקדת ביחסים הלא-אקראיים והמקושטים בדוגמאות באופן הדדי ובמיקומים המותאמים באופן מרחבי של המבנים, רצפות טיט, אחים וארטיפקטים במטרה לנסות לשחזר את כללי הבנייה הפנימיים שהתושבים הלכו אחריהם. הנוהל מתחיל בחיפוש אחר יחסי מיקום חוזרים ונשנים בין מבנים באתר: חיפוש לשחזור כל סדירות של מיקום שסטתה חזק מסידור אקראי פשוט, כגון ערימה חסרת צורה של בקתות. באמצעים אלה מודל הבנייה נאסף בצורה מצטברת, בתקווה שיתחיל בהדרגתיות להיפגש עם מודל התכנון התפיסתי של הבנאים האינדיווידואליים, המציע משהו מהעדיפויות והכללים התרבותיים והתפקודיים של –