תקציר חיברות הוא תהליך בסיסי בו מתגבשת אישיותו של הפרט בחברה בה הוא חי, באמצעות הפנמת הערכים והנורמות המקובלים בה (שפירא ובן אליעזר, 1987). לפי רוזנוסר ונתן (1997) נורמות מגדירות את טווח העמדות וההתנהגויות המקובלות (והבלתי מקובלות) עבור חברי קבוצה מסוימת. ולכן, אדם שמבקש להתחקות אחר העולם הערכי של חברה, קבוצה ואפילו של משפחה מסוימת, יוכל לעשות זאת אם יעקוב אחר נורמות ההתנהגות שחברה או משפחה זו מעודדת ומאפשרת מחד ואחר נורמות ההתנהגות שהיא איננה מקבלת ומאפשרת מאידך. בשלב הילדות המשפחה היא סוכן החיברות העיקרי ביותר, בשל היותה מרכז עולמו של הילד. הנורמות שהתבססו במשפחתי והחלו זמן רב לפני שנולדתי, שאובות מהקהילה הדתית-לאומית על פי הסטנדרטים והערכים הנהוגים בה, כמו גם מן העולם הדתי, על פי הנורמות ההלכתיות המופיעות במקורות הכתובים. למשל: הימנעות מחילול שבת, הימנעות מאכילת חמץ בפסח, צום ביום כיפור, שמירה על כשרות ועוד. בנוסף, גם על פי נורמות של מוסר ועזרה לזולת כמו: גמילות חסדים, צדקה, נתינה וחסד. ניתן לומר שערך הקונפורמיות למסורת בחברה הדתית הינו גבוה ובהתאמה נמצא כערך חשוב ומושרש גם במשפחה שלי, על כן, לא היה נסיון למרוד בנורמות אלו ומתוך כך גם לא היו סנקציות על הפרתן. רוזנוסר ונתן (1987) טוענים שעבור כל נורמה ניתן להגדיר טווח של התנהגות נסבלת, כלומר אותו חלק במימד ההתנהגותי שחברי הקבוצה מאשרים ומעריכים באורח חיובי. התנהגויות מחוץ לטווח זה יעוררו התנגדות ולא יסבלו. טווח ההתנהגות הנסבלת מציע דרך נוחה להגדרת מושג הקונפורמיות: חבר קבוצה הינו קונפורמי לנורמה מסוימת, כאשר התנהגותו מצויה בטווח ההתנהגות הנסבלת. לדוגמא: אימוץ דפוסי לבוש מודרניים בחברה הדתית יהיה בטווח ההתנהגות הנסבלת כל עוד אינם חושפניים או ארוטיים. בכדי לנתח את הנורמות שהתפתחו במסגרת המשפחתית האישית שלי, תחילה, אתייחס לנורמות הנגזרות מהערכים הרחבים יותר של החברה הדתית בכלל, ושל הקהילה הדתית-לאומית בפרט. ולאחר מכן, אתייחס לנורמות שהתפתחו עם השנים באופן מצומצם יותר גם במשפחתי.