החלטותיו של בן-גוריון ערב "מבצע קדש" מכיון שבן-גוריון היתה האישיות החזקה ביותר בחברה הישראלית בשנות עיצובה, השפעתו על קבלת החלטות שהביאו למערכות סיני וסואץ היתה גדולה.  יואב לביא, חוקר מורשת בן-גוריון, כותב במאמרו "בןגוריון כמקבל בחלטות" "גם מתנגדיו המושבעים  של בן גוריון לא חלקו מעולם על כושרו של האיש לקבל החלטות, להכריע הכרעות ולעמוד בהתמדה ובדבקות מאחורי החלטות שקיבל, או ההחלטות שקיבלו המוסדות הדמוקראטיים בעניינים שונים שבהשראתו, על הצעותיו או בלחצו."   הדעות על איכות החלטותיו של בן-גוריון נחלקות. יש הרואים בו הרפתקן פזיז, אנטי-דמוקראטי ואף עריץ. אלה שעבדו אותו ידעו לתאר את כושר הניתוח שלו, שהתבטא בצורה מובהקת בדיוניי סוור, ואת האומץ להתייצב מאחורי החלטות קשות, גם נגד כוחות גדולים משלו, כמו שעמד בפני מנהיגי צרפת ובריטניה בדיוני סוור. בחינת האופן שבו קיבל בן-גוריון כמה מהחלטותיו הרות הגורל ביותר, האחריות שלקח על עצמו, ועמידתו על עקרונותיו ללא פשרות מעניינת מכמה היבטים: 1. ההיבט ההסטורי של נקודות מסוימות בתוך תהליכים הסטוריים, ההיבט האישי והאנושי  של מקבל ההחלטות, ההיבט הארגוני פונקציונלי של תהליך קבלת ההחלטות, וההיבט המוסרי בהחלטות בנושאים רגישים או אף מסוכנים. כמה שאלות ענייניות עולות על הפרק לגבי החלטותיו של בן-גוריון: האם שינו החלטותיו את מהלך ההסטוריה? ופה אנו נכנסים לשאלה הנצחית של תפקיד האישיות בהסטוריה. האם מנהיגים גדולים הם תולדה של קונסטלציה הסטורית  או האם הם יוצרים אותה, או שמא מנהיגים גדולים הם כאלה היודעים לעלות על גל הסטורי ולכוון אותו לצרכיהם? ולענייננו, האם היו חלק מהחלטותיו "אנטי הסטוריות" מבחינה זו, והן נועדו, כביכול, לעצור או לשנות תהליכים או נסיבות הסטוריים בלתי נמנעים? האם היה בן-גוריון מנהיג קיצוני, בלתי מתפשר, או פשרן ופרגמאטי – או אחת משתי האפשרויות לסירוגין, לפי התנאים? האם בחן את החלטותיו לאור "קונספציות" (כמו שעשה דיין, למשל,במלחמת יום כיפור) או בחן כל ענין לגופו, לאור ערכים שהאמין בהם? ואכן, דבקותו בעקרונותיו מעלה אותו ממעמד של פוליטיקאי תככן, למדינאי בעל עמוד שדרה ושעור קומה. את כל השאלות שלעיל יש לבדוק לאור החלטות שקיבל, ועבודה זו עוסקת בהחלטות שקיבל לפני, בזמן וכתוצאה מ"מבצע קדש".