אביב העמים והיהודים – יחס המהפכנים, השמרנים והיהודים עצמם לרעיון האמנציפציה ליהודים מבוא
בעבודה זו אנסה לבדוק את חלקם של היהודים במהפיכות "אביב העמים" (1848) ואת תוצאות אותן מהפיכות  לגבי היהודים. אמנה את ההישגים (או היעדרם) שהיו או לא היו ליהודים באותה תקופה. אנסה להראות שרעיון האמנציפציה לא התפתח בקו ישר. הבעיה לא היתה רק אם יש או אין אמנציפציה. קבוצות שונות וגורמים שונים במקומות שונים ובזמנים שונים, היו בעלי עמדות שונות. גם בין היהודים עצמם לא היתה אחדות דעות עקבית. היו גורמים רבים: דתיים, כלכליים, ואישיים, שכיוונו כוחות שונים בקרב היהודים ובקרב עמי אירופה לתמוך, להתנגד  או להיות אדישים לאמנציפציה.    המהפכנים של  אביב 1848 שרצו להפיל את המשטרים הישנים ברוב ארצות אירופה, חשבו שהם ישנו את מהלך ההסטוריה. היה נראה כאילו צפוי להם ניצחון מהיר ושלם. אבל, כמו בהרבה (או אפילו בכל) תנועות מהפכניות, הפילוג בשורותיהם, והניגודים בהשקפותיהם ובמטרותיהם חיבלו בכושר פעולתם. בתגובה על פעולות "אביב העמים"  על התקוות לחופש ושיויון, באו התקפות הנגד של השלטון המסורתי ומעמדות בעלי עמדות כוח ואינטרסים כלכליים, פוליטיים וחברתייים, שהצליחו לדכא בכוח את המהפכה והשליטו מחדש את משטריהם הקודמים. למרות כישלון המהפכה הוסיפו לוחמי החופש  ללחום למען השיוויון הסוציאלי והפוליטי והחירות האינדיבידואלית והלאומית.
מדי פעם  נתחדש המאבק נגד משטרי הדיכוי המדיני והחברתי, שלא כל-כך הצליח בגלל לחצם של משטרים אלה. אבל, למרות שניצחון המורדים היה רחוק מלהיות שלם,  הריאקציה לא הצליחה לדכא אותו כליל.  במידה מסוימת היא הצליחה להרדים אותו אבל לא להרגו.  בהתאם לזמנים השונים ולאקלים הפוליטי המשתנה, למאורעות "אביב העמים" ניתנו פירושים שונים בתקופות ובמחנות שונים. היו שראו בלוחמי החופש של אז מורדים, מאידך, אחרים רואים אותם כמפלסי דרך לחירות וכבוני משטרים חברתיים, מדיניים וחברתיים חדשים.  עד כאן לוחמי אביב העמים בארצותיהם. אך גם אלה וגם אלה לא מזכירים כמעט את חלקם של היהודים במאורעות מהפכת 1848, ודבריהם אינם שונים בהרבה מתקופה לתקופה ומפרשן לפרשן: היהודים השתתפו במרץ בתנועת העמים, מקצתם סבלו, ורובם נהנו.  יש המאשימים את היהודים בהתערבותם בענין לא להם, ורק לעיתים רחוקות מודים בתפקיד הניכר של היהודים במחנה החירות.
יתכן והסיבה לאי בהירות זו היא הפיצול של הקהילות היהודיות ב"אביב העמים" בין הלאומים שלחמו על חירותם ובין המחנות הפוליטיים השונים. בשלב זה בהסטוריה היהודית, למרות שהיהודים היו שוחרי חופש בדרך כלל, אולי בגלל סבלם בהסטוריה, ואולי בגלל אופים, (שהרי יהודי אירופה היו צאצאי המורדים שהוגלו ע'י רומא), באותה תקופה עוד לא עלה בדעתם לכונן ישות יהודית פוליטית עצמאית.