הצבא של אלכסנדר מוקדון א. הקדמה: אלכסנדר מוקדון דמותו, אמיתית או המיתית,  של אלכסנדר מוקדון היטשטשה קצת במובן מסוים במשך 23 מאות השנים שעברו מאז פעל, ואכן יש חילוקי דעות בין חוקרים לגבי היחס בין אמת ומיתוס בתאור דמותו, אך הסתמנה בכל זאת איזו דעה ממוצעת מתוך הספרות ומתוך מחקרים שונים. פלוטרך)[1] ההסטוריון הרומי, למשל, מתאר את מוצאו, תוך שימוש בדמויות מיתולוגיות כאבותיו, בסגנון העתיק המתאר דמויות של מלכים או גיבורים. אני אעמוד פה על תכונותיו, השיוכיות או ההישגיות יש עליהן פחות או יותר הסכמה. שאלכסנדר היה כובש גדול ואיש צבא מובהק, ובעיקר אסטרטג גדול, על כך אין חולקים. כמעט כל חייו הקצרים היו מוקדשים לכיבושים. מעניין, ומבחינת עבודה זו, גם מטריד, שרוב הכותבים על אלכסנדר, בעיקר הקדומים שבהם, התרכזו בדמותו ובהישגיו, ולא כל-כך בכלים שבהם השתמש כדי להשיג את ניצחונות המפוארים, כולל הצבא.
אלכסנדר ה-III , הוא אלכסנדר הגדול, או אלכסנדר מוקדון היה בנו של פיליפ II, גם הוא מלך חשוב ואיש צבא בזכות עצמו, כך שאת צבאו ירש מאביו, כמו את המלוכה. אלכסנדר היה בנם של פיליפוס השני ואולימפיאס בת מלך אפירוס. הוריו היו יוונים, אך זרם בהם גם דם אילירי. מאביו ירש שכל חריף ומהירות הכרעה בעניינים צבאיים ואת כשרון המעשה שלו, בכל הנוגע להנהלת המדינה, ואמו הורישה לו את דמה הסוער, ואת הדימיון היוצר… הוא הציב לעצמו למטרה למזג את המערב והמזרח לחברה גדולה אחת, שבה יצורפו עמים ותרבויות ויתמזגו לעולן חדש על היסודות של התרבות היוונית… חינוכו הועיד אותו לתפקידו כיורשו של פיליפ. עוד מראשית ילדותו נתנסה אלכסנדר בתרגילי צבא, בציד וברכיבה, והראה זריזות ואמץ לב בלתי רגילים. פיליפ, אביו, השקיע מחשבה בחינוכו ומינה את לאונידס     כמחנכו הראשון. החינוך של לאונידס כלל בעיקר חינוך לסבילות וכושר גופני, וכן למשמעת[2].
הוא מספר שאלכסנדר היה נוהג לספר על מורהו ש"ארוחת הבוקר של ליאונידס היתה צעדת לילה ארוכה, וארוחת ערב שלו הית מין ארוחת בוקר צנועה" תכונות שפיתח ליאונידס אצל למידו המלכותי הועילו לאלכסנדר במסעות הכיבוש שלו. כשהיה אלכסנדר בן שלוש עשרה הזמין פיליפ את אריסטו, אחד מגדולי הפילוסופים בכל הזמנים,  להיות לו למורה. יש להניח שחינוכו של אריסטו ריסן את אופיו הסוער  של אלכסנדר, אך מאידך עודד את שאיפות הגדולה שלו.   W.W. Tarn . [3] טוען שאת אופיו הסוער הוא ירש מאמו, אבל את כשרונותיו ירש כנראה מאביו, בעיקר כשרונו האסטרטגי הצבאי. ראשו היה פרקטי, וכבר מילדותו התענין בדרכים החוצות את אסיה כהכנה, כנראה, למסעותיו בעתיד. הוא לא נטה לתענוגות הגוף, מלבד צייד. אבל הוא קרא הרבה שירה (כנראה בהשפעת אריסטו מורו) גיבוריו היו אבותיו אכילס והרקלס. בשלוש שנות חינוכו, אריסטו למדו אתיקה ודעותיו על פוליטיקה וגיאוגרפיה של אסיה, ואולי גם קצת מטפיזיקה. הוא כתב עבורו מסה על אמנות שלטון וכנראה גם מאמר על קולוניזציה.
הוא נתן לו מושג על פילוסופיה, מחקר מדעי ורפואה, דבר שעזר לו בטיפול בחייליו במשך מסעות הכיבוש לו. לפי [4]W.W. Tarn, א' היה בעל עור בהיר, שער אדום והקפיד להיות מגולח. באופיו הוא היה אדיב, שאפתני, שתלטני, נאמן לידידיו  כשהיה אלכסנדר בן 16
בלבד מסר פיליפ לידיו, בפעם הראשונה את השלטון כשיצא למסע כיבוש על ביזנטיון.
בהיעדרו של אביו דיכא א' את מרד המאידים ויסד את אלכסנדריה (עיר אלכסנדר) – העיר   הראשונה שנוסדה על שמו. שלוש שנים לאחר זה הצטיין בקרב חירונאה (338 לפה"ס), כשהבקיע עם גדוד פרשיו את מערכת 'הגדוד הקדוש' של התיבנים, וניצח בקרב לטובת פיליפ.       אלכסנדר עלה על כיסא אביו שנרצח בהיותו בן עשרים, בשנת 336 לפה'ס. הוא נתמך ע'י הצבא  המוקדוני ומצביאיו, בעיקר פארמניון שהיה שר הצבא העליון, שנשלח ע'י פיליפוס לאסיה כדי להכין את המלחמה נגד פרס, שהיתה מעצמה חשובה באותה תקופה, ונגדה ניהל א' את אחד הקרבות המשמעותיים ביותר בקריירה שלו.       הברית הקורינתית, שנוסדה ע'י פיליפ הכירה ב א' כמנהיג הכל-הלנית (מלבד ספרטה) למלחמה נגד פרס.   [1] [1],(פלוטרך, "אלכסנדרוס"  בחיי אישים, עמ'  415. [2] Peter Green,  (1970), Alexander of Macedon, P.41
[3] W.W>Tarn, (1956), Alexander the Great, p1
[4] שם,