תקציר נושא המשפחה הוא נושא המעניין את הסוציולוגים רבות והמשפחה בקיבוץ יוצרת עניין מיוחד. המשפחה בקיבוץ עברה מהפך של ממש במשך השנים. מדגם רדיקלי חדשני בראשית ימי הקיבוץ לדגם פמיליסטי מובהק בקיבוץ של היום. דבר נוסף שמעורר עניין הוא שהנשים, שהן ה"קרבן" העיקרי של מוסד המשפחה הגרעינית המדכאת את האשה, הן אלו שיזמו את המהפך בגישה הקיבוצית למשפחה. בעידן ה"חלוציות" בראשית דרכו של הקיבוץ, רוב תפקידי המשפחה המקובלים במשפחות בחברות לא קיבוציות הוטלו בקיבוץ על מסגרות אחרות:
חדר- אוכל, מטבח, מכבסה ובתי ילדים משותפים.
הכוונה המוצהרת היתה לאפשר לנשים להשתתף בחיי העבודה והחברה. נישואין לא נחשבו לאירוע מיוחד ויחסי אישות לא חייבו טקסים פורמליים.
הילדים ביקרו בבית ההורים בשעות אחר הצהרים בלבד וזה היה הביטוי העיקרי לקיום המשפחה. השימוש בשמות פרטיים רווח בקרב בני המשפחה ולא היה שימוש בכינויי משפחה כגון אמא, אבא וכ'ו. היום, המציאות שונה לחלוטין. הנישואין הם אירוע בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, הסמלים וכינויי התפקידים המשפחתיים חזרו לאפיין את היחסים בין בני המשפחה: אמא, אבא, בן- זוג וכו'. הילדים נחשבים ל"של ההורים" ולא ל"של הקיבוץ". הילדים ישנים בדירת ההורים.
בחגים, ערבים, טיולים ופעילויות נוספות של הקיבוץ שכיח שבני המשפחה ישבו יחד. בני המשפחה חולקים יחסים מיוחדים ביניהם והם מבטאים אותם באירועים מיוחדים כמו חגים וימי הולדת ועזרה הדדית. בכל קיבוץ התהליך היה שונה מעט, אך מה שמאפיין את התהליך שעבר על התנועה הקיבוצית הוא המעבר מאנטי- משפחתיות קיצונית למשפחתיות מופגנת.