מדיניות חופש הביטוי בעקבות רצח רבין

סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 7563

תקציר העבודה

מדיניות חופש הביטוי בעקבות רצח רבין עבודה סמינריונית במסגרת הקורס:
"דמוקרטיה ובטחון לאומי בישראל"
1 .   מבוא
הבעיה המחקרית:  העבודה דנה בשאלה האם  קיים קשר חיובי בין הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, לבין הגבלת חופש הביטוי. דהיינו, האם רצח ראש הממשלה, השפיע באופן אשר גרם או הוביל להגבלת חופש הביטוי. שאלה זו עלתה, לאו דווקא עקב הארוע הטרגי, אלא בשל ביטוי אשר הפך לשגור בפני הציבור הרחב : "הכתובת היתה על הקיר". העובדה כי מרבית הציבור והמדיה עסקה בעובדה כי ראש הממשלה היה נתון בסכנה שלכאורה היתה ברורה, וכי למעשה דבר לא נעשה, או שמא לא נעשה די בכדי למנוע רצח זה, היא זו שעוררה את השאלה עד כמה זכות היסוד של חופש הביטוי היא זכות יסוד באמת לפרט, עד כמה היא ערך עליון ועד כמה יש להרחיק בכדי לשמרה. כלומר, מהו המחיר או מהו אותו גבול אשר ממנו ברור ובהיר לנו, כי יש להגביל את הזכות לחופש הביטוי, ומכאן להגביל את אחת מזכויות היסוד של חופש הפרט, על מנת לשמור על בטחון הציבור ובטחון המדינה. האם רצח רבין והיותו נתון בסכנה אשר התממשה, הוא ארוע חריף דיו בכדי לומר כי היה מעבר בין שימוש בזכות היסוד של חופש הביטוי לבין ביצוע עבירה של הסתה והמרדה.
השערת המחקר:  כיום בדיעבד ניתן לראות כיצד מאורעות קטנים הובילו, למעשה, לכדי הרצחו של ראש הממשלה:
קיום מצב בטחוני ירוד, אשר הוביל להפגנות גדולות הקוראות לראש הממשלה להתפטר מתפקידו, השמצות המכנות את ראש הממשלה כבוגד בעמו בשל מדיניותו, השמת תמונתו של ראש הממשלה במדי נאצים, קריאה גדולה בקרב האופוזיציה כי ראש הממשלה מסכן את בטחון המדינה, ועלול להוביל את עמו לאבדון, תמיכה שקטה של האופוזיציה בעת ההפגנות כנגד ראש הממשלה הקוראות לו בשמות גנאי ועוד. כיום יש גם טענות והאשמות חריפות כנגד מנהיגים דתיים, אשר אישרו כי ראש הממשלה מסכן את ציבור עם ישראל, עד כדי הפיכתו למקרה של רודף עמו, ואשר מכאן יש להענישו על פי דין "רודף בתורה" ועוד. לאחר מקרה הרצח נשמעה צעקה גדולה ברחבי המדינה והמדיה, כי חופש הביטוי נוצל לרעה, וכי למעשה היה מדובר בהסתה והמרדה כנגד ראש הממשלה, דברים אלו ליבו את העם לכדי דברי אלימות מילולית, שהובילו לכדי מעשה הרצח, באמונה כי אין במעשה זה רצח אלא מעשה צדק ברודף.  אשר על כן, השערת המחקר טוענת לקשר חיובי בין רצח ראש הממשלה לבין הגבלת חופש הביטוי. דהיינו, התוצאה של רצח ראש הממשלה הובילה את הממשלה להגבלות של חופש הביטוי ונקיטת משנה זהירות, למען לא יקרה המקרה בשנית ולא תהא האפשרות להסית ולהמריד, באמתלה של שימוש בזכות היסוד של חופש הביטוי. ניתן עוד לשער, כי לולא מקרה טרגי זה, הממשלה לא היתה נוקטת בצעדי הגבלות אלו, זאת משום שלא היתה אל מול עיניינו התוצאה הנוראית אשר יכולה להגרם מניצול לרעה של זכות יסוד חופש הביטוי.
שיטות וגישות המחקר:   נושא העבודה דן למעשה, בזכות הפרט. גישת מחקר אשר מעמידה את הפרט במרכז, היא גישת המחקר על פי התיאוריה הליברלית. תיאוריה זו בהיותה תיאוריה אינדיבידואליסטית, מאפשרת את בחינת זכות היסוד של הפרט והקשר בין זכות יסוד זו לבין יכולת המדינה או אי יכולתה להגביל ו/או לפגוע בזכות זו, ובאילו נסיבות. דהיינו, היכולת שלי ככותב העבודה, לבחון היכן נפגשים הפרט והציבור, ובאילו מקרים הם מתנגשים באופן בו האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הפרט, במדינה דמוקרטית, אשר במהותה המדינית הפרט הוא המרכז וזכויותיו כאינדיבידואליסט הם ערכים עליוניים.
האינדבדואליזם בא לידי ביטוי במונח: "כל קול משפיע".  התיאוריה מתאפיינת, למעשה, בנאמנותה לשמירה על זכויות היסוד של הפרט, אל מול מחוייבותה לשמור על המשטר הדמוקטי ולהגן עליו מפני אלו המתנגדים למשטר הדמוקרטי על ידי ניצול לרעה של אותם ערכי יסוד. כלומר, ניצול לרעה של חופש הביטוי וכבוד האדם, בכדי לצאת כנגד אותו משטר או מדיניות המעגנת זכויות אלו בחוקתה. ג'ון סטיוארט מיל וישעיהו ברלין הם הוגי דיעות על פי המסורת הליברלית הבריטית. מסורת המהווה את בסיס המשפט הישראלי אשר ינקה כבר מתקופת המנדט.  טענתו של ג'ון סטיוארט, (מיל סטיוארט, תשמ"ו), היתה כי יש להגן על הפרט והמיעוט מפני כפיה חברתית זו או אחרת, ועל כן קיים הצורך בהכרת חופש הפרט לבטא את עצמו , אף אם דעות אלו אינן מקובלות על רוב האוכלוסיה, והטענה כי הן שיקריות אינה דיה בכדי להשתיק דעות אלו ואחרות. עוד מוסיף סטיוארט כי "ככל המרבה הרי זה משובח". כלומר, ככל שיש דעות רבות ושונות, טוב יותר, שכן על ידי ויכוח ודיון בין דעות רבות, אנו נחשפים לתמונה המציאותית המקיפה הטובה ביותר, שהרי טוען סטיוארט, אין מציאות או אמת אחת מוחלטת, ולכל אדם האמת שלו אשר נפגשת ומתנגשת עם אמיתות אחרות, וכולן יחד בונות חברה אחת.
אם כך, למען חיפוש וחקר האמת, יש לשמור ולהגן על זכות זו על ידי כל אחד ואחד. הגנה זו מונעת לכאורה את ההתנגשות בין אינטרס הפרט ובין אינטרס הציבור, כך שהפרט מחוייב לדין וחשבון כאשר הדבר נוגע לציבור בלבד, וניתן להגביל את זכות הפרט למען שמירה על זכות הציבור אם היא נמצאת בסכנת פגיעה, אשר אותה לא יכולה החברה לסבול. כלומר, אינטרס הציבורי יגבר על האינטרס הפרטי רק כאשר הפגיעה בו היא מעל לאי נוחות, אינה תואמת את ערכי המדינה ואינה עוד לתכלית הראויה. (מיל סטיוארט, תשמ"ו). ברלין טען לחירות חיובית ושלילית, (ברלין, 1971), החירות החיובית דנה במקור שליטת החברה. כלומר, הצורך של הפרט להיות המקור היחיד לשליטה כלפי עצמו, ללא השפעה חיצונית. החירות השלילית דנה במרחב הפרט לפעול על פי רצונותיו ללא התערבות חיצונית. ברלין (1971), טוען, כי לעיתים חירותו של אדם מסוים תלויה בהגבלת חירותו של אדם אחר. כלומר, על מנת להגן על מקור השליטה ומרחב החירות של הפרט יש להציב גבולות מכוונים לזכות, זאת בכדי שכל אדם יוכל להנות מחירותו בלא לפגוע בזכותו של אחר. הבעיתיות או הצורך ברגישות, היא בעת שקילת מידת חירות אדם אחד לחיות על פי רצונו, אל מול זכות החירות של אדם אחר. אם כך, קם הצורך בחברה דמוקרטית, להגן על אינטרס הפרט למען שמירה על האינטרס הציבורי, המבקש משטר ליברלי ודמוקרטי, הגנה זו מחייבת לעיתים השמת גבולות לזכויותיו היסודיות של הפרט.