תאגידי התקשורת הגלובליים עולם המדיה של ראשית המאה ה 21 שונה מאוד מאשר לפני עשרים או שלושים שנה.  השינויים התרחשו בכל המישורים: טכנולוגיה, פילוסופיה ניהולית,תהליך הפקת הרווחים, יעילות, ודפוסי הבעלות והשליטה. בנושא הבעלות והשליטה ניכרת מגמה של ריכוזיות וכן מגמה של הפיכת חברות המדיה  לחברות ענק , קונגלומרטים, הנסחרות בבורסה.
השינויים באים  כתוצאה מ-3 תופעות בלתי תלויות (1991 , McQuail ): חלוקה Fragmentation)): העלייה במספר ערוצי התקשורת שתוצאתה, מהיבט אנשי השוק, הגעה לקהל מפולח יותר ע"י טכנולוגיות כמו כבלים, לווין וכו'. התלכדות (Conglomerization): הגדילה המתמשכת של ארגונים גדולים היוצרים מגוון מוצרים של תעשיות תקשורת שונות.
גלובליזציה (Globalization): התפשטות החלוקה וההתלכדות בכל העולם.
ב
2 0- השנים האחרונות, התפתחו ענקי התקשורת העולמיים. המדיה העולמית  נשלטת על ידי מספר הולך ומצטמצם של תאגידי תקשורת רב-לאומיים ענקים:AOL טיים- ורנר, דיסני, AT&T, סיגראם, סוני, ברטלסמאן, ג'נרל אלקטריק, ויאקום,  News Corp.של רופרט מרדוק.   יש להבחין בין בליעת הקטנים על ידי הגדולים לבין מיזוג בין הגדולים עצמם. זהו "עידן הקונסולידציה": חברות לאומיות וקבוצות רב-לאומיות רוכשות את מתחרותיהן ומרכזות שליטה על האספקה הלאומית והבין-לאומית של מוצרים ושירותים בתחום המידע והתרבות. ענקי המדיה נוצרו בעיקר כתוצאה ממיזוגים ורכישות. חברות המדיה הגדולות הפנו חלק ניכר מרווחיהן לביצוע רכישות של חברות אחרות או שביצעו מיזוגים בדרך של החלפת מניות. ענקי המדיה כללו מיזוג אנכי (רכישת ספקים או ערוצי שיווק), רכישת מתחרים או רכישת עסקים בתחומי מדיה משלימים.
המיזוגים  מטרידים את מנוחתם של כלבי השמירה של הדמוקרטיה, בכל הנוגע להשפעות ארוכות הטווח של בעלות ריכוזית על התקשורת, על חופש העיתונות ועצמאותה.