הרעיונות הבאים לידי ביטוי בציטטה הם ביטול המימד הביקורתי כפי שהיה לאדם בראשית התקופה התעשייתית, התוכן הערכי שהיה לזכויותיו ולחירויותיו של האדם מאבד מערכו –  בעבר היוו זכויות אלה דרך התנגדות למערכת שכוחותיה מדכאים, שחרור האדם מעול חברה היתה העילה לקיומם. במשטרים טוטליטריים נעשתה "האחדה" בכוח, ולפי הדיאלקטיקה המרקסיסטית כי כל חברה אמורה להכיל בתוכה את הכוחות שיוליכו לביטולה. בראשית החברה התעשייתית היה קונפליקט, מאבק בין שני כוחות חברתיים נוגדים, היתה אנטי-תזה למשטר, המאבק בין המעמדות היה אמור להוליך את החברה להתפתחות, אבל עם הגיע החברה לשלב הגבוה יותר בהתפתחותה, האנטי-תזה כמו נעלמה, מפני שהאדם "השתכנע" בדרך החיים הנוחים. דווקא כשיש סיכוי למימוש חירות האדם, האפשרות נבלמת באופן טוטאלי,