סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל
מוסד לימוד | האוניברסיטה הפתוחה |
סוג העבודה | ממ"ן |
מספר ממ"ן | 12 |
מקצוע | מדעי המדינה ויחבל |
מילות מפתח | אבא אבן, בן גוריון, החלטה 242, הסכם אוסלו, הסכם השלום עם ירדן, הסכם לונדון, חוזה סבר, חשיבה מוסרית, חשיבה ריאליסטית, יאיר הירשפלד, יחסי ראשי ממשלות ושרי חוץ, יחסים מתוחים, ממן 12, משבר הערבויות, סוגיות נבחרות במדיניות החוץ של ישראל, שרת |
ציון | 87 |
שנת הגשה | 2015 |
מספר מילים | 2483 |
מספר מקורות | 2 |
תקציר העבודה
שאלה
1 דונו בשאלה, באיזו מידה, משקפים היחסים המתוחים שבין בן-גוריון לשרת את יחסי ראשי ממשלות ישראל ושרי החוץ שלה גם בממשלות שלאחריהם? אם כן, ממה נובע, לדעתכם, מתח זה בין נושאי התפקידים האלה?
בשנותיה הראשונות של המדינה התגבשו שתי תפיסות מנוגדות בקשר לסכסוך הישראלי-ערבי, שיוצגו על ידי שני מנהיגים מרכזיים: דוד בן-גוריון ומשה שרת. בין שני המנהיגים שררו התנגשויות עזות, שהגיעו לשיאן ב-1965 עם התפטרותו של שרת מהממשלה. למרות ההתנגשויות ואי ההסכמות הרבות ששררו בין השניים, על דבר אחד הם הסכימו – אחדות תנועת מפא"י ועל כן כדי לא לגרום לפילוגה, עזב שרת את הזירה הפוליטית.
בן גוריון ייצג דעה ניצית, לפיה מדינות ערב שואפות להשמדת ישראל ולכן יש להרתיען בפעולות מנע ותגמול, ואילו שרת האמין כי לא ניתן לפתור את הסכסוך בדרכים אלימות, וכי כדי לשמור על מדינת ישראל יש לזכות ב-
ציון:
87