מבוא
תולדות מדינת ישראל רצופות "פרשות" וסקנדלים מסוגים שונים, אולם עד היום, כאשר מדברים על "הפרשה" (שאחדים אף מכנים אותה "אם כל הפרשות" ), ברור כי הכוונה היא לפרשת לבון. בעצם, "פרשת לבון" הייתה הפועל היוצא של סיפור עלילה כמעט פנטסטי, שכאילו יצא היישר מדפי "רומן ריגול" היסטורי במיטבו והצליח לייצר בישראל הצעירה סקנדל עסיסי ואמיתי שהתנהל בצמרת הממשל במשך 10 שנים תמימות, עד 1964 – השנה בה נחשפה הפרשה בציבור. "הפרשה" המשיכה (או עדיין ממשיכה) לשלוח גלי הדף עד ימינו, כמעט 70 שנים אחר כך. ויש האומרים, כי עדיין לא נסתם הגולל על השלכותיה או סודותיה.

בעבודתי זו אתן תחילה סקירה היסטורית וכרונולוגית ככל האפשר של "עסק הביש" ו"הפרשה" וכיצד זו השפיע על הפוליטיקה בישראל (מדוע נתפסת הפרשה ככזו שחוללה "שינויים טקטוניים" בפוליטיקה הישראלית, מה שקרוי גם "תום עידן התמימות" ), אך בעיקר אנסה לבדוק האם הפרשה הזו לימדה את קהילת המודיעין בישראל משהו? האם הופקו מספיק לקחים מן הפרשה ונוצרו מנגנוני בקרה ואיזון (checks and balances) מספקים למניעת פרשות דומות? הטיעון שלי הוא, לצערי, שלא!

בתהליך הכנת העבודה קראתי כמויות אדירות של חומר, מסמכים, ספרים, ישיבות של הכנסת וחומרים ששוחררו רק בשנים האחרונות או "לאחר מות" חלק מן הדמויות הפועלות. קיימתי גם קשר עם מכרים שחלקם משתייכים לקהילת המודיעין כיום או בעבר, ולצערי, איש מהם לא היה מוכן באמת להיכנס לעובי הקורה ולדבר על הפרשה. כפי שהבנתי מכל מה שקראתי ומהשתלשלותן של "פרשות" נוספות אותן אביא כדוגמאות בהמשך, וכפי שאמרתי לעיל, בסיכומו של דבר אני חשה כי טעויות שנעשו אז, המשיכו להיעשות גם שנים רבות לאחר מכן וכפי הנראה ימשיכו ויקרו, ולו רק בשל אופייה הסבוך של המערכת והקשרים הפנימיים בין גופי המודיעין השונים, המערכת הפוליטית והצבאית.