מבוא
משבר הטילים בקובה שהחל בחודש אוקטובר, 1962, התרחש על רקע מלחמת האידיאולוגיות בין העולם הקפיטליסטי לעולם הקומוניסטי, בדומה ליתר העימותים במלחמה הקרה.
בעוד השוני האידיאולוגי היה הרקע לתחיית המשבר, הזרז היה מרוץ לחימוש גרעיני אשר התרחש בין שתי המעצמות העולמיות באותה עת, בריה"מ וארה"ב. משום כך, היה זה המאורע היחיד לאורך שנותיה של המלחמה, שאיים להסלים אותה עד כדי מלחמה גרעינית עולמית.
בעבודה זו ניסיתי לבחון, מהן הסיבות שהובילו את ברית המועצות להציב את אותם טילים בקובה, תוך הכרה כי פרובוקציה זו תוביל בוודאי לתגובה אמריקאית, אותה לא יכלו לצפות.
לשם כך, חולקה העבודה לשני ראשי פרקים. כל פרק מציג הסבר אחר לשאלת המחקר, ובכל פרק אני מציגה קשיים שעולים מנתונים ומניתוח המאורעות במרוצת השנים. בפרק הראשון מוצג ההסבר הסובייטי הרשמי, המוגדר כאידיאולוגי גרידא וגורס כי כל רצונם היה להגן על עצמאותה של קובה, אשר לטענתם מופרת באופן בוטה על ידי פלישות עבר של ארה"ב לשטחה ועל ידי תכנון פלישות עתידיות במטרה להפיל את משטרו של קסטרו.  הפרק השני יבחן את הסברה הרווחת כי קובה סבלה מנחיתות אסטרטגית, בשל מגוון האופציות הגרעיניות שעמדו בפני ארה"ב. סברה זו הובילה את בריה"מ לחשוש לביטחונה ועל כן החלה לחתור להשגת יכולות טכנולוגיות וגרעיניות נשגבות מאלו של ארה"ב. משארה"ב החלה למקם טילים שהיו בבעלותה ברחבי אירופה ולגבולותיה של בריה"מ, החלה בריה"מ לגבש אסטרטגיה דומה בשל רצונה ליצור שוויון אסטרטגי, לכן הציבה את הטילים אשר הובילו למשבר בקובה.