"חיפוש פנימי" בגופו של החשוד חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה- חיפוש בגוף החשוד), תשנ"ו – 1996, שהתגבש ע"י ועדת השופט לוין כחלק מדיון בסוגיית האמצעים המשטרתיים, הכניס "סדר" בכל השאלות הנוגעות לחיפוש בגופו של אדם. אין ספק שמכל סמכויות החיפוש, החפ"ב עשוי להיות הפוגעני ביותר בהיבט של הפגיעה בזכויותיו. עניין לנו בזכות השמירה וההגנה על גופו וכבודו של האדם, ע"פ סעיפים 2, ו-4 לחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן בהגנה על הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט המעוגנות בסעיף 7  לחו"י, לפיו: " אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של האדם, על גופו, בגופו או בכליו". מובן הוא שהצהרת הסעיף אינה מוחלטת, אלא כי בכוונתה להשמיע שפגיעה בזכויות אלו צריכה שתהא ע"פ העקרונות האמורים בחו"י ובכפוף לתנאיו.
זכויות אלו, היוו עוד קודם לחקיקתו של חוה"י זכויות בסיסיות "שאינן כתובות על הספר" ושאין עליהן עוררין, אלא שעם בוא המהפכה החוקתית ניתן לאלו יתר משקל, כזכויות בעלות מעמד על חוקי. עוד קודם חקיקתו, יצאה מפי ביהמ"ש העליון ההלכה, שלפיה סמכות החיפוש שהוסדרה דאז בפקודת סדר הדין הפלילי, אין בה בכדי להתיר חפ"ב, כגון: שאיבת תוכן הקיבה, ביצוע חוקן ובדיקת דם שלא בהסכמת הנבדק. בפרשת "קטלן" התווה ביהמ"ש את גבולות החיפוש האסור והמותר, והבחין בין חיפוש "על" גוף האדם, הוא "חיפוש חיצוני", לבין חיפוש פנימי, הכרוך בחדירה אל תוך רקמות גוף החשוד. בהתבסס על הזכות –