ממ"ן 16                                                                                              
1 . א. כאשר בוחנים את הסכסוך בין התנועה הציונית לבין הערבים באזור, ניתן להבחין, על פי מאמרו של גורני, בשני שלבים עיקריים. השלב הראשון החל עם ראשית העלייה היהודית  לארץ, והוא הסתיים במהפכת הטורקים הצעירים. החל ממהפכה זו, 1908, התפתחה מאוד הלאומיות הערבית, ובנקודה זו התחיל השלב השני של העימות היהודי – ערבי. השלב הראשון של הסכסוך, השלב הטבעי, על פי גורני, היה עימות בין ערביי ארץ ישראל, לבין היהודים שהגיעו אליה מאירופה. עימות זה, היה למעשה בין שתי דתות שונות ותרבויות יריבות זו לזו. הגורמים הישירים לו, הם כאמור השוני וההבדלים בין שתי האוכלוסיות, בנוסף לחשש שהיה לערבים מפני היהודים שהגיעו לארצם וגזלו את אדמותיהם (זוהי נקודת מבטם של הערבים כמובן). הערבים חששו מפני הזרים שהגיעו עם נשק מארצות אירופה, והשתלטו על המסחר שלהם. היהודים מצידם, חששו מפני הרגליהם הברבריים ואלימותם חסרת הגבולות של הערבים. במוקד הסכסוך, היו בעיקר סכסוכי קרקעות, שנבעו בחלקם מהשקפות ותפיסות עולם שונות בנוגע לקניין ולבעלות על אדמות.  ב. ההתנגדות הערבית לציונות הייתה מרובת פנים, וכללה מגוון של דרכי פעולה ומחשבה. התנגדותם התאפיינה בפעולות מקומיות ספונטניות – כגון סכסוכים בין רועים על אזורי מרעה, ופעילות נרחבת יזומה – כמו למשל פניה …