הלל הזקן ומקומו בהתפתחות ההלכה בישראל תוכן העיניינים:
מבוא

3 פרק א תולדות חייו של הלל 5
פרק ב מפעלם של עזרא ורבי חייא
1 6
פרק ג פועלו של הלל
2 2
פרק ד בחינת מימרתו של ריש לקיש
3 2
סיכום
3 8
נספחים
3 9
ביבילוגרפיה
4 4
מבוא
הלל הזקן הוא מהדמויות הבולטות בעולם החכמים בדור שלפני החורבן. סיפורו האישי הוא סמל לאדם שעלה לגדולה מחוסר כל. הלל עלה מבבל בחוסר כל ולמד תורה בעוני גדול מתוך מסירות נפש גדולה, עלה לגדולה – לנשיאות והעמיד דור של תלמידים הידועים בכינויים:
בית הלל.
בעבודתי אסקור את פועלו של הלל במרחב ההלכתי, ואנסה להראות מהם לדעתי חידושיו הגדולים שהשאירו את חותמם לאורך הדורות. בשני מקורות הלל מוערך כמעמיד התורה, ומשווים אותו לעזרא. המקור הראשון הוא התוספתא בסוטה יג, ג (ליברמן):
וכשמת (=הלל) אמרו עליו: הא עניו הא חסיד תלמידו של עזרא.
מבחינה היסטורית אי אפשר לומר שהלל הוא תלמיד של עזרא, שכן עזרא בנה את הבית השני, והלל חי בסוף תקופת הבית, הרי שיש ביניהם הבדל של כמעט ארבע מאות שנה. אלא נראה כי "תלמידו של" הוא ביטוי שבא לאמר כי הלל למד את דרכו מעזרא. וכאן יש לשאול: מה ראינו שלמד הלל מעזרא? המקור השני, מאוחר יותר, מקשר בין עזרא, הלל ור' חייא. בסוכה כ, א נאמר: דאמר ריש לקיש: הריני כפרת [d1] רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. משפט זה, ספק היסטוריוסופי ספק היסטוריוגרפי, מתאר את גדולתם של שלשת מעמידי התורה במשך תקופה של כחמש מאות שנה. החל מעלייתו של עזרא, דרך דמותו של הלל הנשיא עד רבי חייא. אמנם עיקר אמירתו של ריש לקיש מוסבת על מפעלו של רבי חייא ובניו, אך מתוך דבריו משתמע כי מפעלם של עזרא והלל לא היו פחותים ממפעלו של רבי חייא, ואולי אף גדולים ממנו, אלא שלולי המפעל של רבי חייא לכאורה לא היה זכר לפועלם של עזרא והלל.
בעבודה זו אתמקד במפעלו התורני של הלל, אולם לא אעסוק בדמותו של הלל בפני עצמה, אלא בחרתי לבחון את דמותו כפי שנראה שריש לקיש בחן אותו, זאת אומרת אבחן את מפעלו של הלל בהשוואה למפעלם של עזרא ור' חייא, ואחפש את המכנה המשותף לגדולים אלו, שכן לדעתי מימרתו של ריש לקיש היא הביאור הטוב ביותר למעשה של הלל ובני בתירא.
בעבודה זו אנסה להראות מה לדעתי גרם לריש לקיש לבחור בהלל כמי שמסמן מפנה בעולם התורה. אנסה להראות כי הלל למד מעזרא את מקצוע החדשנות של התורה.
אדון ב"ייסוד": האם פירושו שהלל החזיר את התורה לאותה דרך שהייתה בזמן עזרא, וכך גם עשה ר' חייא. או שנאמר שהלל ייסד את התורה, אך אין פירוש הדבר שההלכה וחידושיה חזרו להיות כמקודם. אלא הלל חידש דרכים חדשות בלימוד, דרכים אלו הביאו את ההלכה למחוזות חדשים גם ישנים. פירוש הדבר שדרכי הלימוד שחידש הלל (ואולי גם ר' חייא) היו שונים ממה שהיו לפניו. בכוונתי להוכיח כי הלל חידש/פיתח את המדרש היוצר, ועד זמנו היה מקובל רק המדרש המקיים. עוד אטען כי חידושו של הלל היה בעיצוב המידות שהתורה נדרשת בהם ובנוסף החל בגיבוש ראשוני של החומר התורה שבעל פה, דבר שהוביל בסופו של דבר לעריכת המשנה. לשם כך עלינו לברר מהי המשמעות של: "שכחת התורה", עוד עלינו לבדוק האם "חזרה ונשתכחה" שווה לשכחה הראשונה או שיש כאן שכחה נוספת. ולבסוף עלינו לבדוק את פירוש המונח "יסדה".
תחילה אבחן את מפעליהם של עזרא, הלל ור' חייא. אחר כך אעבור לבחינה של המושגים "ייסוד" ו"שכחה". זאת משום שלכל ערך מילוני יש כמה אפשריות. רק אם נדע מה פעלו כל אחד מהחכמים, נדע כיצד יש לפרש את המונחים אצלינו. אמנם כמובן לא נתעלם משאר האפשריות, אך נשתמש רק באלו שמתאימות למסגרת הדיון כאן.
תחילה ננסה להכיר קצת את דמותו של הלל ואת תקופתו.
לאחר מיכן אדון בפועלם של עזרא ור' חייא. אחר כך אשוב לדון בפועלו של הלל. ולבסוף אדון במימרתו של ריש לקיש.
 [d1]כתב הערוך (הובא באוצה"ג יבמות עמ' 286, וראה שם פירושים נוספים): כך פי' המורה של מגנצא, כל מקום שהוא אמר "הריני כפרת", זה פירושו: הריני במקומו לסבול עוונותיו. כלומר שעוונותיו אני מקבל עלי להתכפר.
ולכאורה יש לעיין כאן איזה כופר שילם ריש לקיש עבור ר' חייא.