ממ"ן 14/ חירויות הפרט בארה"ב
תשובה לשאלה מס' 1
א. במחצית השנייה של המאה ה-19, ארצות הברית חוותה תקופה של פעילות כלכלית מואצת, מונעת על ידי התפשטות מערבה ומלחמת האזרחים. תהליך התיעוש האיץ וגרם לשינויים כלכליים וחברתיים ניכרים, כולל הצטברות של הון, טכנולוגיה, כוח עבודה גדל, שוק פנימי מתרחב וזמינות חומרי גלם. בשנת 1870, התעשייה הייתה אחראית לכ-43% מכלכלת ארצות הברית, ובשנת 1900 עלה הנתון ל-65%. הנשיאות באותה תקופה הייתה בידי הרפובליקנים, שתפיסתם הכלכלית תמכה בבעלי העסקים וההון. הם תמכו בריכוז ההון בידי מספר קטן של אנשים וסברו כי הממשל לא צריך להתערב בפעילות המשק. הם קידמו שיתוף פעולה בין הממשל לעולם העסקים וניהלו מדיניות של מכסי מגן וסובסידיות להאיץ את הפעילות הכלכלית. כתוצאה מכך, נוצרה שכבה של אנשי עסקים עשירים ששלטו בכלכלה ובפוליטיקה, בעוד המעמד הבינוני נשחק והשכבות החברתיות הנמוכות סבלו מאבטלה ומפשיעה. המהפכה התעשייתית וההגירה המואצת יצרו מעמד פועלים מגוון, המחולק לפועלים מקצועיים ולפועלים בלתי מקצועיים או מקצועיים למחצה. הפועלים החדשים, בעיקר ממזרח אירופה, הגיעו לאמריקה בחוסר כול והתמקמו בתחתית הסולם החברתי, תוך יצירת קהילות אתניות עם מוסדות חינוך, דת, בריאות ותרבות משלהם. היחס לעוני ולאבטלה היה שלילי, כאשר האחריות למצבם של העניים והמובטלים הוטלה עליהם עצמם, והם הואשמו במצבם. סיוע מהמדינה נתפס כשלילי והעלול להוריד את רמת המוטיבציה לחזור לעבודה. רבים מהפועלים המהגרים העדיפו לוותר על הסיוע הממשלתי ולקבל סיוע מארגוני צדקה אתניים. לסיכום, תקופת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בארצות הברית הייתה תקופה של שינויים כלכליים וחברתיים עמוקים, המאופיינים בתהליך תיעוש מואץ, ריכוז הון, והתפתחות מעמד הפועלים, על רקע של תפיסה קפיטליסטית ושלילית כלפי עוני ואבטלה.
ב. הדרוויניזם החברתי והתנועה הפרוגרסיבית מייצגים שני זרמים חשובים בחשיבה החברתית והכלכלית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הדרוויניזם החברתי, שמבוסס על רעיונות מתחומי הביולוגיה, הכלכלה, הסוציולוגיה והדת, קידם את הרעיון שבטבע כמו בחברה, שורדים המתאימים עצמם לתנאי הסביבה. תחת תפיסה זו, היחיד נדרש למצות את חירותו ויכולותיו לשרוד ולא להיות נטל על החברה, והמדינה לא צריכה להתערב או לסייע לחלשים, מכיוון שזה יכול לפגוע באחרים שהתאמצו והצליחו. לעומת זאת, התנועה הפרוגרסיבית קידמה רפורמות חברתיות וכלכליות ושללה את הדארוויניזם החברתי ואת הגישה של Laissez-Faire. הפרוגרסיביים קראו לקץ לברית בין הפוליטיקאים לבעלי ההון, לתמיכה ביזמים בינוניים, ולמאבק בשחיתות. הם דרשו שינוי ביחס לעוני ולאבטלה וביחסי העבודה, ופעלו להגבלת שליטת הטראסטים והמונופולים. התנועה הפרוגרסיבית הפכה לקונצנזוס והשפיעה על מדיניות שתי המפלגות הגדולות בארצות הברית, עם תוכניות כמו New Nationalism של תיאודור רוזוולט ו-New Freedom של וודרו וילסון, ששאפו להתאים את החזון האמריקני לעידן החדש. לסיכום, הדרוויניזם החברתי תמך בתחרות חברתית ובהישרדות החזקים, בעוד התנועה הפרוגרסיבית קראה לרפורמות חברתיות וכלכליות שיביאו לשיפור התנאים לכלל האוכלוסייה ולהגבלת השפעת ההון הגדול על החברה והפוליטיקה.