תקציר העבודה עבודה זו עוסקת בעשור שקדם למלחמת ששת הימים ומתמקדת באירועי הזירה הסורית. עשור זה רצוף תקריות אש רבות אשר בסופו של דבר גוררות את האזור למלחמה כוללת. על מנת להבין את עיקרי המחלוקת בין ישראל לסוריה בעשור השני, יש לחזור ולעיין במסמך האחרון שנחתם בין ישראל לסוריה. המסמך אשר על בסיסו נסמכות טענות הצדדים הוא הסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל לסוריה ב – 20 ליולי 1949. מסמך זה, מוסכם על שני הצדדים, ובעצם קיומו אמור למנוע תקריות אלימות ביניהם. אם כן מדוע בכל זאת אנו עדים לשורה של תקריות אלימות בעשור השני למדינת ישראל בגבול ישראל סוריה?
השאלה הנחקרת בעבודה זו, היא כיצד פירשו הצדדים השונים את הסכם שביתת הנשק, ומדוע לא הצליח הסכם זה ליצר שקט. וכן אלו גורמים נוספים גרמו להתפתחות התקריות האלימות בקו שביתת הנשק.
על מנת לענות על שאלה זו אקדיש את הפרק הראשון בעבודה לסקירת המהלכים שקדמו לחתימת הסכם שביתת הנשק ולהסכם עצמו. במהלך שנות ה – 60 עיקר התקריות מתרחשות סביב  המאבק על המים.
על מנת להבין את הסיבה לתקריות אלו אדון בשני הנושאים העיקריים שעל סדר יומה של מדינת ישראל: פרויקט המוביל הארצי ומפעל ההטיה הסורי.  עוצמת התקריות, ההחלטה להרחיבם ולצמצמם היא פועל יוצא של מדיניות הצבא המכוונת ע"י משרד הביטחון.
היות וכך אבדוק מי היו הרמטכ"לים ושרי הביטחון בעשור זה, ומה הייתה השפעתם על היקף התקריות. למרות שמבחינה ביטחונית העשור השני למדינת ישראל נחשב "שקט", ישנן מספר תקריות לאורך גבולות המדינה, והמאבקים סביב השטחים המפורזים ניטשו גם בגבול ירדן וגם בגבול מצרים.  בין השנים 1963-1968 היו כ – 265 תקריות אש וירי בגבולות ישראל, רובן בגבול הסורי. נתון זה חשוב להבנת "הבעייתיות" שקיימת במידה רבה בגבול הסורי ופחות קיימת בגבולות האחרים. לצורך עבודה זו יבחנו תקריות בולטות, שעומדות באחד מהקריטריונים הבאים: א) כללו אש הדדית. ב) גררו פעולת תגמול ישראלית. ג) התערבות מטוסים. ד) כללו הרוגים לאחד משני הצדדים.
תוכן העניינים
מבוא -…3
הסכמי שביתת הנשק ובעיית השטחים המפורזים -.5
מדיניות ביטחונית ישראלית אל מול מדיניות ביטחונית סורית .10 תקריות האש בשטחים המפורזים בין השנים 1958-1968 –16
סיכום –
5 ביבליוגרפיה –.27
נספחים ..28