ממ"ן
1 4
מירושלים ליבנה ומרד התפוצות קורס 10212 – יהודה ורומא שאלות המטלה שאלה 1     (40 נקודות) הפרובינקיה יודיאה בין השנים 70 – 132:
א.   בפני איזו בעיה עומד ההיסטוריון בבוחנו את המקורות הדנים בתקופה הזאת?
ב.   מה היו תוצאותיו של המרד הגדול?
ג.     אילו שינויים בוצעו במערך השלטון הרומי בתקופה הנידונה?
ד.   ההנהגה היהודית ביבנה לאחר החורבן: ימי רבן יוחנן בן זכאי וימי רבן גמליאל דיבנה.
שאלה 2     (20 נקודות) כתבו על הנושא: מעמדם המשפטי והמאבק על זכויותיהם של יהודי אלכסנדריה החל מן הכיבוש הרומי של מצרים ועד תום המאה הראשונה לספירה.
שאלה
3      (40 נקודות) מרד התפוצות:
א.      מה הם המקורות למרד זה, מה ניתן ללמוד מהם ומהי מידת מהימנותם?
ב.      במה היה שונה המרד במסופוטאמיה מן המרד שאירע באותן שנים במצרים, בקיריני ובקפריסין?

1 א עד חורבן המקדש או יותר נכון עד הסיפורים ההרואיים של הסיקאריים במצדה ובאלכסנדריה, היה לנו תיאור מפורט של כל הנעשה בפרובינקיה לפרטי פרטים הודות לספריו של יוספוס פלאוויוס. נכון, ניתן לבוא ולטעון שתיאורו זה של יוספוס היה נתון להשפעות פרו-רומאיות (או יותר נכון פרו-פלאוויות), נכון גם יהיה לומר כי פה ושם ישנם פרטים לא מדויקים ואף סתירות עצמיות של המחבר לגבי מקרים מסוימים. ונכון גם הדבר שתיאוריו של יוספוס צריך להיבחן תחת זכוכית מגדלת עבה ביותר עקב מטרתו להצדיק את עצמו עקב הנסיבות החשודות של נפילתו בשבי. עם זאת בזכות חיבורים אלה אנו יודעים על פרטים רבים אודות המרד, ובעצם מאז ימי שלטון החשמונאים, אולם עם תום מלחמת החורבן נוצר חור ענק הנותר ללא כיסוי עקב סוף יצירותיו של יוספוס בשלהי המאה ה-1
לספירה. בהתאם לכך לא נותר לנו אלא להיעזר בשבבי מידע שמתקבל מהספרים החיצוניים (חזון ברוך, חזון עזרא וחיבורים נוספים), ספרות התנאים (המשנה, התוספתא, הברייתות ומדרשי ההלכה), ספרות האמוראים (התלמוד הירושלמי, התלמוד הבבלי ומדרשי אגדה), אלה הם  מקורות שאינם היסטוריים ומלווים באגדות וסיפורי מעשיות שמהם יש לדלות פרטים היסטוריים. ישנם גם סופרים זרים (אווסביוס, קאסיוס דיו, הירונימוס) – אך אלה לא באו לתאר את ההיסטוריה הארצישראלית, הם לרוב לא מקורות ראשוניים ומין הסתם נכתבו רחוק מאוד מהמאורעות עצמם. מקור נוסף וחשוב לא פחות, הם "המקורות השותקים" השרידים ארכיאולוגים שנשתמרו מאז כגון כתובות או מטבעות (מטבעות 'יהודה הכבושה'). אלה מהווים מקורות ראשוניים לתיאור התקופה. מעניין לציין את העובדה כי המקורות הארכיאולוגים עד עתה באו בדרך כלל על מנת לאשש או להבהיר אינפורמציה שנתוודענו לה אצל יוספוס אך כעת מקורות אלה חשיבותם מכרעת אך הם נתונים לפרשנויות אישיות.

1 ב המס היהודי בזמן שבית המקדש היה קיים נהגו היהודים בל רחבי העולם לתרום תרומה שנתית של מחצית השקל לבית המקדש. עם חורבנו נגזרה על היהודים הגזירה המשפילה לתרום תרומה דומה למען מקדש יופיטר ברומא:
"על כל היהודים, בכל מקום שנמצאו שם, הטיל (אספסיאנוס) מס בשיעור שתי דראכמות שכל אחד ואחד יביא לקפיטול בכל שנה, כדרך שהיו כולם שוקלים תחילה למקדש ירושלים". מלבד היותה גזירה משפילה מבחינת היהודים המאלצת אותם בעל כורחם לקחת חלק בעבודה זרה (שהרי התרומה מיועדת למקדשו של יופיטר), היתה זו גם מועקה כלכלית קשה שכן התרומה למקדש חלה רק על גברים ואילו המס המשפיל הוטל גם על ילדים, נשים וזקנים. מס זה היווה הכנסה נוספת לקופתה השמנה של רומא כמו גם סימן לניצחונם של אלי רומא, ויופיטר בראשם, על אלוהי היהודים.  מעמד ערים וקרקעות בארץ ישראל לאחר מלחמת החורבן השתנה מעמדן של מספר ערים בארץ ישראל. העיר קיסריה קיבלה מעמד של קולוניה, מה שהופך את תושבי העיר לבעלי זכויות נרחבות כגון פטור ממסים שונים (מס גולגולת-
דמוגרפיה יהודית מלחמת ההשמד של הרומאים גררה כמות גבוהה מאוד של הרוגים יהודים…
חורבן המקדש והמשבר הרוחני מאז שנת 516 לפסה"נ היה בית המקדש מרכז החיים היהודים הדתיים – לשם –

1 ג המרד הגדול הוכיח לשלטונות הרומיים כי יש לערוך שינוי יסודי  בניהול הפרובינקיה יודיאה. הם ראו בצורת השלטון הקודם בפרובינקיה את אחד הגורמים המרכזיים למרד זה. בשלב ראשון – שינוי המערך הצבאי באזור (הנחשב לקריטי מבחינת הרומאים בשל הקרבה שלו לגבול הפרתי). לפני המרד שירתו בפרובינקיה כ-5000 חיילי צבא העזר, שלא היו רומאים אלא גויסו מתושביה הלא-יהודים של קיסריה וסבסטיה. חיילים אלה היו אחת הסיבות העיקריות לסכסוך עם היהודים עקב המתיחות רבת השנים הקיימת בין –

1 ד רבן יוחנן בן זכאי ע"פ המסורת, רבן יוחנן בן זכאי היה תלמידו של הלל הזקן, שפעל בימיו של הורדוס, מה שהופך אותו לאדם זקן מאוד בתקופת פועלו החשובה שלאחר החורבן. היה מראשי הפרושים, ויש הסבורים כי היה סגנו של שמעון בן גמליאל. למרות היותו כהן ידע לבקר את האריסטוקרטיה הכוהנית המושחתת והיה דובר מטעם הפרושים בוויכוחים עם הצדוקים. בשנת 70 לספירה, בזמן המצור הרומי על ירושלים, והמאבק בין הפלגים השונים בעיר, חומק רבן יוחנן בן זכאי אל מחוץ לחומות העיר, ועל כך יש …