תקציר
המעורבות הסינית ביבשת אפריקה היא ארוכת ימים, הם החלו בשנות ה- 60 בתנועות שחרור ברחבי היבשת, בעיקר בזימבבואה. תחילה יחסים אלו היו בעיקר דיפלומטיים – מטרתה של הרפובליקה העממית של סין הייתה הכרה בה כגוף המייצג באומות המאוחדות על חשבון טאיוואן, דבר שהיא קיבלה לבסוף בשנת1971. ההשקעה הסינית ביבשת אפריקה במאה ה-20 הייתה יחסית דלה לנוכח הקושי הסיני להתחרות בהשקעות של מדינות המערב, אך עם תחילת המאה הנוכחית ההשקעות הסיניות באפריקה הרקיעו שחקים והיוו תחרות להשקעות המערביות.
חלק משמעותי בהתעניינות הסינית ביבשת אפריקה ובפיתוח התשתיות שלה, נובע באופן ישיר מתוכנית "דרך המשי החדשה" (One Belt One Road,一带一路) אותה חשף הנשיא הסיני שי ג'ינג פינג (Xi Jing-Ping) בשנת 2013. מטרת תוכנית זו היא פיתוח כלכלי של "דרך המשי" המסורתית, נתיב הסחר המשגשג מן העבר בוורסיה חדשה, על מנת לקשר מחדש בין סין, מערב אסיה, דרום אירופה והמזרח התיכון. הפרויקט מחולק לשני חלקים: נתיב יבשתי ונתיב ימי, ונחשב לאחת מהתוכניות השאפתניות בתולדות האנושות, בעל פוטנציאל השפעה על 4.4 ביליון אנשים ב-65 מדינות, עם עלות מוערכת בין 1-6 טריליון דולר במהלך שני העשורים הבאים.
סין היא המממנת הראשית של התוכנית במסגרתה תוביל בעיקר השקעה בתחום התשתיות, מאנרגיה, דרך סלילה של כבישים ונתיבי תחבורה חדשים, בניית נמלים שייצרו נתיבי שייט חדשים והשקעה בתחום התקשורת בין הגופים השונים בדרך. עבורה פרויקט זה יהווה רווח עתידי וייצור אלטרנטיבה לנתיבי הסחר הקיימים, שכיום נמצאים ברובם בשליטה אמריקאית. הנתיב הימי יעבור דרך שרשרת של נמלים החל מחופה המזרחי של סין דרך פקיסטן, המזרח התיכון ומזרח אפריקה דרך תעלת סואץ ועד אירופה. הנתיב היבשתי יתחיל בשיאן שבמרכז סין ונסלל מערבה עד לליבה של אירופה . דרך המשי תאפשר לסין לפקח בצורה פעילה יותר בשווקים השונים שבמעורבותה, ולשלוט בצורה יעילה יותר על קווי האספקה של חומרי הגלם אותם היא מייבאת.
חומרי העזר אשר נעשה בהם שימוש היו מאמרים וספרים אשר רלוונטיים למקרי הבוחן ולנושאים של עוצמה רכה, דיפלומטיה, "פרויקט חגורה ודרך הסיני" והשקעות סיניות. המחקר יתבסס על מתודולוגיה איכותנית מעמיקה המבוססת על ספרות ענפה ומגוונת. המסקנות הינן סובייקטיביות אבל כמובן שהתבססו על המחקר המעמיק שיתבצע, ואף ישפכו אור על שאלת המחקר ועל השערות המחקר.
מטרת מחקר זה, אם כן, היא לבחון את הדיפלומטיה הסינית באפריקה בכלל ובאתיופיה ובמוזמביק במאה ה-21, בפרט לנוכח תוכנית המשי החדשה והאינטרסים הסינים, לרבות כלכלה ועוצמה רכה, קרי, היכולת של סין "למשוך" מדינות אחרות לחיקה, לערכיה, וללגיטימיות שלה. המחקר יתמקד, אם כן, בשני נושאים ורעיונות עיקריים: 1. ההשפעה של ההשקעות הסיניות על רמת החיים באתיופיה ומוזמביק והיכולת הסינית לכונן את עוצמתה הרכה הדיפלומטית. 2. באיזה מחיר? האם הדיפלומטיה הסינית באתיופיה ומוזמביק אכן מובילה אף לתופעות (תרבותיות, כלכליות) שליליות, ולמעין "ניאו-קולוניאליזם סיני? אם כן, האם הדיפלומטיה הסינית דווקא מהוות פגיעה בעוצמה הרכה הסינית?
החשיבות של המחקר היא בפן התיאורטי והמעשי. בפן התיאורטי, המחקר יציג את ההשקעות הסיניות והדיפלומטיה הסינית באתיופיה ומוזמביק ויבחן את הרציונל הסיני בפעולותיו השונות. בפן המעשי, המחקר יראה האם המאמצים הסינים נושאים פרי, קרי, האם המעורבות הסינית מובילה לעלייה בעוצמתה הרכה, או רק להיפך?

ראשי פרקים
מבוא 2
פרק 1: רקע תיאורטי 6
הרציונל להשקעות הסיניות בפרספקטיבה גלובלית 6
ההשקעות הסיניות באפריקה 12
פרק 2: אתיופיה כמקרה בוחן 18
יוזמת חגורה ודרך בפרספקטיבה של יחסי סין – אתיופיה 20
ההשקעות הסיניות באתיופיה היום – האם הטיבה עם אתיופיה? 22
פרק 3: מוזמביק כמקרה בוחן 26
המצב היום 29
פרק 4: סיכום ומסקנות 32
ביבליוגרפיה 33