הפופ ארט אינו מייצג סגנון אומנותי גרידא, אלא זהו מונח המאגד תחתיו יצירות אומנות שנוצרו מאמצע שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60, כדי  לייצג  באופן ביקורתי  את רוח התקופה. מושאיו של הפופ ארט היו בעיקר מושאיו של הצרכן בעידן הקפיטליסטי: מוצרי צריכה ואייקונים תרבותיים.
עם עלייתו של הפוסט מודרניזם בשנות ה-80 של המאה ה-20, הגבולות בין הקיטש לאמנות הגבוהה נעשו שוב מטושטשים. התפתחות אחת הייתה דעה חיובית על מה שקרוי "קאמפ". קאמפ מתייחס להערכה אירונית של מה שאחרת עשוי להיחשב כנדוש או קיטשי (ניתן לזהות זאת גם אצל אולדנבורג במידה מסוימת). לעתים קרובות, תרבות הפופ ניסתה להשתמש בדימויים מהתרבות הפופולארית והקיטש. אמנים בכל זאת נחשבו ללגיטימיים, מכיוון שאמרו שהם רק "משאילים" דימויים, כשההשאלה היא בדרך כלל אירונית. אמנות מושגית ודה-קונסטרוקטיביזם מציבות עצמן בלב שיח זה, מכיוון שכמו הקיטש הן מחשיבות פחות את המבנה הפורמאלי של האמנות, לטובת אלמנטים אחרים שנמצאים בה. בחרתי להציג שתי אמניות, אשר עסקו דרך האמנות בשאלות חברתיות. שתיהן מרדו במוסכמות של השדה בו יצרו, ושתיהן, כדי להגיע אל הצופה, השתמשו בדימויים ובטכניקות המוכרות מהתרבות הפופולארית.