מוסר ועסקים – עבודה סמינריונית                  נושא העבודה – שימוש בבעלי חיים בתעשיית הבידור תוכן הענינים
1 .מבוא
1 .1 חקר מקרה –הסבר
1 .2 רקע הסטורי
1 .3 מבנה העבודה
2 .ההיבט ההומאני מוסרי –מענה על שאלת המחקר
2 .1 מבוא
2 .2 הכנות "טרום ארוע"
2 .3 אז מה למעשה קורה בזמן האירוע – (נקודת המבט האובייקטיבית) 
2 .4 נקודת המבט השיווקית
2 .5 הבעיה המוסרית מההיבט הפיזיולוגי/רפואי  
2 .6 השפעות מוסריות על הדורות הבאים
2 .7 חקר הבחינה המוסרית
2 .8
מיתוסים בעולם העסקים
2 .9 הישגי המוסר בימינו
2 .10 מודל השלבים
2 .11 סיכום 
3 . ההיבט הכלכלי
3 .1 מבוא
3.2 הכנסות ונפח הפעילות מצד התעשייה
3 .3 צד המדינה  – הכנסות מהתעשייה (ישירות ועקיפות)
3 .4 צד הלקוח – עלות השתתפות
3 .5 בעלי עניין רלבנטים
3 .6 תפקיד הקפיטליזם
3 .7 הנחות היסוד של הכלכלה הקלאסית
3 .8  קהל היעד – לא רק תיירים
3 .9
סיכום הפרק
4 .ההיבט המשפטי
4 .1
מבוא
4 .2
מעמדם של בעלי החיים
4 .2.1 מעמד בעלי החיים  לפי המשפט המערבי המודרני
4 .2.2 מעמד בעלי החיים בעיני האו"ם 
4 .2.3 מעמדם המשפטי של  בעלי החיים בעת העתיקה ,  בתנ"ך
4 .2.4 מעמד בעלי החיים בעיני האיחוד הארופאי
4 .3
הריסון החיצוני
4 .4  סיכום הפרק 5.
סיכום  6. מסקנות  7. רשימה ביבליוגרפית
1 .
מבוא
עבודת המחקר שלי עוסקת בענף שלכאורה נראה כי אין עמו שום בעייה מוסרית , ענף שמבלי לשים לב , אנו נתקלים בו רבות במהלך חיי היום יום , רובנו אף נהנים ממנו , מתייחסים אליו כענף בידורי לכל דבר ולמעשה אנחנו אפילו "תורמים " מכספנו ודואגים לשגשוגו . הענף המדובר הוא ענף תעשיית הבידור . לכאורה , הענף נראה לכולנו חיובי , חיוני , ואפילו חינני , אך למעשה , ענף זה כולל בתוכו ענפי משנה . עבודתי לא תכלול את כל נושא תעשיית הבידור , שכן ענף זה הינו ענף עצום . באופן כללי , אני סבור כי בענף זה יש הרבה אזורים הדורשים מחקר מסוג זה או אחר , מחקר שמעלה סוגיות מוסריות (שימוש בילדים בתעשייה זו , ניצול חלשים בחברה וכו'…) . האזור בו בחרתי להתמקד בעבודתי הינו תחום בעלי החיים , ושימושם בתעשיית הבידור . מסתבר , שגם בימים "מתוקנים" אלה יש מקום לתופעות איומות , המקבלות לגיטימציה על ידי חלק מן הציבור . תופעות אלה נראות בדמות הופעות "בידוריות" , הכוללות לכאורה שימוש "לגיטימי" בבעלי חיים . מה שהצופים לא מבינים , או לא מנסים להבין , שאחרי כל שימוש שכזה עומד בעל חי , שבמקום להיות במקומו הטבעי בחיק הטבע , האדם למעשה שבה אותו , ובו בזמן הוא החליט  "להאניש" אותו , על מנת שזה "יבדר" את ציבור לקוחותיו. דוגמאות קלאסיות לשימושים שכאלה הם לדוגמא :
(כוללים צורות "האנשה" שונות) ·         קירקסים ·         קופים ה"משחקים" בסרטים מן העבר השני , ישנו שימוש שלא תוך כדי האנשת בעלי החיים , שימוש לתחרויות ושאר ענפים "ספורטיביים" אחרים , כגון : ·         מלחמות שוורים ·         מרוצי סוסים ·         קרבות תרנגולים ·         תחרויות רודאו (7000 חברים רשומים , 40 מליון שקל פרסים בשנה) ·         תחרויות לכידת עגלים בחבל לאסו (Cowboys ) ·         סוסים המשמשים כ"ניצבים" בסרטי מלחמה ונפצעים תוך כדי הסרט ·         שימוש בכלבים בסרט , בסצנות של קרבות כלבים כאמור , על פניו , כשנתקלים לראשונה בכל אחת מן הסוגיות הנאמרות לעיל , אף אחת מן הסוגיות לא עולה בראש כלא מוסרית או מעוותת , אך כשמתחילים לנבור בכל אחת מן הסוגיות לפתע מגלים כי :
·         בקירקס , לא צריך להיות מומחה לבעלי-חיים, כדי להבין ששום חיה לא נהנית באמת להיות בקרקס. בעלי-חיים נלקחים מסביבתם הטבעית ונמכרים לקרקסים. מעבירים אותם מארץ לארץ בקרוונים קטנים, מחזיקים אותם בכלובים וכובלים אותם בשרשראות. בנוסף לכך, מחייבים אותם ללמוד לבצע תעלולים הנוגדים את טבעם ואף גורמים להם נזק בריאותי. למעשה, לא קיים ולא יכול להתקיים קרקס (הכולל מופעים עם בעלי-חיים) שאינו מתעלל בבעלי-חיים: לעולם אי-אפשר להשוות בין אורח חייהם בטבע, הכולל הליכה של קילומטרים, ולעתים אף עשרות קילומטרים ביום, חיי חברה מורכבים, חיפוש מזון ומשחקים, לבין מה שמתאפשר להן בקרקס ·         קופים ה"משחקים" בסרטים , נראים נורא חמודים , ברגע שהם מחקים התנהגות של אדם הרוכב על סקייטבורד , או כשהם לבושים בחליפה מחוייטת . על פניו , בכדי שאותו צופה יוכל להתענג מהמראה , הקוף עובר מסכת קשה של התעללות , הכוללת הכאות , הגורמות לאותו קוף אומלל להכנע ולעשות כשם שדורשים ממנו , הרעבה ולעיתים שוקים חשמליים . קוף שנראה רכוב על סקייטבורד , למרות שלצופה הממוצע , נראה נורא חמוד ואף "נהנה" , לבעל מקצוע העוסק בתחום בעלי החים , נראה סובל , מבולבל ונואש . הקופים , שמגיל צעיר נקלעים לסיטואציה זו , משדרים אותות מצוקה שלא נראים לעין הצופה הרגיל . רודיאו – מדינות מסוימות בארצות-הברית ובמקומות אחרים מציגות מופעי רודיאו כחלק מן האטרקציות התיירותיות המקומיות. מטרתם של הבוקרים במופע היא לשרוד את הזמן הרב ביותר על סוס משתולל או לתפוס עגל באמצעות לאסו, בעודם רוכבים על סוס, להפילו ולכפות את רגליו. רודיאו הוא מפגן כוח של האדם על "החיה הפראית".
בעלי-החיים ה"פראיים" הם לרוב בעלי-חיים מבויתים, ורגועים מטבעם, שנדחפו בשיטות שונות להתנהגות פרועה, בכדי שבני-האדם המשתתפים במופע ייראו נועזים יותר. שוקרים חשמליים, מקלות חדים ומשחה צורבת עור הם חלק מן האמצעים המשמשים להסעיר את בעלי-החיים המשמשים ברודיאו. במהלך המופע המטרה היא לגרום לעגלים הצעירים ולסוסים להשתולל. אחד האמצעים המסייעים לכך היא חגורת- חנק, המועכת את בטנם במקום שאין הגנה טבעית של צלע.
חגורת הבטן, המהודקת לרוב גם סביב המפשעה, נועדה גם לגרום לכאב מתמשך באיבר-המין ובאשכים של העגלים הצעירים והסוסים. הכאבים גורמים לעגלים לקפוץ בחוסר מנוחה, הנראה כהתנהגות פראית. ד"ר ס. ג'. הבר, מפקח פדראלי על משחטות בארצות-הברית מזה שלושים שנים, ראה בעלי-חיים רבים שנמכרו על-ידי תעשיית הרודיאו לבתי-מטבחיים לאחר שכבר לא יכלו לשמש במופעים, בגלל פגיעותיהם החמורות. הוא מתאר את בעלי-החיים כ"פגועים וחבולים בצורה כה נרחבת וחמורה עד שהמקומות היחידים בהם העור היה מוצמד [לבשר] היו הראש, הצוואר, הרגליים והבטן. אני ראיתי בעלי-חיים עם 6
עד שמונה צלעות שבורות מעמוד השדרה, הנוקבות את הריאות. ראיתי כשניים-שלושה גלונים של דם שנאגר מתחת לעור…" פציעות אלה הן תוצאה הכרחית של המופע:
מהלומות מונחתות על העגלים במטרה להפילם, הנפילה היא פעמים רבות התרסקות המלווה בשבירת עצמות, הסייחים הצעירים והמבוהלים מסוחררים ומותשים מכדי להיות ערניים לסכנות – והם מתנגשים בקירות, בעיות ועיוותים בגב מתפתחים כתוצאה מן הקפיצות וההשתוללויות, אשר מאלצות את הסוסים לבצע תנועות שאינן טבעיות להם, ועוד. העגלים המבוהלים נסים מפני ה"בוקרים" במהירות רבה: 27 מייל לשעה. הלאסו המתהדק על צווארם במצב זה גורם להם לעיתים תכופות לפגיעות בצוואר ובגב, לשבירת עצמות ולדימומים פנימיים. עגלים מסוימים הופכים משותקים מפגיעה חמורה בחוט השדרה, וקנה הנשימה שלהם עלול להיאטם לחלוטין או בצורה חלקית.
·         מרוצי סוסים – מצוקותיהם של סוסים המנוצלים במירוצים נובעות לא רק מהעיוות הגנטי אלא גם מתנאי גידולם ומהטיפול בהם:
משטחי המסלול הקשים, האילוף, האימונים הקשים והמירוצים התכופים. הסייח מתחיל את חייו במכירה פומבית, שם הוא נרכש לפי ייחוסו והישגי הוריו. בגיל שנה וחצי מתחילים לאמן את הסייח ולאלפו. שלב זה נקרא בעגת המגדלים "שלב השבירה": מניחים על הסייח אוכף, ומתחילים להריץ אותו על-פני מרחקים ארוכים. מרבית הסייחים אינם שורדים את השלב הזה: באנגליה, למשל, מגיעים למסלולי המירוץ רק כשליש עד מחצית מתוך כ 10,000 סייחים שהחלו את תוכנית האימונים. הפגיעות הנפוצות ביותר במהלך תקופת האימונים הן: בעיות שרירים וגידים, עייפות ממאמץ, סחרחורות מריצה ושברים. בגיל שנתיים בערך מועלים הסוסים אל מסלולי המירוץ – שנתיים-שלוש בטרם סיימו עצמותיהם להתפתח. השרירים מסוגלים לשאת את עומס המירוץ במידה שהשלד אינו מסוגל לה, וכתוצאה מכך נפגעות לעתים תכופות העצמות. במחקר שנערך באוניברסיטת מינסוטה נמצא, כי בארצות-הברית בלבד מתו בשנה שנבדקה (1992) 840 סוסים במהלך המירוץ עצמו ו- 3,566
סוסים נוספים נפצעו באופן כה קשה, עד כי לא היו מסוגלים לסיים את המירוץ. אלפי סוסים נוספים סבלו מפציעות ומפגיעות, אשר באו לידי ביטוי לאחר המירוץ. גם באנגליה נרשמו נתונים דומים – כ- 300 סוסים מתים שם מדי שנה במירוצים (אחד מ 30-50 סוסים המשתתפים במירוצים), וכ 5,000 אינם מסוגלים לרוץ יותר.
לצערי , הרשימה הנ"ל ארוכה מאוד .על מנת להפיק את המירב מעבודתי , אין באפשרותי לכסות את המגוון הרחב של התופעות המזעזעות שנזכרו לעיל, ולכן אני אשתמש במלחמות השוורים כחקר מקרה שייצג את הרעיון הכללי של שימוש בעלי חיים בתעשיית הבידור אחת הסוגיות המעניינות , שעולות על סדר היום הציבורי ברחבי ספרד , נודעת לשאלה כיצד בעיה מוסרית מהסוג המדובר בעבודה תתפתח/תפתר , במהלך הדורות הבאים? האם הדור הבא של צעירי ספרד יעשה לזה סוף? הסוגייה תידון בפקר המוסרי של עבודה זו.