בית הספר לחינוך               "אונס דינה" (מאורעות דינה ומשפחתה בעיר שכם) עבודת סיום במסגרת הקורס: סמינריון במקרא תאריך: 18.10.2009
2 . תוכן עניינים
שער –עמ' 1.
תוכן עניינים עמ' 3-2.
הקדמה -עמ' 4.
מבוא -עמ' 5.
פרק א' עמ' 9-6.
5.1   הגדרת המושג אונס עמ'
6 .
5.2   יציאה= זנות. האומנם? עמ' 9-8.
פרק ב' עמ' 15-10.
6.1   האם התמודדתו של יעקב נכונה? עמ'
1 5-11.
פרק ג' -עמ' 23-16.
7.1   סיפורי האונס –עמ'
1 6.
7.2   דמיון בין סיפורי האונס עמ'
1 9-16.
7.2.1          דמיון תוכני עמ'
1 6.
7.2.2          דמיון צורני עמ'
1 7-16.
7.2.3          הגדרת מעשה האונס כנבלה עמ'
1 8-17.
7.2.4          מקום ההתרחשות –עמ'
1 8.
7.2.5          השורש י.צ.א -עמ'
1 9-18.
7.2.6          הבעת זעזוע ממעשה האונס במישור הלאומי שבטי עמ'
1 9.
7.3   שוני בין סיפורי האונס -עמ'
2 3-19.
7.3.1          זהות הדמויות עמ'
2 0-19.
7.3.2          מידת קירבה בין האנס לבין הקורבן -עמ'
2 0.
7.3.3          מידת האחריות –עמ'
2 0.
7.3.4          תגובת הנאנסת –עמ'
2 1.
7.3.5          יחסו של התוקף לקורבן במהלך האונס ולאחריו -עמ'
2 2.
7.3.6          גורל הנאנסת –עמ'
2 2.
7.3.7          מועד הנקמה -עמ'
2 3-22.
7.3.8          היקף הנקמה וצורתה –עמ'
2 3.
סיכום -עמ' 24.
ביבליוגרפיה עמ' 26-
5 .

3 .
הקדמה עוד משחר ילדותי כנער וכתלמיד ישיבה שמעתי קראתי והכרתי את סיפור אונס דינה מנקודת מבט מסוימת (ומאוד צרה). אך מעולם, למרות קריאותיי הרבות בתנ"ך לא עצרתי להביט על סיפור דינה במבט מפוקח יותר ושיפוטי פחות כלפי דינה ושכם. זכור לי כי כאשר ניגש משגיח הישיבה לעסוק בנושא מסובך זה, אשר מציג את יעקב באור מעט שלילי, נערכו בישיבה הקדמות רבות העוסקות בפועלו של יעקב ובתרומתו הרבה לעם היהודי. בישיבה נהוג להעמיק בחומר הנלמד, אך בנושא זה, כאשר כבר העזו לגשת אליו, השיעור עבר במהירות והנושא נלמד באופן שטחי בלבד. כאשר נדרשתי לבחור נושא לסמינריון, ניצלתי את ההזדמנות להיכנס לעובי הקורה ובחרתי, הן כתלמיד ישיבה והן כאוהב המקרא בעבר ובהווה, לעסוק בסיפור אונס דינה, והפעם בראייה ביקורתית מחד אך סלחנית כלפי הדמויות שבסיפור מאידך. במהלך כתיבת הפרו סמינריון בשנת הלימודים הקודמת אמר לי ד"ר … משפט שהווה קו מנחה שלאורו כתבתי סמינריון זה: "גם כשאדם חוטא טועה לא שוכחים את כל יתרונותיו מן העבר". זהו משפט מפתח אשר יש לתת עליו את הדעת- הן לגביי סיפורים מקראיים כמו אונס דינה או סיפור דוד ובת שבע והן כדרך חיים שעלינו ללכת לאורה.  בזכות משפט זה עברתי במהלך הכתיבה חוויה מתקנת: לא עוד נקמה אכזרית מצד האחים כלפי תושבי שכם, כי אם הבנת המושג "פגיעה בלאומיות". לא עוד משפחה המשדרת אחידות בדרך התמודדותה, אלא משפחה החווה משברים, תככים ומזימות כשאר המשפחות בעולם. כבר אין מצטייר יעקב בעיניי כאדם חזק אופי השולט ביד רמה בבני משפחתו, אלא כבשר ודם- טועה לעיתים, נוח לכעוס. כולי תקווה כי קריאת עבודה זו תהיה מהנה ומלמדת ככתיבתה.