סקירת מאמרים                                                                                                             Sandison, R., Gray, M., Reid, D.M. (2004). Lifestyle factors for promoting bone health in older women   . Journal of Advanced Nursing, 45(6),
6 03-608.
מטרת המאמר המחקרי:
מטרת המאמר הינה לחקור את השוני בסגנון חייהם של נשים מבוגרות, שקבלו הדרכה מובנת לפני כשנה לגבי הגורמים המסכנים נשים לפתח אוסטופרוזיס. בנוסף, מטרת מחקר זה הייתה גם לברר האם הנשים זקוקות להדרכה מתמשכת.
מה נעשה ומה ההתערבות:
משנת 1989
עד פברואר 2000 הועבר שאלון בקרב 479 נשים מארה"ב שגילם  נע בין 60-80. מטרת השאלון הינה לזהות נשים עם סיכון לפיתוח אוסטופרוזיס. נשים אלה הוזמנו לבדיקות מיפוי עצמות. לבדיקת מיפוי העצמות הגיעו 320 נשים וגילו שיש להן סיכוי לחלות באוסטופרוזיס. נשים אלה קבלו הדרכה אישית פרטנית על ידי עורכות המחקר הכותבת הראשונה Sandison R.. ההדרכה התמקדה במתן הסברים על דיאטה נכונה, התעמלות, מניעת שתייה אלכוהול ועישון. כמוכן,ניתן חומר כתוב שפורסם ע"י (1999) National Osteoporosis Society המסביר את החשיבות של סגנון חיים נכון אצל נשים למניעת אוסטופרוזיס. לאחר קבלת הסכמת הנשים למחקר וכן הסכמה של הוועדה האתית האזורית הועבר בשנת 2001 סקר שנשלח בדואר בקרב אותן 320 נשים שהשתתפו בתוכנית. רק 296 נשים ענו לסקר זה. השאלון שהועבר בסקר היה כמותי.
השאלון בדק את השינויים בסגנון חיים הקשורים לאוסטופרוזיס.
תוצאות המחקר:
מתוצאות המחקר עולה שרוב הנשים במחקר לא עישנו ולא שתו אלכוהול ודאגו להשתתף מידי יום בהתעמלות יומית כל שהיא. אולם, רוב הנשים לא אכלו דיאטה עשירת סידן, לא לפני תוכנית הדרכה וכן לא בעקבות תוכנית ההדרכה. רק 21.2% (N-58) שינו את הדיאטה היומית שלהן בעקבות הסיכון לאוסטופרוזיס.
הערכת ההדרכה – הנשים העריכו את תוכנית ההדרכה שניתנה להן כטובה מאוד וכן את הדרך בה הועברה ההדרכה. אך, למעלה מ-50% טענו שהן צריכות הדרכה נוספת. הן טענו שהן מרוצות מהאינפורמציה שניתנה להן אולם, חלפה שנה והן צריכות רענון לידע שניתן להן.
מסקנות המחקר:
הדרכה בלבד איננה מספקת. על מנת לשנות התנהגויות יש חשיבות רבה מלבד החינוך וההדרכה של הצוות הרפואי לקבוצות תמיכה לנשים בסיכון למשך תקופה ממושכת. קבוצות תמיכה אלו תעזורנה לנשים לאורך זמן ותלווה אותן בידע ובהדרכה אשר מתאימים לצורכיהן באותה עת.
במאמר זה ניתן ללמוד שבתוכנית התערבות שבוצעה לא הייתה התייחסות לתהליך התכנון של התערבות.
זאת מכיוון שהמיקוד של המאמר אינו בבניית תוכנית התערבות, אלא השפעת תוכנית התערבות על שינוי בסגנון חייהן של הנשים. כלומר, בוצע פה הערכת תוצאות לבדיקת קשר סיבתי בנוגע להפעלת תוכנית חינוך וקידום בריאות. נבדקה קורלאציה בין חשיפה השתתפות בתוכנית לבין שינוי הרגלי חיים. מחקר זה הינו מחקר שביצע הערכה לפני ואחרי התוכנית.
במאמר בוצעה סקירה על השפעת הדרכה על שינוי התנהגותן של נשים למניעת אוסטופרוזיס. אך לא נבדקו מחסומי התנהגות וצרכים פרטניים של נשים. קרוב לוודאי שאם היו משתמשים בידע קודם על צרכי הנשים התוכנית הייתה טובה יותר, מכיוון שהיו מזהים את צורך של הנשים להדרכה מתמשכת וכן ההרצאות היו מותאמות לכל אישה ואישה. על בסיס המחקר ניתן ללמוד, שכלי ההתערבות, שבוצע כאן הרצאה פרטית וחוברת מידע לא הספיקו לנשים בפרוייקט זה.
  מבוא
גיל המעבר הינה תקופה פיזיולוגית בחיי האישה בה קיימת נסיגה של פעילות השחלות המלווה בשינויים אנטומיים בגופה, שינויים נפשיים ושינויים חברתיים. נסיגה זו אצל האישה מתחילה סביב גיל 40 ונמשכת עד גיל 60 (McCoy, 2002) . האירוע של גיל המעבר הינו אוניברסלי וכל אישה מתמודדת עם השינויים החלים בו. יש נשים אשר אינן מתמודדות עם השינויים החלים בגיל זה ומגיעים להתמוטטות נפשית ופיזית (Bertero, 2003).        למרות נתון זה מסקירת המאמרים וכן מנתונים שנאספו בשטח  הרבה נשים לא מודעות כלל לשינויים שחלים  בגופן בשנים אלה ומה הן הפתרונות האלטרנטיביים הקיימים עבורן. אי לכך עבודה זו תנסה לבחון עד כמה אכן פועלות תוכניות התערבות מובנות לקידום בריאותן של אותן הנשים. האם אכן קיימות מכלול של פעילויות המכוונות לקידום התנהגויות המבטאות את מלוא הפוטנציאל התפקודי והבריאותי של האישה בגיל המעבר. עבודה זו תסקר תשעה מאמרים הדנים בנושא גיל המעבר וכן ראיון עם מפעילת תוכנית התערבות עבור נשים בגיל המעבר ותבדוק האם תוכניות אלה נבנו על בסיס מודל כלשהו מובנה..
הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות בית הספר לבריאות הציבור נשים בגיל מעבר – תוכניות התערבות מוגש במסגרת הקורס : תכנון והערכה בחינוך וקידום בריאות אוגוסט 2004