מחברת בחינה- מבוא לאקזיסטנציאליזם הרצון שלנו כבני אדם הוא להבין את האדם השני ואת עצמנו ועל כך אריסטו דיבר . הרצון לדעת ולהבין הוא בשני מישורים : א. להבין איך העולם פועל . ב. מה משמעות הקיום שלנו .
שאלות אלו מקורם ביכולת החשיבה שלנו שהינה חשיבה רפלקטיבית . כל בעלי החיים הם יצורים חושבים בצורה זאת או אחרת ולכולם יש  תודעה אך מה שמאפיין אותנו כבני אדם הוא תודעה עצמית כלומר להעמיד את עצמנו כאובייקט חקירה כמו כל אובייקט אחר וזה מוכנה תודעה עצמית כאשר תינוקות מזהים במראה שהם רואים את עצמם בנקודה זו מתחילה התודעה העצמית. התודעה העצמית זה מה שמבסס את האני שלנו ומייחד אותנו משאר בני האדם בעולם ומבעלי החיים האחרים . לכולם יש תודעה עצמית אבל התשובות לשאלות של איך ולמה הם שייכים לתרבות שאנו משתייכים אליה . אך המאפיין את כל התרבויות זה שהתשובה לשאלה איך ולמה קרה לבני אדם למשהו מסוים תיהיה בצורה של סיבתיות ( א' גרם לב') בין אם מדובר בהסבר מדעי לבין אם מדובר בהסבר של מיתוס ( התשובה תיהיה בצורה של הסבר ) התרבות המערבית  היא רציונאלית ששמה דגש על התבונה כמובילה המרכזית בניתנת תשובות כלומר תשובות ניתנות לפי התבונה.פרמנדס פילוסוף לפנ י אפלטון שחי במאה 50 לפני הספירה והוא נותן לנו 2 חוקי חשיבה: 1. חוק הזהות שאומר שהדבר תמיד שווה לעצמו  (A= A ) 2.  חוק הסתירה: לא יכול להיות מצב שיש לי A ולא A כלומר אם יש A אז לא ייתכן שיהיה לי לא    ) Aאו או "  ) 3. חוק השלישי הרציונאלי: אלו חוקי חשיבה  שאנחנו המצאנו  ע"פ החוקים וההנחות הללו הוגדרה הרציונאליות כאשר הטענה הבסיסית היא שכלי ההכרה שלנו הוא השכל בלבד – זו הידיעה שאנו כבני אדם רוצים ומבקשים וזה מהווה הידיעה האמתית ( מתמטית 1+1=2 להבדיל מזה שאני אומרת שכואב לי הראש הידיעה האחרונה אינה ודאית ולא ניתן לאומדה באופן ודאי ומתמטי ולכן לא נכיר באמירה זו). מתמטיקה לא עוסקת במציאות אך יש לה יישומים אפליקצות במציאות אך המתמטיקה פר סה לא עוסקת במציאות . רציואנליות- כלי הכרה הוא בשכל בלבד הגישה הרציונאליות מניחה שהתבונה האנושית מתנהלת ע"פ הרציונאליות( אותו עיקרון ). הטענה של רציונאליות שהחושים לא מעבירים מידע מדויק. האקסיומה של הרציונאליות היא שהאינסופי קודם לסופי ומתנה את קיומו למעשה אנו מדברים על דדיקוציה שאומרת שיש לנו שלם וממנו ניתן לגזור חלקים כלומר יש לנו חלק וניתן לדעת שהוא בא מהשלם.  הגישה המנוגדת לרציונאליות היא האמפריות- מניחה שהחושים מעבירים לנו מידע אמין על העולם כאן ההנחה שהשכל הוא לוח חלק המתודה של האמפריות היא דדיקוציה שאומרת למעשה שמסקים  מסקנה מאוסף מקרים שקרו בעבר למשל איך יודעים שהשמש תזרח מחר? כתוצאה מידיעת כל האפשריות. זו ידיעה די ודאית אך יכול לקרות מאורע שיהרוס את ידיעה זו.
באמפריות יש ידיעה לינארית ( סיבה תוצאה וכו') מיד אחרי פרמנדס הופיע סקורטס ואומר שהסגולה הטובה היא הידיעה והוא למעשה קושר בין מושגים של טוב ומוסר אל האמת האובייקטיבית וזה אומר למעשה שיש טוב מוחלט שלא תלוי באדם ובנקודה הזאת הפלוספיה המערבית יוצאת לדרך באמצעות החוקרים אפלטון ואריסטו והיא שואלת למעשה 2
שאלות: 1. מה יש בעולם מה קיים –  המכונה אונטולגיה ( יש)?2. איך אפשר להכיר או לדעת  את מה שקיים בעולם  המכונה ביוונית אופסטמולוגיה ( הכרה)? כלומר הפילוספיה המסורתית בחרה להסתכל על העולם ועל חיינו מנקודת מבט אובייקטיבית והעמידה במרכזה כנקודת מוצא את תבונת האדם וזה אומר למעשה שהחיים כפופים לתבונה אבל למרות  כל התשובות שניתנות באמצעות הרציונאליות  עדיין לאדם יש שאלות מה הם חיינו ולמה נולדנו ( שאלות ששאל זורבה) אז זה אומר שהרציואנליות לא מספיקה וזאת מאחר והשאלות הללו הם קיומיות ( "אכזיסטנציואליות). את המונח פילוספיה קיומי טבע רופא ופיסכולוג בשם קארל אספרס והוא מבין בשני פסרוספקטיביות בעולם : יש מציאות שנתפסת דרך חווית הקיום של כל אחד והיא שונה בין אדם לאדם והוא אומר שחוויות הקיום הם קודמים לחשיבה הפילופסית והם אלו שמעוררים אותנו כלומר מובילים אותנו לשאול למה זה קורה לי ? למה נבראתי וכו'. הוא אומר שהחיים מלאים מצבים קונקרטים אבל יש מצבים מסוימים שהם מצבי גבול שזהו מצב שאין ברירה כלומר זה מצב שלא ניתן לשנותו כגון מוות, סבל , מקריות .
מצבי גבול ( מקרים חריגים ולא נעימים )  הם נקודות בזמן שהבעיה הקיומית נולדת כלומר אלו מצבים שמובילים אותנו לשאלה למה נולדנו?