הזמן הוא הדבר היחיד שאין בכוחנו לשנות או לעצור. עובדת הזמניות שלנו, עובדת הכיליון האישית, אי היכולת להחלץ מהזמן ובעיקר עובדת המוות הן אלו שדרבנו את העיסוק בזמן. היותנו בני תמותה, ישויות סופיות, הניבו את הרצון להבנת פשרו וטבעו של הזמן ולחקירת משמעותו מבחינת הקיום האנושי. גישות השונות התפתחו בהתאם למסורות השונות מהן צמחו.
הזמן הוא דרך מקובלת למדוד את החיים. בפרק הראשון של עבודה זו אסקור בקיצור האפשרי את התפתחות מושג הזמן במחשבה המערבית החל מאריסטו ועד למחשבה בת ימנו. בחרתי להכליל סקירה זו במלואה בעבודה מכוון שבלעדיה יהיה קשה להבין מהיכן צמחו הרעיונות אליהם אתייחס בפרקים האחרים העוסקים בניתוח מושג הזמן בקולנוע.
בחרתי הקולנוע להצגת הזמן באומנות מפני שמדיום הקולנוע מאפשר לעשות שימוש בתכונות המהותיות ביותר של הזמן- תנועה ושינוי. הקולנוע עצמו, כמדיום, ממחיש את אחת מהשאלות העיקריות הקשורות במהותו של הזמן ועוסק בכמה מהנושאים המרכזיים בפילוסופיה מאז ראשיתה- תופעה, ממשות ואשליה; סרט הקולנוע בנוי מרצף של תמונות בודדות משוללות תנועה, המוקרנות בזו אחר זו במהירות ויוצרות אפקט, כמעט מכושף, של תנועה. התמונות עצמן אינן מכילות תנועה, אינן מתהוות, ובכל זאת יוצרות אשליית תנועה.

בחיבור זה אציג כמה בעיות ונושאים מרכזיים הקשורים למושג הזמן כפי שהם עולים מתוך הספרות הפילוסופית המערבית והמזרחית ואחר כך אדגים כיצד הם מיוצגים בקולנוע משני המקומות. הקולנוע כמדיום אומנותי מאפשר, מחד גיסא, עיסוק בזמן באופן דומה לאופן שבו אנו תופסים אותו בחוויותינו היומיומיות ומאידך גיסא, הדגמתו באמצעים טכניים מאפשרים עיצוב שונה לחלוטין מתפיסתנו הרגילה ומאפשר להרהר ולערער את תפיסותינו המקובלות. מדיום הקולנוע מאפשר לעשות שימוש בתכונה המהותית ביותר של הזמן- תנועה ושינוי. הקולנוע עצמו, כמדיום, ממחיש שתיים מהשאלות העיקריות הקשורות במהותו של הזמן- ממשותו והמודעות שלנו אליו. וכן עוסק בכמה מהנושאים המרכזיים בפילוסופיה מאז ראשיתה- תופעה, ממשות ואשליה.
בפרק השני של העבודה אנתח את מושג הזמן כמו שהוא מתקבל בשני סרטים שהופקו במערב "המזח" הצרפתי, ו"ממנטו" האמריקאי. סרטים אלו מדגימים תפיסות זמן שונות ומיצגים אספקטים שונים גם של תיאוריות זמן עכשויות והן תיאוריות מוקדמות.
בחלק השלישי של העבודה אסקור את מושג הזמן כפי שהוא מוצג במקורות הבודהיסטים המוקדמים, אעמוד על הבעיתיות המרכזית שמעלה מושג הזמן בבודהיזם והאופן שבו ניסו האסכולות השונות של הבודהיזם לפתור בעיתיות זו. כמו כן אציג את ההבדלים בין תפיסות הזמן הלינאריות ותפיסות הזמן המחזוריות.
בפרק הרבעי של העבודה אנתח שני סרטים שהופקו במזרח אסיה: "אביב, קיץ, סתיו, חורף…ואביב" מקוריאה ו- "2046" מהונג קונג. בפרק זה אתמקד באופן שבו הסרטים מציגים תפיסות בודהיסטיות שונות.
מבחינה פילוסופית ההבדלים, כפי שתראה עבודה זו, בין תפיסת הזמן המערבית לתפיסת הזמן הבודהיסטית הינם משמעותיים מאוד. הבדלים אלו נובעים משוני מהותי במחשבה המטאפיסית שממנו נובעים הבדלים בתפיסת מושגים כמו ממשות, אשליה, אמת, מוסריות, סיבתיות, סובייקטיביות, אובייקטיביות, וכמובן תפקידו ומיקומו של האדם ביחס לעולם. בעבודה זו אבקש לבדוק האם ההבדלים מיוצגים גם בסרטים המגיעים מתרבויות אלו.
טענתי המרכזית היא שהקולנוע המזרח אסייתי, כפי שהוא משתקף בשני סרטים אלו, מדגים מושג הזמן שנע סביב עקרון הסיבתיות הסובייקטיבית והאחריות האישית לעיצוב הגורל, בתוך עולם מוחלט בעל חוקים אוניברסליים ואובייקטיבים שלא ניתן לחמוק מהם. לעומתו הקולנוע המערבי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשני הסרטים מהמערב מטשטש את הסיבתיות והאחריות הסובייקטיבית ומדגיש את כוחו של האדם לכופף לתמרן את הכוחות האוניברסליים המוחלטים ובניהם את הזמן.