שליטת הדין הדתי בענייני נישואין וגירושין הצעות לשינויים הויכוח סביב היפרדות הדת מהמדינה הוא ויכוח עתיק יומין המלווה את מדינת ישראל טרם הקמתה ולכל אורך שנות קיומה. עובר להקמת המדינה נחתם הסכם ה"סטאטוס קוו" בין הציונות החילונית לאגודת ישראל הדתית ובו נקבעו מס' תחומים  שבו תהיה שליטה לדין הדתי והם: שבת, כשרות, אישות וחינוך. על היקף המונופול הדתי  בתחומים אלו התגלעו  מחלוקות רבות  לאורך השנים אך המצב כיום לאשורו  הוא כי כחלק מהסדר ה"סטאטוס קוו" נשלטות סוגיות שונות מתחום דיני המשפחה ע"י הדין הדתי האורתודקסי. במרוצת השנים חלק מהסמכויות  בתחום הועברו לידיו של המשפט האזרחי. לעיתים ההסדר הוא מקביל, לפרקים משלים ובמקרים אחרים הוא כפול.
עם זאת, תחום מרכזי אחד היה ונותר בסמכות יחודית של מוסדות הדת – ענייני נישואין וגירושין. ס' 1
לחוק שיפוט בתי דין רבניים- נישואין וגירושין (להלן: החוק) קובע כי עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.
 אבחן בקצרה  את הדין הקיים והבעייתיות הגלומה בו:
 נישואין:  נישואין  של יהודים יערכו בישראל עפ"י דין תורה ( ס' 2 לחוק). לקביעה זו השפעה במס'  מישורים:
אופי הטקס: ההלכה  מבחינה בין קידושין ונישואין. קידושין נעשו במקור ב-3 צורות: קידושי כסף, קידושי שטר וקידושי ביאה. הדרך המקובלת כיום  היא אך ורק קידושי כסף בהם החתן מוסר לכלה בנוכחות 2 עדים כשרים כסף (כיום הנוהג הוא מסירת טבעת) בנוכחות רב . טקס הנישואין משמעו הכנסת החתן והכלה במעמד חופה.
בימינו הקידושין והנישואין נעשים במעמד אחד.  טקס זה בשל אופיו הדתי  אינו פונה לשכבות רבות בחברה הישראלית. עבור רבים , נישואין הוא טקס שאמור להצהיר על אהבה ומחוייבות בין בני הזוג והדרך לקיימו צריכה להיות  לבחירתם של בני הזוג.
פסולי חיתון : אין כל אפשרות לנישואין בין יהודים לבין אלו שאינם יהודים כי ברית הנישואין קיימת רק בין בני ישראל לבנות ישראל. מעבר לכך אין התורה מתירה נישואים של  בני אותו מין, כהן לגרושה,וכן אינה מכירה בנישואין אזרחיים . במציאות של ימינו, חיים בישראל מספר לא מבוטל של לא יהודים או כאלה שיהדותם מוטלת בספק ע"י הרבנות. נישואי תערובת הם פועל יוצא של  מציאות אלו. עבור זוגות אלו חסומה דרך הנישואין הדתית ומאחר  שנישואין בדרך זו מקנים גם מעמד משפטי ממנו נגזרות זכויות רבות שמעניקה המדינה לאזרחיה יוצאים הם נפסדים כפליים. גירושין:  גירושין של יהודים יערכו  בישראל עפ"י דין תורה (ס' 2 לחוק).
הגירושין בדיני ישראל נעשים ע"י הפעולה של הבעל – מסירת גט (ספר כריתות) לאישה. הבעייתיות מתבטאת במספר תחומים:
כאשר מדובר ברצון משותף לסיום הנישואין לא מתעוררת כל בעיה. אולם, כאשר הרצון הוא חד צדדי נראה כי הכוח לסיום הנישואין מצוי בידיו של הבעל (סייג:  בידי ביה"ד הרבני  סמכות לכפות את הגט  ע"י הוצאת צו מאסר – ס' 6
לחוק).  בישראל של שנות ה-2000 הפועלת לקידום השיוויון בין המינים נראה כי  דרך זו של גירושין המקנה את הכוח ל לגבר ללא התחשבות באישה היא ארכאית ואינה ראויה.
 אמנם החוק העברי מכיר רק בנישואין כהלכה (ולפיכך אינו מכיר בנישואין אזרחיים), אך לצורך גירושין כל סוג נישואין דורש גירושי "גט לחומרא". במידה ולא יבוצעו גירושין אלו, עלולים בעתיד ילדים שיוולדו לאישה להיות מוגדרים על-פי הדת ממזרים. כמו-כן, ללא גירושין אלו, לא יוכלו בני הזוג להינשא שנית במסגרת נישואין על-פי ההלכה. לפיכך, גם בני זוג שבחרו להינשא עפ"י אמונתם האישית בטקס אזרחי מוצאים עצמם כעת, בסיום הנישואין, מחוייבים לדין הדתי.
  ס' 3 לחוק קובע כי כל עניין הכרוך בתביעת גירושין שהוגשה לביה"ד הרבני  יהיה בסמכותו היחודית של  ביה"ד. הפעלת "הלכת הכריכה" מעניקה סמכות לביה"ד הרבני בתחומים מעבר לסיום הנישואין עצמם כגון החזקת ילדים ומזונות המשפיעה על זכויותהם של  המתדיינים. השוני בדין בין ערכאות השיפוט השונות משפיע בעיקר על זכויותיהן של נשים. לבחירת פורום השיפוט  יש השלכות משמעותיות על מעמדה של האישה ועל כוח המיקוח שלה במסגרת הליך הגרושין. בנוסף, "הלכת הכריכה" מביאה למירוץ סמכויות בין ערכאות השיפוט השונות היוצרת תופעות קשות בהתדיינות בין בני הזוג ומטילה נטל כבד על המשפחה ורווחתה.
על רקע הבעייתיות שתוארה לעיל מתחדדת  בזמן האחרון בקרב הציבור הישראלי  ההבנה כי הדין הקיים אינו מתאים למציאות בישראל.  לפיכך,  קמו לאחרונה יוזמות חדשות הקוראות לשינוי המצב הקיים. להלן אבחן חלק מהצעות שהועלו  לאור הדין הקיים, וכן את יכולת קליטתן במציאות הישראלית:   העבודה ללא מקורות!!