בבוא ביהמ"ש לדון בתיק הנ"ל עליו, ראשית, לבחון את מעשה הנזיקין, לפי מהותו ובעקבות זיהויו כמעשה עוולה, אח"כ עליו לבחור את התרופה ההולמת והיעילה ביותר להחזרת המצב לקדמותו (נקודת המוצא לבחינה זו היא טיבו ומהותו של הנזק לנפגע). ציווי נכנס תחת תביעה שביושר והתובע צריך לשכנע את ביהמ"ש שפיצויים כספיים לא יועילו. (עפ"י ס' 71 לפקנ"ז הרי שביהמ"ש יכול להקנות תרופה בצורה של צו מניעה, בכפוף להוראות כל דין חקוק החל על אותו בימ"ש, ורשאי הוא ליתן ציווי בשל עוולה גם כשלא נתבעו או לא נפסקו פיצויים או סעד אחר). על מנת להצליח בתביעה לקבלת צו מניעה, עליהם להוכיח בין היתר גם הפרת חובה חקוקה (במקרה שלנו ס' 44(א)- מטרדים לפקנ"ז).
הדרך הנהוגה בד"כ לפעול על מנת למנוע חשש עתידי למטרדים, הינו בקשת צו-מניעה מחמת מטרד (יש לזכור כי בדיני הנזיקין הציווי היא תרופה משנית, וציווי יינתן בד"כ רק אם הפיצוי אינו נותן סעד מתאים) . צו מניעה הינו צו "שבו נאסר על החברה להפעיל בצורה כל שהיא, הן בעצמה והן באמצעות אחרים הפועלים מטעמה או במקומה, את מגדלי הקירור, את מערכת הקירור ואת מערכת האוורור של הדיסקוטק, וזאת עד שיוכח .. שמפלס הרעש הבוקע מהדיסקוטק עומד בקריטריונים הנדרשים". צו יכול שיהיה גם צו "עשה", כלומר, הטלת חובה מצד ביהמ"ש לעשות פעולה מסוימת וכן צו "אל תעשה"- …