תולדות ישראל משיבת ציון עד חתימת המשנה

החלוקה לתקופות יכולה להתייחס לאירועים שונים. במבוא מוצגים הנימוקים של יצחק בער ושל משה דוד הר לשאלת ההתייחסות לחורבן בית שני-האם יש להתייחס לחורבן בית שני כתחילתה של תקופה חדשה או לא.
יצחק בער מתייחס לתקופה המתחילה עם כיבוש אלכסנדר מוקדון עד הכיבוש המוסלמי כתקופה משמעותית. בתקופה זו היה כיבוש מערבי.
משה דוד הר מתייחס לתקופה שמסתיימת בחורבן בית שני כתקופה משמעותית.
מקורות היסטוריים:
ספרי מקרא: עזרא, נחמיה
ספרים חיצוניים: הספרות שלא נכנסה לתנ"ך. לדוגמה: ספרי המכבים
המקור הראשוני הוא לא בהכרח אמין יותר ממקור משני.
ששת שלבי עבודת ההיסטוריון:
1. איסוף המקורות
2. ביקורת חיצונית של המקורות: האם המקור מזויף או אותנטי?
3. ביקורת פנימית של המקורות: האם המקור אמין? מי הכותב? מהי המגמה שלו?
4. גילוי העובדות על סמך המקורות
5. עריכת סינתזה של העובדות, פרשנות, אינטרפרטציה: בשלב זה נכנסים שיקולים של החוקר-לאילו מקורות הוא נותן יותר תוקף.
6. העלאת הסינתזה על הכתב: המטרה היא לתת נימוק באמצעות הערותיו של ההיסטוריון.
הספרים החיצוניים תורגמו מעברית ליוונית וללטינית והשתמרו על ידי הנוצרים, הם כמעט נמחקו מתודעת העולם היהודי עד המאה ה-19 שבה הם תורגמו מחדש לעברית. מטבע יהד-מטבע של יהודה בתקופה הפרסית הכתוב בכתב עברי עתיק. נשר היא חיה שמייצגת עצמה ושלטון. מהו ההבדל בין חותמת לבולה? הבולה היא התוצאה של החותמת.
ספר עזרא: ספר עזרא מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון (פרקים א-ו) הוא משמש כהיסטוריון ועורך סקירה היסטורית מהצהרת כורש ושיבת ציון ועד לימיו. השפה הבינלאומית היא הארמית. ארמית, יוונית ועברית היו השפות השולטות באותה התקופה. חלק מהספר כתוב בעברית וחלק כתוב בארמית, ועל כן נשאלת השאלה מהי הסיבה שהוא כתוב בשתי שפות? ספר דניאל וספר עזרא הם שני הספרים היחידים בתנ"ך הכתובים בשתי שפות.
קיימים שני הבדלים בולטים בין ספר עזרא לבין ספר נחמיה:
• ספר עזרא כתוב בשתי שפות ונחמיה כתוב בשפה אחת בלבד.
• ספר עזרא מחולק לשני חלקים: רקע היסטורי וחלק אוטוביוגרפי, ואילו ספר נחמיה הוא אוטוביוגרפי.
לפי ספר מלכים בית המקדש הראשון חרב בשבעה באב. החודש החמישי הוא חודש אב ויהודה גולה לבבל. מנקודת המבט של ספר מלכים הגלות היא טוטאלית.
לפי ספר ירמיה החורבן אירע בעשרה באב.
יש לשים לב שהתאריך תשעה באב לא מוזכר בירמיה ובמלכים.
הצהרת כורש: בתחילת ההצהרה ניתן צו, מתן אוטונומיה דתית ליהודים, כורש מכיר בפולחן, הוא נותן אישור להקים מחדש את המקדש החרב, הוא מחזיר את הרכוש הגנוב לששבצר הנשיא ליהודה. לפי ספר דברי הימים ששבצר היה נצר ליהויכין, מלך יהודה. מתוארת עלייה בפרק זה. מדוע כורש העניק ליהודים אוטונומיה דתית? זו הייתה מדיניותו של כורש, הוא לא נהג כך רק כלפי היהודים, אלא גם כלפי העמים האחרים. אנו יודעים זאת לפי החותמת, לפי גליל כורש.
גליל כורש מתאר את מדיניותו של כורש. הוא היה מלך פרס, אך הוא כתב שהוא מלך בבל בגליל כורש מכיוון שהוא כבש את בבל, ולכן מוזכר בספר עזרא שזו בשנה הראשונה למלכותו. הייחוס המשפחתי מאוד משמעותי ומהותי בעת העתיקה ולכן הוא מדגיש את ייחוסו המשפחתי. מרדוך הוא האל הראשי בפנתאון הבבלים. עד תקופת הפרסים נהגו בשיטת ההגליות, ובשלטון כורש יש מתן לגיטימציה ואוטונומיה לתושבים שנכבשו. יש לשים לב להבדל בין הצהרת כורש לבין גליל כורש: הצהרת כורש מופיעה בספר עזרא ומתארת את המדיניות כלפי היהודים בלבד, גליל כורש מתאר את מדיניות כורש כלפי כל העמים הכבושים. בספר עזרא הדמות הראשית בהצהרת כורש היא דמותו של ה'.
עזרא פרק ג: החודש השביעי הוא תשרי. מופיעות 2 דמויות: ישוע בן יוצדק הכהן וזרובבל בן שאלתיאל, נצר לבית דוד. בתקופת הבית הראשון היה שלטון המלך, ואילו בתקופה זו יש שלטון כפול: הכהן והמנהיג האזרחי. והיכל השם לא יוסד- אין יסודות, זו ההתכנסות הפומבית. החודש השני-חודש אייר. עברו 50 שנים מאז חורבן בית המקדש.
עזרא פרק ד: מי שכתב את הטקסט מתייחס לקבוצה זו כאל אויבים, השאלה שנשאלת היא: מי נכלל בתוך קבוצה זו? קיימות 2 השערות לשאלה זו: השומרונים או מי שנשאר בארץ מהגלות.
עזרא פרק ד-המשך: קבוצה הנקראת "עם הארץ" מפריעה ומעכבת את בניית המקדש. המקדש לא נבנה לפחות עד שנת 522 לפנה"ס. למעשה, המקדש לא נבנה לפחות 16 שנים. כלומר, חלפו 16 שנים מאז הכרזת כורש עד שנת 522 לפנה"ס.
לפי ספר מלכים יהודה גולה ולפי ספר עזרא יהודה חוזרת מגלות.
רוב הפרשנים טוענים כי עמי הארצות בפרק ג' הם עמים אחרים, צרי יהודה ובנימין הם השומרונים ועם הארץ הם האוכלוסיה שלא גלתה.
סיכום ביניים: בשנת 538 ניתן אישור לבנות את בית המקדש על ידי כורש, בית המקדש לא נבנה עד מלכות דריוש בשנת 522 (16 שנים) מכיוון שעם הארץ הפריע לבניית בית המקדש.
חומר רקע: בימי רחבעם הממלכה מתחלקת לשני חלקים: ממלכת יהודה שבירתה בירושלים, וממלכת ישראל שבירתה הייתה בשומרון. שתי הממלכות התקיימו זו לצד זו במשך 200 שנים עד המאה השמינית. במאה השמינית האשורים כובשים את ממלכת ישראל עד שמגיעים לבירתה, שומרון. האשורים נקטו בגישה של הגליות. הם ביצעו הגלייה, ולאחר מכן הושיבו בשומרון מתיישבים ממקומות שונים.
בספר מלכים ב' פרק יז פסוק כד מוזכר המקום כותה, וזהו המקור לשם "כותים" שהגו חז"ל.
מה הייתה האג'נדה של כותב ספר מלכים? הוא כתב את הספר מנקודת מבט של מלכות יהודה, שמתנגדת לממלכת ישראל.
ספר עזרא ממשיך את הרצף של ספר מלכים.
כל קבוצה וקבוצה מהאוכלוסיה החדשה שומרת את הפולחן שהיה לה ולא את הפולחן של המקום שבו הם נמצאים.
חז"ל מכנים אותם "כותים גרי אריות" הגיור לא היה אמיתי וכן, הוא התבצע רק בגלל הפחד מן האריות.
מנקודת המבט של ספר מלכים, קבוצה זו לא ראויה להחשב כחלק מן העם היהודי מכיוון שהם לא שמרו על המצוות.
שומרוני-מי שגר בשומרון, יהודאי-מי שגר ביהודה. הגדרה זו נוגעת לייחוס הגיאוגרפי והיא השתנתה במהלך תקופת הבית השני.
נשאלת השאלה מה הייתה מידת ההגלייה? האם ההגלייה היא טוטאלית? האם הרוב גלה? או האם מרבית האוכלוסיה נשארה? מהו הרציונל של ההגליה? מניעת מרד, החוקרים טוענים שבעת ההגליה, הייתה רק הגלייה של האליטה.
כדי להכריע בנושא זה, הצגנו בכיתה שני מקורות. לפי השמות ניתן לראות שהיו אנשים לא מקומיים, אך לא ניתן לדעת מבחינת אחוזים. נתונה כמות, אך לא ידוע מהי הכמות הכוללת.
במחקר אין יכולת להכריע, אך מקובל שרוב האוכלוסיה נשארה, ושהאשורים נהגו להגלות רק את האליטה. רוב האוכלוסייה היא הצאצאים של ממלכת ישראל. לכן ניתן להבין מדוע הם רואים את עצמם כשייכים.
מתוארות נבואותיו של חגי שמנבא בשנת 520 לפנה"ס. זרובבל-שושלת בית דוד, יהושוע הכהן. לפי הנבואה הזו הייתה קבוצה שאמרה שעדיין לא הגיע הזמן לבנות את בית המקדש. לפי חגי הם לא רצו לבנות את בית המקדש, לפי עזרא הפריעו להם לבנות. החורבן היה ב 586, לפי ירמיה יש לחכות 70 שנה.
אז בטלה עבודת בית המקדש עד שנת 2 לדריוש המלך (הנבואה של חגי).
חגי וזכריה פנו אל העם באותו הזמן וביקשו שיבנה את בית המקדש.
האימפריה הפרסית הייתה גדולה מאוד. כיצד הייתה החלוקה? חלוקה לאחשדרפניות-נציבות, ובראשה עמד אחשדרפן שהיה פרסי. האחשדרפניות חולקו למדינות. מדינה במשמעותה הפרסית היא טריטוריה שניתנה בדרך כלל לעם, בדומה לפרובינציה. בכל ראש מדינה עמד הפחה, שהיה מקומי.
בשנת 520 היהודים מתחילים לבנות את בית המקדש בירושלים. תתני-אחשדרפן-כל המדינות בתחום סמכותו. הרשה להם להמשיך לבנות, אך עליו לבדוק זאת עם דריוש.
מהם ההבדלים בין הצהרת כורש בשני המקומות?
1. כתיבה בעברית לעומת כתיבה בארמית
2. בפרק ו' יש הוראות מדויקות
3. בפרק ו' לא מזכירים את ה', הדמות המרכזית היא כורש-הוא נותן את הצו. בפרק א' כורש הוא דמות משנית. כעת ננסה לענות על השאלה הבאה: מדוע עזרא משתמש בשפה הארמית? הוא משתמש במסמכים המקוריים בארמית ומשלבם בספרו.
4. פרק ו הוא המקור, פרק א זו אינטרפטציה של עזרא.
פרקים ה ו-ו' כתובים בארמית. הוא שואל האם יש אישור בנייה, דריוש בודק, ומגלה שיש אישור בנייה. דריוש מאשרר את הצהרת כורש, ואף ממשיך אותה. הוא מאשר להמשיך את הבנייה, מממן את המקדש ומממן את הפולחן. בית המקדש נבנה 22 שנה לאחר שיבת ציון והכרזת כורש.
עליית עזרא ונחמיה
כרונולוגיה:
538/9 הצהרת כורש
516/7 חנוכת בית המקדש השני
458 עליית עזרא
445 עליית נחמיה
הנושאים בהם נעסוק השיעור:
1.הסיבות לעלייתו של עזרא ופעילותו.
2.הסיבה לעליית נחמיה ובניית חומת ירושלים.

בשיעור הקודם המקורות העיקריים שלנו היו ספר עזרא וספר חגי. בשיעור זה נתרכז בעליית עזרא ונחמיה. פרק ז בעזרא מתחיל את החלק השני של הספר: החלק האוטוביוגרפי. עזרא הכהן-עזרא הסופר. סופר: בקיא בקרוא וכתוב. עזרא בקיא בתורה-בספר החוקים.
קיימת עלייה נוספת שמתרחשת בשנת 7 לארתחשסתא, ב-458 לפנה"ס. חשוב לזכור שעזרא עלה 60 שנה לאחר בניית המקדש. יצאו בחודש ניסן והגיעו בחודש אב. תפקידו של עזרא הוא ללמד את החוקים. עזרא לא עולה על דעת עצמו, אלא הוא מקבל מינוי מארתחשסתא.
ארתחשסתא מאשר לעזרא לעלות לישראל ולירושלים עם אנשים. עזרא נשלח לפקח על הדת, להיות אחראי על מערכת המשפט. ארתחשסתא שולח כסף כדי לממן את הפולחן היהודי בירושלים. המלך מממן את הפולחן, ובתמורה, מקריבים קורבן לכבודו של המלך. ארתחשסתא נותן פטור ממיסים לכל האנשים שקשורים לעבודת המקדש. עזרא מקבל אוטונומיה דתית שיפוטית-עליה בדרגה. הוא מקבל אוטונומיה על העמים של היהודים. קיימת הכרה בחוקי התורה של היהודים.
פסוק כו: דת אלוהיך הופכת להיות דת המלך.
מהו הרקע לעליית עזרא? עזרא ממונה להיות אחראי על מערכת המשפט של היהודים בתפוצות וביהודה, והדת מקבלת תוקף חוקי של האימפריה הפרסית. כולל אוטונומיה שיפוטית.
עזרא פרק ט: עזרא מגיע לירושלים ונתקל בתופעה של נישואי תערובת מהאליטה עד פשוטי העם. העמים המוזכרים בפרק ט' אינם קיימים בתקופה זו.
זרע הקודש-מונח שמופיע רבות בספרי עזרא ונחמיה. בספר נחמיה ההתייחסות היא למי שהגיע מבבל. הייחוס בבית שני היה חשוב מאוד.
יש מקווה לישראל על זאת-ניתן לשפר את המצב.
תגובה חריפה-יש לגרש את כל מי שנחשב לזר.
קהל הגולה-מי שמגדיר עצמו כיהודי
חודש תשיעי-כסליו, קר בחודש זה.
הוא קורא לכולם ועוברים משפחה משפחה ובודקים האם יש בה נוכרים. אם כן, מסלקים אותם החוצה. הוא לא מעלה את האפשרות לגיור.
ספר עזרא מסתיים עם גירוש הנשים הנוכריות. אך כיום אנו יודעים שהגירוש לא הצליח.
עזרא פרק ד: ציטוט האיגרת שנשלחה לארתחשסתא
אנו נתקלים בתפקיד סופר פעמיים-זהו תפקיד באדמיניסטרציה הפרסית. בפסוק ט מתוארים השומרונים. באו אלינו לירושלים-ירושלים היא העיר שלנו. הגיעה קבוצה לירושלים והחלה לבנות חומות. (מזכיר את העלייה השנייה בימי עזרא) מי בונה בדרך כלל חומה?השליטים. קיים מאבק על ירושלים, ובעיניהם בניית חומות ירושלים זהו אקט של ניתוק מהשומרונים. קיים מאבק פנימי בין 2 הקבוצות הללו.
צו הפסקת עבודה לבניית חומות ירושלים. (מזכיר את הסיפור של מגילת אסתר). בזרוע ובכוח-קישור לנחמיה פרק א. לפי המתואר השומרונים הרסו את החומות, והיה מאבק בין השומרונים לבין היהודים. הכרונולוגיה אצל עזרא משובשת. הוא חוזר למלכות דריוש.
נחמיה
נחמיה מתאר את פעולותיו מתחילת כהונתו כפחה.
שנת 20 לארתחשסתא, אם מדובר באותו ארתחשסתא, אלו 13 שנים לאחר עזרא, שנת 445.
בעקבות המאבק בירושלים חומות ירושלים נצתו באש.
קיים תיאור של שני אירועים בימי אחשוורוש המלך ובימי ארתחשסתא. רבים מן החוקרים מקשרים בין שני האירועים.
נחמיה היה שר אצל ארגון האירוע. האירוע מזכיר את האירוע במגילה.
תן לי אישור לעלות לירושלים ולבנות את חומות ירושלים. גם עזרא וגם נחמיה עולים לפי אישור המלך. הוא מבקש אישור לעלייה לירושלים. כנראה כדי שיהיה אישור נגד השומרונים. שולח עימו כסף וצבא.
רקע לעליית נחמיה: בניית חומות ירושלים. נחמיה מתמנה כפחה על ירושלים. ושימש כ-12 שנים כפחה של יהודה, ולאחר מכן הוא חזר לפרס. ומקבל אישור לבניית חומות ירושלים.
היה אישור לבנות את בית המקדש, אך לא את החומות. נחמיה עורך סיור בירושלים בלילה, לבד. מדוע הוא מפחד? יש לו אישור.
האם נחמיה שיקם את החומות או בנה חדשות?
הוא יוצא משער הגיא אל עין. עין הוא מעיין. האפשרויות הן: מעין הגיחון או נקבת השילוח.
נחמיה ערך סיור מעגלי, ולאחר מכן הוא חזר לאחור.
האם הוא ערך סיור בעיר דוד?
הסיור של נחמיה: כל השחזורים שיש במחקר למעשה זה לא מבוסס על חפירות ארכיאולוגיות, זה הכול השערות.
נחמיה בפרק ב':
נחמיה הוא הפחה של ירושלים, יש לו אישור לבנות את חומות ירושלים. מגיעים אליו שלוש דמויות: סנבלט החורני- פחה של שומרון, טוביה העבד העמוני- פחה של עמון, וגשם הערבי- פחה של הערבים או האדומים.
שלושת הפחוות הנ"ל מתנגדים לבניית חומות ירושלים. מדוע ההתנגדות היא מאוד חריפה?
נחמיה בפרק ג': למרות ההתנגדות של הפחות, נחמיה מתחיל לבנות את חומת ירושלים. בניית החומה נעשתה ע"י נחמיה בכך שהוא נתן צו גיוס לכל תושבי יהודה, חילק את החומה לקטעים וכל קטע נתן לקבוצה מסוימת לבנות את הקטע שניתן, זאת אומרת בנו את החומה בבת אחת, כמה קבוצות במקביל בנו. הבנייה חולקה ל41 קבוצות: משפחות כהונה, תושבי הערים ביהודה ומשפחות האצולה מירושלים. לכל קבוצה הוקצה קטע מהחומה לבנייה או שיקום.
הגדרה של פלך-
1) חלוקה מנהלית: המדינה חולקה לפלכים.
2) א' דמסקי: מילה מאכדית ומשמעות "שר חצי פלך", האחראי על עבודות כפייה.
(כלומר טענה כי העבודות של בניית החומה בוצעו בכפייה).

נחמיה בפרק ד': נעשה ניסיון באופן פיזי ע"י המתנגדים להיכנס לירושלים ולמנוע את בניית החומה. ככל הנראה היו יהודים בכל מיני מקומות והם בעצם עדכנו את היהודים שבירושלים ובתכנונים של המתנגדים להפריע לבניית החומה.
העמידו מישהו במקום גבוה עם שופר על מנת שיוכל לראות מהיכן מגיעה ההתקפה, במידה ויתקע בשופר כך הוא יודיע על ההתקפה הקרבה. יום לילה עובדים על בניית החומה, ללא הפסקות.
ב52 יום מצליחים לבנות את חומות ירושלים.

ישנו ויכוח בין החוקרים לגבי איזו חומה שיפץ נחמיה:
חלקם טוענים כל העיר מתפרסת על כל הר ציון, וחלקם טוענים כי העיר מתפרסת רק על עיר דוד, כלומר חלק מצומצם.

סיכום עד כאן….
נחמיה מתמנה לפחה של ירושלים ומקבל אישור מהמלך הפרסי לבנות את חומות ירושלים. שלוש הפחות מתנגדים בצורה תקיפה לבניית החומה.
נחמיה מצליח למרות ההתנגדות לבנות את החומה תוך 52 יום תוך גיוס כללי של כל תושבי יהודה. לגבי מה הוא בדיוק בנה ושיפץ כלומר איזה שטח במדויק יש מחלוקת, חלקם טוענים כי חלק רחב יותר וחלקם טוענים כי חלק מצומצם יותר . המקור היחיד לכל הנתונים של גודל החומה והזיהויים של השערים הינם בפרק ג' בנחמיה.

פעילותו של נחמיה:
1. רפורמה חברתית (נחמיה ה')
2. רפורמה דתית: השלטת חוקי התורה וכריתת האמנה (נחמיה ח-י)
3. הגדלת אוכלוסיית ירושלים.

הרפורמה החברתית:
מתוארת תוך כדי פעולת הבנייה המתוארת אך הרפורמה באופן וודאי התרחשה לאחר הבנייה.
ניתן לראות פערים חברתיים מאוד גדולים, אנשים מאוד עשירים ואנשים מאוד עניים, בין יהודים ליהודים. נחמיה אומר לכל השרים להשמיט את החובות, כלומר לוותר על החומות לעניים. שמיטת חובות כללית.
נחמיה מתאר את עצמו כפחה צנוע, לעומת הפחות הקודמים הראשונים שלא היו צנועים ולקחו לעצמם דברים, והקשו על העם ע"פ תיאורו. ניתן לראות כי נחמיה מנסה להתמודד עם הפערים החברתיים, שומט חובות, עורך רפורמה חברתית וכמו כן לא נמנע מלפאר את צניעותו. הרפורמה הזו מאוד חשובה עבורו כי נתן לראות שהוא שם את התיאור תוך כדי תיאור בניית חומות ירושלים אפילו שבפעול זה התרחש לאחר בניית החומות.

רפורמה דתית: השלטת חוקי התורה וכריתת האמנה (נחמיה ח-י)
א. טקס קריאת התורה ופירושה בציבור: בפרק ח עזרא מקריא לעם את התורה מהבוקר עד הערב. להבין המילה שחוזרת על עצמה בפרק יש לה משמעות של ללמד, להסביר. קוראים להם את התורה ומפרשים ומסבירים לעם את הנקרא. העם בוכה כי הוא מבין עד כמה הוא לא מכיר את התורה ולא יודע, אומרים להם "לא אל תבכו זה יום טוב" וזה בעצם יום זיכרון, חג ראש השנה. ביום השני, הם שומעים שיש חג כזה סוכות, הם מביאים דברים כדי להכין את הסוכות.
ב. בפרק י' העם כורת אמנה, האמנה כוללת ארבע התחייבויות עיקריות: (פרק י')
1. איסור נישואי תערובת-עזרא ניסה לטפל בנגע של נישואי תערובת וכך הסתיים ספר עזרא. ככל הנראה פעולת עזרא לא הצליחה כי שוב בספר נחמיה עוסקים בכך. נחמיה מבקש מהעם לחתום על ברית שמהיום והלאה לא יישאו נשים נוכריות. מכאן והלאה נקפיד יותר בנושא.
2. שמירת שבת
3. שמירת שמיטה –
המצב הדתי ביהודה קשה הם מחללים שבת ולא מבצעים שמיטה ולכן הוחלט לשמור שבת ולבצע שנת שמיטה כל 7 שנים.
4. הסדרת התרומות למקדש ומתנות הכהונה הלוויה- כל אדם נותן כמות מסוימת של כסף במטרה לעבודת האל כנראה לממן את הקורבנות במקדש בירושלים.

הגדלת אוכלוסיית ירושלים:
לאחר בניית החומות נחמיה רואה כי העיר ריקה, ואין בה תושבים ולכן הוא מחליט שמכל ישוב וישוב עשירית צריכים לעבור לירושלים. הוא עובר ישוב ישוב ואומר כמה תושבים מכל ישוב צריך להעביר לירושלים. "אחד מעשרה לשבת בירושלים".

ידוע בעולם העתיק כי….על מנת לאלכס ערים מסויימות השליטים ביצעו: סינאויקיזם.
סינאויקיזם- אכלוס כפוי, פעולה נפוצה בעולם הקדום להקמת מרכז עירוני ע"י העברת חלק מהאוכלוסייה הכפרית אל העיר.

רשימת תושבי ירושלים לאחר הסינאוקיזם לפי נחמיה יא, ד-יא:3044 גברים.

האם הרפורמות של נחמיה מחזיקות מעמד?
פרק י"ג בספר נחמיה-עוסק בתקופת כהונתו השנייה של נחמיה כפחה ביהודה.

פסוק ד'-נחמיה לא היה, לטוביה העמוני שיש לו קשרים עם הכהן הגדול יש לשכה במקדש בירושלים. מה טוביה העמוני זקוק ללשכה במקדש?
כאשר נחמיה מגיע ורואה את טוביה העמוני בלשכתו בירושלים במקדש, הוא מעיף אותו משם.
טוביה ככל הנראה החשיב את עצמו כיהודי.

שמירת השבת:
התושבים לא עומדים ברפורמה של שמירת שבת, וממשיכים לחלל את השבת. נחמיה מחליט לסגור את העיר על מנת שלא יקיימו מסחר ויחללו שבת, לפחות בהיבט הציבורי נחמיה ניסה לשנת את המציאות.

נישואי תערובת:
גם בתחום הזה התושבים לא שמרו את החוקים ונשאו לנשותיהם נשים לא יהודיות: אשדודיות, עמוניות, מואביות וכו'.
מדוע לא נזכרים שומרונים?
בנו של הכהן הגדול התחתן עם בתו של סנבלט החורני (פחה של שומרון) ביתו נשואה ליהיודע בנו של הכהן הגדול במקדש בירושלים – נחמיה אומר כיצד יכול להיות שאתה נושא את ביתו של האויב הכי גדול שלי.
ככל הנראה נחמיה מתנגד לנישואין האלו התנגדות פוליטית יותר מאשר דתית.

כרונולוגיה-סיכום ביניים:
538/9-הצהרת כורש
516/7-חנוכת המקדש שני
458-עליית עזרא
445-עליית נחמיה
433-סיום כהונתו הראשונה של נחמיה כפחה ביהודה
332- כיבוש אלכסנדר מוקדון

קטע מפפירוס (קאולי 30=פורטן-ירדניA4.7) פנייה של יהודי יב לבגוהי פחת יהודה.
איגרת שהתגלתה באופן ארעי, מקרי.

איגרת נוספת שהתגלתה במקרה הינה איגרת תשובה לאיגרת הראשונה.

סיכום- יחסי יהודים ושומרונים בתקופה הפרסית:

537-"צרי יהודה ובנימין" רוצים להשתתף בבניית המקדש בירושלים.

445-סנבלט החורני פחת שומרון מתנגד באופן נחרץ לבניית חומות ירושלים.

433-(לאחר תום כהונתו של נחמיה כפחה בירושלים)- לטוביה העמוני יש לשכה במקדש בירושלים. בן הכהן הגדול נשוי לבת של סנבלט החורני.

407-פנייה של יהודי ייב לבגוהי פחת יהודה ודליה ושלמיה הפחות של שומרון .

התקופה ההלניסטית 37-332 לפסה"נ

מאפיינים בולטים של התקופה הארכאית: א.פוליס ב.קולוניזציה.

הפוליס היוונית זו המצאה של יוון הארכאית: כל פוליס היא עצמאית, עומד בראשה מנהיג.
הפוליס האלו שלחו שלוחות לכל מיני מקומות, שלחו התישבויות לכל מיני מקומות התישבויות האלו נקראו קולוניזציה. באיזשהו שלב הקולוניזציה עצמה הפכה לפוליסה בעצמה.
הפוליס והקולוניות היו הדרך בה התרבות היונית הייתה מופצת.

יוון הקלאסית 334-480 לפסה"נ:
כל גדולי המחזאים הגיעו מיוון הקלאסית. האקדמיה של אפלטון. זה בערך פרק הזמן המקביל לתקופה הפרסית.
האימפריה הפרסית כללה גם את אסיה, את טורקיה הקטנה, כך שהאימפריה הפרסית הגיעה עד למרחב של היוונים ולמעשה היוונים והפרסים כל הזמן נלחמו בניהם.

מלחמות יוון-פרס
במשך כל זמן שלטונה של האימפריה הפרסית (כ-200 שנים), היו מאבקים בינם ובין היוונים.

בסופו של דבר לא היוונים הם שהכריעו את הפרסים אלא המקדונים שממלכתם שכנה צפונית לוון ושושלת מלכיהם היו בתהליך של התיוונות.
אלכסנדר מוקדון הצליח בסדרה של שלוש קרבות:
334- גרניקוס (צפון מערב אסיה)
333-איסוס (דרום מזרח אסיה הקטנה)
331-גאוגמלה (בבבל)

לנצח את הפרסים ובכך חיסל למעשה את התנגדות הפרסים.