שכר ועונש בהגות היהודית – סיכום קורס מצויין לבחינה /קורס

*המבחן הוא בסוף שנת הלימודים. מבחן אמריקאי- שאלות מההרצאות וממאמר אחד שנצטרך לקרוא באופן עצמאי.

מהי פילוסופיה יהודית?

4 שאלות משנה:
1. מהי פילוסופיה?
2. האם יכולה להיות פילוסופיה "יהודית"?
3. מהם ההגדרות והמאפיינים של הפילוסופיה היהודית?
4. מהי המסגרת הכרונולוגית של הפילוסופיה היהודית?

1. מהי פילוסופיה?

פילו, סופיה- אהבת החכמה.
אין הגדרה אחת מובהקת ומוסכמת של המילה.
הערה 1: פילוסופיה זו מילה ביוונית המורכבת משני חלקים, פילו, סופיה. סופיה=חכמה, פילו=ידידות, אהבה. הפילוסופיה היא לא רק אהבת החכמה אלא גם השאיפה אל החכמה. אם הפילוסופיה היא השאיפה אל החכמה, הפילוסופיה היא פעילות מתמשכת, היא אינה נגמרת. זהו תהליך מתמשך.
הפילוסופים הראשונים, כינו את עצמם פילוסופוס, הם לא כינו את עצמם חכמים, סופוס. זה מראה צניעות אנטיליקטואית. אנחנו רוצים ללמוד ולדעת, אינני בעל חכמה מלאה.

הערה 2:- היסטורית. תהליך שעברה הפילוסופיה. הפילוסופיה המערבית מתחילה ביוון העתיקה במאה ה6 לפנה"ס. היוונים היו רגילים להסביר לעצמם את העולם באמצעות הסברים מיתולוגיים. במאה ה-6 לפנה"ס קמו אנשים שההסבר המיתולוגי לא השביע אותם. רצו להבין את הדברים בשימוש שכלם. הפילוסופיה בראשיתה הייתה שיטה שכלית של האדם, אב טיפוס לכל סוגי המדעים.
• אריסטו היה מדען, חקר את כל מה שניתן היה לחקור, וקרא את כל מה שהפילוסופים לפניו כתבו. הוא כתב ספרים על כל מה שניתן היה לחקור, בע"ח, צמחים, אדם, לוגיקה, אסטרונומיה. כל דבר שהיה ניתן לחקור בדברים המועטים שהיה ניתן לחקור איתם. שכלו.
עד המאה ה-17 פילוסופיה הייתה מילה נרדפת למדע.

מה שקורה בימי הביניים זה עליית הדתות, הנצרות והאיסלם. שתי דתות דינמיות המתפתחות בקצב מאוד מהיר. הם מפתחות לעצמן תיאוריות פילוסופיות, תיאוריות משל עצמן. יש התעוררות של הפילוסופיה, אבל מהפן הדתי. רובם מתייחסים אל הפילוסופיה כשירות להוכיח ולהסביר את האמונות שלהן.
היה מאוד פופולורי בימי הביניים להשתמש בפילוסופיה ככלי בשירות הדת להפריח דת אחרת.
רואים כי ימי הביניים הייתה תקופה מאוד חשוכה.

הזיהוי של הפילוסופיה עם המדע מגיע עד המאה ה-17.
למה? באוניברסיטואות של ימי הביניים, למדו רפואה, משפט, BA כללי. בראשית ימי הביניים, התחיל להיווצר יותר ויותר ידע אשר לא היה ניתן ללמד את כולן לכולם.
התחיל עניין של נקודת המבט של בעלי חיים, בני האדם. וכך הפילוסופיה מתחילה להיות תחום אחד מתוך כלל התחומים אום לומדים. אך היא הייתה רק מהיבט אחד. הרבה מאוד שאלות. שאלות של אתיקה, שאלות קיום והוכחה. שאלות על ידע, מהי ידיעה, מהי אמת וכדומה. כל שאלות אלו נשאלות בתחום הפילוסופיה.

למה פילוסופיה רלוונטית להיום?
הפילוסופיה היא תחום שמעודד חשיבה ביקורתית, שימוש בתבונה האנושית, הטלת ספק.
גם בימינו יש צורך בשימוש של הדברים הנ"ל. גם היום יש אמונות תפלות, יש מיתוסים. ישנם הרבה אנשים אשר נותנים לעצמם תשובות פשטניות.
הפילוסופיה יכולה לתרום תרומה מכרעת גם מבחינה פרקטית.

"פילוסופיה מציעה תשובות לא מובנות לשאלות שאין עליהן פתרון" ציטטה.

2. האם יכולה להיות פילוסופיה "יהודית"?
שאלה הכתובה כבר כהתרסה.
פילוסופיה היא משהוא אוניברסלי, יהדות היא משהו פרטיקולרי. מקור הסמכות בפילו הוא השכל, ביהדות הוא האל.
בפילוסופיה התשובות ניתנות על ידי השכל, ואז שוב עוברים על השאלות והתשובות שהשכל נותן ובודקים אותן, האדם יותר עצמאי. בדת התשובות נתונות מראש על ידי האל ותפקידו של האדם הוא לציית. ולכן נראה כי יש מתח בין המרכיבים. ולכן הביא אנשים להגיד כי אין דבר כזה פילוסופיה יהודית. זה או פילוסוף או יהודי- נאמר על ידי ליאו שטראוס.
והיו אנשים שהצליחו למצוא את הדרך לשלב בין שני הדעות הנוגדות.
יש דעה אשר לא מקבלת את זה כתחום לגיטימי.

3. מהם ההגדרות והמאפיינים של הפילוסופיה היהודית?

4 הגדרות, שחלק מהן לא טובות.
1. הגדרה צורנית, הגדרה הבודקת את הפילו היהודית על פי המאפיינים הצורניים שלה. יש שיגדירו על פי השפה. הגדרה זו לא נכונה מכיוון שרוב מוחלט מכתבי הפילו נכתבו על פי השפה שידע או על פי השפה שהיה מקובל לכתוב פילו בתקופה שלו.
יש עוד סממן, לפי הזהות של המחבר. אם המחבר היה יהודי, הפילוסופיה היא יהודית. הגדרה בעייתית מכיוון, פילוסוף יהודי אשר עוסק בחומרי גלם שהם אינם יהודיים, אין זה הופך את הספר או הכתב כפילוסופיה יהודית. אדם שהמיר את הדת שלו, מה ייחשב מה? לשני כיווני ההמרה.
2. הגדדרה מהותנית- פילוסופיה יהודית היא העוסקת במהות של היהדות. ההגדרה של מהי יהדות הוא מושג מעורפל. ולא נכון להשתמש במושג מעורפל כשימוש בהגדרה.
3. הגדרה הקשרית- מנסה לעקוף את הבעיה של המהות. היא אומרת שהפילו' נכתבה על ההקשר היסטורי הרחב. אומרת כי פילו' יהודית מתעניינת, מתכתבת עם מקורות יהודיים, קלאסיים. פילו' המתעניינת בעולם היהודי, רוצה להשפיע, לשנות בעולם היהודי. פילו' אשר גם השפיעה בפועל על העולם היהודי.
הגדרה העוקפת את עניין המהות, אך היא רחבה מידי.
4. הגדרה קיומית- ההגדרה הזו מציע פרופ' שלום רוזנברג. הוא מדבר על פילו' יהודית כעל מפגש המתרחש בנפשו של הפילוסוף היהודי. החוויה שחווה אדם שהוא גם פילוסוף וגם יהודי. הם נפגשים בעולמו הפנימי, ותצאות של מפגש זה הן הפילוסוף היהודי.

המאפיינים:
1. פילוסופיה היהודית היא לא הלכה, היא עוסקת באמונות ודעות.
2. פילו' יהודית היא רב תרבותית. יהודים עסקו בפילו' במקומות שונים בעולם, נחשפו לתרבויות שונות. היא ניזונה גם ממקורות חיצוניים- כתבים של פילו' לא יהודיים, ספרות של דתות אחרות, כתבי קודש של דתות אחרות וכדומה.
3. הפילו' היהודית היא הטרוגנית- לא כולם חושבים אותו הדבר. חז"ל לא חשבו אותו הדבר בשום נושא של האמונות והדעות. ימי הביניים-תקופה חשוכה של אמונות תפלו ודעות, הפילוסופים היהודיים לא חשבו אותו הדבר. יש ריבוי דעות מהותיים.

4. מהי המסגרת הכרונולוגית של הפילוסופיה היהודית?
שלוש תקופות עיקריות:

העת העתיקה- יש פורמלית פילוסוף יהודי אחד- פילון. חי באלכדנדריה שבמצרים- היה האדם הראשון שיצר קשר ספרותי כתוב בין כתבי הקודש של הדת היהודית לכתבי הפילוסופיה היוונית.
בסדרה של חיבורים על פירושים, פסוקים בתורה.
אבל ישנן 2 בעיות שהן אחת. מה שהוא עשה זה הוא יצר וכתב בשפה שהכיר- יוונית. כמה עשרות שנים אחרי מותו של פילון העולם היהודי דוברי היוונית נעלם, ומכאן שכתביו נשכחו. לא קראו ולא שמעו עליו. הוא לא השפיע באופן ישיר על הפילו היהודית של ימי הביניים. לא מוזכר במקורות יהודיים- פילוסופים פורמליים. (מוזכר לראשונה בספר של היסטוריון איטלקי במאה ה-16)
הוא השפיע על באופן עיקרי-
לא הייתה המשכיות לעבודה שלו, הוא לא הוביל לאיזשהי התפתחות מעבר למה שהוא עשה.

יש בעת העתיקה את המקרא ואת ספרות חז"ל. האם אפשר לראות בספרי המקרא חיבורים פילוסופיים. האם ניתן לראות בספרות חז"ל טקסטים פילוסופיים. יש ויכוח גדול מאוד במחקר היהדות גם בימינו אנו. יש נטייה בעשור שניים האחרונים לקבל את זה יותר. בספרי מבוא של הפילו היהודית אפשר למצוא פרק או שניים על הנושאים האלה.

ימי הביניים- מתחילים רק במאה העשירית. אין יהודים העוסקים באופן שיטתי בפילו יהודית עד המאה העשירית לספירה- הרב סעדיה גאון ואחרים ונמשכת עד המאה ה-15, 16.
בתקופה הזאת אחד הנושאים העיקריים הם- שאלת היחס בין השכל. התבונה האנושית לדת. השאלה הזאת עומדת בבסיס דיונים וסוגיות רבות.

הערה היסטורית: אנחנו מדברים על תקופה של כמה מאות שנים, בין המאות ה- 10-13, הפילוסופיה היהודית פועלת בעיקר תחת קונטקסט של האיסלם, פולוספיות תיאולוגיות, תרבות, דת.באמצע המאה ה-15 מרכז הכובד עובר לתרבות נוצרית.
מתחיל בבל ומשם הפעילות הפילו, עוברת מערבה לספרד, מצרים, דרום צרפת ומקומות בצפון אפריקה, איטליה מאוחר יותר. אלה המרכזים הגדולים בהם היא פועלת מבחינה גיאוגראפית.

העת החדשה- מתחילה עם שפינוזה במאה ה-17. וממשיכה עד ימינו אנו. הגות יהודית מודרנית. במסגרתה יש זרמים וגישות רבות מאוד. תנועת ההשכלה היהודית מצד שני החסידות. זרמים פילוסופים.
במאה ה-20 עוסקים בשאלת הזמן והמקום, ציונות, הקמת המדינה, השואה תופסת מקום עיקרי.
דמויות בולטות- הרב קוק, ישעיהו ליבוביץ, משה מנדלסון, שפינוזה ורבים אחרים.

המקרא:
רעיון הגמול במקרא
א. נעיין בכמה סיפורי שכר ועונש בבראשית. ננסה להתרשם מהם באופן חופשי.
ב. נתרשם מפסוקים רבים של שכר ועונש בחומשים האחרים- תיאור מסע בני ידראל במדבר.
ג. היבט אחד יותר נקודתי שהוא רעיון מידה כנגד מידה.

מערכת היחסים בין האל לאדם במקרא:
דמותו של האל במקרא היא אישית ומוסרית. האל מתגלה לנביאים כמצווה, כמבטח ומאיים כנותן שכר ומעניש, כבעל שליטה מוחלטת בטבע ובאדמה. האל המיקראי כפשוטו איננו רעיון מופשט אלא יישות פרסונלית ממשית שפועלת בתוך ההיסטוריה. האל מטיל האדם מטלות והאדם לפי רוצונו קיים אותם או לא מקיים אותם, ולפי זה נקבעת מידת הקרבה או הריחוק של האדם מהאל.
העולם כולו כפוף לאל והאדם נדרש להיות כפוף לחלוטין לרצונו של האל. במקביל לזיקה, לקשר האישי בין האל לאדם, קיימת במקרא גם זיקה מיוחדת בין האל לעם ישראל. האל כורת ברית עם עם ישראל, מבטיח להם כעם גאולה ומעניש אותם כעם בגלות. הצדק האלוהי אמור להתגלות גם ברמת הכלל (ביחס שלו לעם) וגם ביחס שלו לפרט- האדם הפרטי. חלק מהנביאים מדגישים את הזיקה הלאומית. ואחרים מדגישים את אהזיקה האישית. נביאים כמו ירמיהו ויחזקאל, עוסקים באחריות האישית, המוסרית שיש לאדם על מעשיו שקשורה קשר ישיר לרעיון הגמול האישי. בהקשר זה עולה במקרא בעיית צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, שמשקפת חוסר סדר מוסרי בעולמו של האל, בעוד שהציפייה היא שהאל יבטיח את הסדר המוסרי.
המקרא מתייחס לבעיה זו כמחייבת תשובה שתתבסס על מחשבה ועל עיון שכלי, כאשר המחשבה מעלה אפשריות שונות של תשובה.
• חשוב להדגיש שבין התשובות שמוצעות במקרא לבעיה זו, לא מופיעה במפורש תשובה שמבוססת על רעיון הגמול בעולם הבא. היא אולי רמוזה, אך לא בצורה מפורשת.

בראשית פרק ב'- חטא גן עדן
פסוק- ט"ו- יש ציווי לא לאכול מעץ הדעת ואם כן מה יקרה.
פרק ג', פסוק ו'- הנה הפרת הציווי- אדם וחוה מפרים את הציווי האלוהי ואוכלים.
פסוק ח'- הם מתחבאים כי הם מודעים שהם הפרו את הצו האלוהי.
פסוק יא'- ישנה האשמה, ואדם מטיל אחריות על האישה ומאשים את האל כי הוא שנתן לו את האישה אשר גרמה לו לחטואץ
פסוק יד'- הנחש נענש
פסוק טו'- נענשת האישה
פסוק- נענש האדם.
אנחנו רואים סיפור של עונש- יש ציווי, ישנה הפרה, ישנה בריחה מהאחריות, יש עונש. העונש ניתן אך לא העונש המתואר אינו העונש המוזכר במתן הצו. יש כאן מגמה של הקלה בעונש.
בראשית פרק ד'- סיפור קין והבל.
אין ציווי מפורש של לא תרצח שניתן לאדם, לחווה.
יש כאן מודעות, פחד- הבנה שקרה משהו לא בסדר, ולכן הוא מתחמק ומשקר. הוא מבין שהוא עשה משהו רע.
הוא נענש- חיי נדודים, חיים קשים, גלות.
בראשית פרק יב'-
פסוק י'.
פסוק יז'- אין ציווי 'לא תיקח אשת איש', ובכל זאת פרעה נענש. ולכן פרעה קורא לאברהם ושואל מדוע שיקר לו והוא נענש. היה חטא לא במודע, כתוצאה של רמייה, והיה גם עונש. ופרעה טוען לטענת תום לב.

בראשית פרק יח'- סדום ועמורה
פסוק כ'.
החברה כבר מושחטת מבחינה מוסרית. האל אומר כי הם חוטאים חטאים גדולים מאוד. ואם באמת עשו כך עונשם כלייה.
אברהם מנסה לסנגר ולשאת ולתת עם ה'. ניתן לראות אולי בפעם הראשונה את בעיית צדיק ורע לו.
מסקנות ביניים:
א. העונש ניתן או על אי-ציות לציווי אלוהי מפורש (סיפור גן-עדן), או על עשיית מעשה שככל הנראה הרוע שבו צריך להיות ברור (קין והבל, סיפור פרעה).
ב. העונש הוא עונש גופני בעולם הזה, מחלות, נדודים, מוות. אין איזכור של עונש בעולם הבא, וגם אין אזכור של עונש נפשי, אלא עונש גשמי, גופני בעולם הזה.
ג. מחקר מקיף מציע שיש כאן איזשהו דפוס- העונש בפועל אינו דומה לאיום. המחקר מנסה להציע שיש דפוס חוזר של הפחתה בעונש שמבטא את האופטימיות, האמונה האופטימית ביכולת של האדם לחזור בתשובה ולתקן את החטאים שהוא עשה. ולכן לא להפיל עליו את כל העונש הכבד בבת- אחת.
שכר:
בראשית פרק ט"ו-
פסוק א'- כבר מדובר על שכר- לא ברור ממש שכר על איזו פעולה.
פרק יח'-
פסוק יח'-יט': לאברהם יש תפקיד, ואם ימלא את תפקידו יקבל שכר.
תפקידו להעמיד דורות של בנים/בנות מאמינים.

פרק כ"ב עקדת יצחק-
פסוק א'. ציווי אלוהי מפורש לאברהם.
פסוק יא'- מלאך עוצר את אברהם מרצח יצחקץ
פסוק טז'- עשית מה שצוות עד כי עצרתי אותך. ובירל את אברהם- שכר.

פרק כ"ו-
פסוק ג'- אם תשאר בארץ הזו ולא תלך למצרים- אברך אותך. גם בזכות הציות של ושל אביך, הברכות מתגשמות.

מסקנות ביניים:
א. השכר ניתן על ציות לציווי אלוהי מפורש וגם על שמירת מצוותיו באופן כללי. יש קשר גם בהתנהגות כללית.
ב. השכר ניתן לאדם בעולם הזה.
ג. רעיון הגמול- רעיון שכר ועונש במסעות בני ישראל במדבר (ספרי שמות-דברים)

ארבעת הספרים האחרים של התורה, מתארים שכר ועונש במערכת יחסים בין עם ישראל אל האל.
12.11.14
התמונה שעולה מהמקורות:
א. השכר מובטח לבני ישראל על ציות לאל או על אהבתו, או על הליכה בדרכיו. והעונש על ההפך, אי ציות לאל, שנאתו והליכה אחרי אלוהים אחרים.
ב. השכר שמובטח הוא גופני ובעולם הזה; חיים טובים, ישיבה ארוכה לאורך שנים בא"י, ביטחון, חיסול האויבים, בריאות-במובן של העדר מחלות, עקרות, הפלות. שגשוג כלכלי, גשמים, הצמחת חקלאות. גם העונש הוא גשמי ובעולם הזה וההפך מהשכר.
השכר בגלובלי, זה לעשות חסד עם העם, ואם העם עושה רע אז לעשות רע עד כדי השמדה וגלות. (דברים, פרק כח')

שני דגמים של גמול:
– דגם משפטי-תגובתי (דגם עיקרי)
– דגם תוצאתי-טבעי (דגם משני)

דגם משפטי-תגובתי: לפי הדגם הזה הגמול מתבטא בתגובה אלוהית משפטית הולמת ביחס לפעולה האנושית של האדם, של העם.
הדעה הרווחת במחקר עד אמצע המאה ה-20, גם הדעה הרווחת בפרשנות המסורתית בתורה, היא שרעיון הגמול המקראי הוא משפטי-תגובתי.
הוגי דעות רבים ראו ברעיון הזה, דוקטרינה-עיקר אמונה של המקרא, שעולה מתוך המקרא ומשהו מחייב וכך צריך לתפוס את רעיון הגמול-זה מה שהמקרא מלמד אותנו.
במאמר מכונן שנכתב בשנת 1955, טען קלאוס קוך-חוקר נוצרי בעל שם- שהדגם התגובתי המשפטי אינו מאפיין את המקרא כלל. למעשה לטענתו אין במקרא שום מושג של גמול, של שכר ועונש. מעסיק את חוקרי המקרא- עורר הדים רבים ותגובות קשות.
איך הוא מבין את מה שהוא קורה במקרא? הוא טוען שמה שיש במקרא זה תיאור של פעולות שיש להן תוצאות מובנות: " action which carry with them built-in consequences" . לפי קוך במקרא יש איזשהו תיאור- תעשו כך וכך, יקרא לכם כך וכך. לדוגמא, אם לא תאכל תהיה רעב, אם תיסע מהר תקרה לך טעונה.
הוא טוען כי התבנית הזאת של סיבתיות טבעית היא לא גמול. אי אפשר לראות בה גמול. גמול מחייב שיהיה בה גורם חיצוני עליון שיעריך מה קרה ויתן שכר או עונש.
לא מסכימים עם קוך שזה לא נקרא גמול. לצד הדגם יש גם ביטויים לדגם אחר לגמול. מה שקוך לא מוכן לקרוא לו גמול, יש הקוראים לו דגם תוצאתי-טבעי, שיש במקרא גם את זה.
הדגם התוצאתי-הטבעי קובע שהגמול מתבטא בהתרחשות פנימית של האדם, של העם, שפעולותיו משפיעות על עצמו בדרך של סיבתיות טבעית, נטוראליסטית. והאל רק מגלה לאדם בתורה שכך יקרה, אך אינו מתערב באופן אקטיבי במתן השכר או העונש. אפשר לראות דוגמאות בהן יש את הדגם, למשל:
• דוגמא 1- פרשת ציצית (במדבר, פרק טו', פסוק לז' והלאה). מצווה בתורה, והתורה אומרת לכו עם ציצית, לא כתוב שאם תלכו תקבלו שכר, מה קורה אם שמים ציצית? אתם תראו את הציצית, היא תזכורת לקיים את המצוות. מי שהולך עם ציצית, לא מקבל פרס אלא מה שקורה זה שיש תוצאה למעשה- יהיה קל לזכור את המצוות. למצוות הציצית-יש תוצאה מובנית. יש גם תוצאה מובנית שמי שעושה דברים מסויימים, מקדש את עצמו- יהפכו לשונים, מיוחדים.
יש חזרה כפולה על "אני השם אלוהיכם".

• דוגמא 2- פרשת עריות (ויקרא פרק יח', פסוק א' והלאה). יש כמה מוטיבים בשתי הפרשיות- מדובר במעשה שאם תעשו אותו תהיו שונים מארחים, התוצאה המובנית של המעשה תעשה אתכם שונים מאחרים (גויים). בשני המקרים יש חזרה על הביטוי אני השם אלוהיכם, זה יכול להתפרש, אתם לא תעשו את זה לא כדי שתקבלו מזה משהו, אלא כי אני השם אלוהיכם- מתפרש כנימוק. אם מפרשים את הפרשיות האלו כך, זה פרשנות סבירה ונראה דגם של סיבה-ותוצאה. התוצאה המובנית- תהיו שונים מאחרים, זה לא פרס. יש קשר ישיר בין סיבה לתוצאה.
אם מוכנים לקבל את הקריאה הזאת של שתי הפרשיות יש פה דגם של תוצאתי-טבעי.
עקרון של מידה כנגד מידה- עיקרון גמולני, עיקרון ההלימה. התאמת העונש לעבירה, עיקרון הפרופורציונאליות, עקרון המראה- בדיוק מה שעשו לי יעשה לפושע.
דוגמאות במישור המשפטי:
מידה כנגד מידה, עין תחת עין, שן תחת שן
ויקרא פרק כד', פסוק יט' –
דברים, פרק יט' פסוק טז',

דוגמאות במישור התיאולוגי:
יעקב התחזה לעשיו וקיבל במרמה את הברכה מיצחק. כמה שנים מאוחר יותר עבדו עליו גם.
המצרים הטביעו את הבן הבכור ביאור- המצרים עצמם אחר כך טבעו בים סוף.
שאול מרחם על עגג מלך עמלק, שמואל בא לסיים את העבודה אומר לעגג, אתה הרגת ולכן אותך יהרגו.
דוד שלך את עודיה החיטי לקרב בידיע שלא יחזור משם ולוקח את בת שבע לאישה, ואומר נתן הנביא לו אחר כך כי מביתו לא תסור חרב ואת נשותיך לקחתי ממך ונתתי לרעיך.
על פי תפיסת הגמול המקראי, חטא גורר עונש גם במישור המשפטי וגם במישור התיאולוגי.

רעיון הגמול בספרות חז"ל
חז"ל- תקופה המתחילה במאה השנייה לפנה"ס ונמשכת לפחות עד המאה ה-6 לספירה, תקופה ארוכה מאוד.
פעלו בשני מוקדים בא"י ובבבל.
עסקו בלימוד התורה במשך מאות רבות של שנים באזורים שונים בעולם בתקופות היסטוריות שונות זו מזו. מתחילה באמצע תקופת בית שני, אמצע בתקופת החרבת בית, ובמאות שנים של העולם היהודי בלי בית המקדש.
מאות אם לא אלפי חכמים אשר פעלו באזורים שונים, בתקופה ארוכה של כמעט אלף שנה.
מה שנובע זה שזה נשמע בלתי סביר לנסח משפט "חז"ל חשבו ש…" זה מאות אם לא אלפי אנשים שחיו במשך מאות שנים ובמקומות שונים. זה גם לא עומד במבחן המציאות.
כאשר מסתכלים על הטקסטים שלהם מוצאים בכל נושא ונושא חילוקי דעות. אם זה הלכתי ואם זה במחשבה, באמונות ודעות. חכמים החזיקו גישות שונות ולכן לא ניתן לנסח משפט כזה כי לא רק שהוא לא רציונאלי הוא גם לא עומד במבחן המציאות.
* ננסה למצוא מקורות רלוונטיים ולראות אילו רעיונות אנחנו מוצאים שונים. אם יש גישות שונות, נתייחס לכל אחת.

*היצירה והסגנון של חז"ל- עיקר היצירה הייתה יצירה הלכתית, לצד העיסוק הזה הם עסקו במה שנקרא מדרשי אגדה- עוסקים גם בעניינים רעיוניים, מחשבתיים- הרבה מאוד תוכן רעיוני.
הסגנון של המדרשים הוא מאוד תמציתי וסתום- דברים נאמרים במשפטים קצרים, מילות קוד. פסוקים שלא תמיד נגמרים עד הסוף. הדבר הפך את זה לעיסוק פילוסופי. הוא אומר בעיקר דבר אחד, צריך להיות זהיר לא לקפוץ מהר מידי למסקנות חד משמעיות.

12.11.2014
שכר ועונש בהגות היהודית

רעיון הגמול בספרות חז"ל
חז"ל- תקופה המתחילה במאה השנייה לפנה"ס ונמשכת לפחות עד המאה ה-6 לספירה, תקופה ארוכה מאוד.
פעלו בשני מוקדים בא"י ובבבל.
עסקו בלימוד התורה במשך מאות רבות של שנים באזורים שונים בעולם בתקופות היסטוריות שונות זו מזו. מתחילה באמצע תקופת בית שני, אמצע בתקופת החרבת בית, ובמאות שנים של העולם היהודי בלי בית המקדש.
מאות אם לא אלפי חכמים אשר פעלו באזורים שונים, בתקופה ארוכה של כמעט אלף שנה.
מה שנובע זה שזה נשמע בלתי סביר לנסח משפט "חז"ל חשבו ש…" זה מאות אם לא אלפי אנשים שחיו במשך מאות שנים ובמקומות שונים. זה גם לא עומד במבחן המציאות.
כאשר מסתכלים על הטקסטים שלהם מוצאים בכל נושא ונושא חילוקי דעות. אם זה הלכתי ואם זה במחשבה, באמונות ודעות. חכמים החזיקו גישות שונות ולכן לא ניתן לנסח משפט כזה כי לא רק שהוא לא רציונאלי הוא גם לא עומד במבחן המציאות.
* ננסה למצוא מקורות רלוונטיים ולראות אילו רעיונות אנחנו מוצאים שונים. אם יש גישות שונות, נתייחס לכל אחת.
*היצירה והסגנון של חז"ל- עיקר היצירה הייתה יצירה הלכתית, לצד העיסוק הזה הם עסקו במה שנקרא מדרשי אגדה- עוסקים גם בעניינים רעיוניים, מחשבתיים- הרבה מאוד תוכן רעיוני.
הסגנון של המדרשים הוא מאוד תמציתי וסתום- דברים נאמרים במשפטים קצרים, מילות קוד. פסוקים שלא תמיד נגמרים עד הסוף. הדבר הפך את זה לעיסוק פילוסופי. הוא אומר בעיקר דבר אחד, צריך להיות זהיר לא לקפוץ מהר מידי למסקנות חד משמעיות.

19.11.2014
מטרת הדיון תהיה להציג מוקדים וגישות מרכזיות.
*מושג ההשגחה תוך דגש על רעיון הגמול בעולם הזה ואחר כך בעולם הבא. היחס בין הגמולים.
ומושג הגיהנום.
א. השגחה וגמול בעולם הזה.

חז"ל מצאו במקרה את רעיון ההשגחה האלוהית בשני מישורים; השגחה על העולם- רעיון הבריאה, השליטה של האל בטבע/ביקום/בחוקי הטבע/בסיפוק הצרכים של היצורים השונים הנמצאים בעולם.
הם הבחינו גם בהשגחה אלוהית על האדם שבאופן כללי מתוארת כהתבוננות של האל בדרכיו של האדם במעשיו, אולי גם במחשבותיו ותגובה במתכונת של שכר ועונש.
הדיון שלנו יתמקד במושג השני, השגחה על האדם.
אם נתבונן באופן כללי במושג ההשגחה, נבחין בשתי גישות עיקריות (ברור שאפשר לדבר על הרבה מאוד גישות ווריאציות, אבל אם עושים סדר אפשר להבחין בגישה אחת מרכזית ורווחת):
הגישה שחיכה יותר, בספרות חזל יש מקורות רבים מאוד העוסקים ברעיון, מרביתם קובעים בדרך זו או אחרת שיש קשר ישיר בין התנהגותו הדתית, הרצונית של האדם לבין מהלך חייו, לבין הדברים שקורים ויקרו לו בחיים. דומה לגישה הראשונה שראינו במקרא, אך פה אפשר לראות את עניין הקשר בין מה שנעשה למה שקורה:
1. אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון (תלמוד בבלי, שבת נה ע"ב).
הגישה הזאת מדגישה את האחריות של האדם על מעשיו, האחריות המוסרית, ואת ההשפעה הישירה שיש להם על גורלו. היא מקבלת כפשוטן את הדגם התגובתי המשפטי שהבחנו בו כדגם הגמול המרכזי במקרא.
הקשר שיש בין מצוות ועברות לשכר ועונש.
2. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ, וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ (משנה, קידושין א, י).
המשנה מדברת בצורה מפורטת על מה שקורה לאדם כאן בחייו.
3. רבי אומר: … והוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה. והסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין (משנה, אבות ב, א).
המשנה מספרת על כך שהאדם צריך להיות מודע לכך שמעשיו נחשבים, נספרים, נמדדים, מוערכים ושיש תוצאה למעשים שלו.
המשנה מדברת באופן מובהק על ההשגחה ולכן צריך לשמור על כל המצוות- לא משנה אם קטנה וגדולה בחשיבותה.
4. ר' נחוניה בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל