אגדה וספרות חז"ל
מבוא לספרות חז"ל נכנס לתורה שבעל פה.
4 מאפיינם טקסטואלים לספרות חז"ל – היבט ספרותי:
1. הלכה – טקסט קצר שמאופיין בציווי/הוראה חד משמעתית. • טקסט שייראה בצורה של ציווי, קצר וקולע. אמירה חד-משמעית ומחייבת.
2. אגדה – מגוון רחב של ז'אנרים ספורתיים, לנסח את הדברים בדרך השלילה, טקסטים שאינם הלכה הם אגדה. ההגדרה של אגדה היא בעלת משמעות רחבה. סיפורים היסטורים, סיפורים ללא אחיזה במציאות, משלים, משפטים שעוסקים ברפואה (רפואת סבתא), כישוף, מיסטיקה. ישנו הסבר בקטע 5.
3. מדרש הלכה – הלכה וצמוד לה ציטוט מהתנ"ך (מקור, אסמכתה, שנאמר "…").
4. מדרש אגדה – אגדה ובצמוד לה ציטוט מהתנ"ך (לא מחייב).

ביקשו מפרופסור אורבך, המתעסק ביהדות, להגדיר מהי "אגדה". הוא הגדיר אותה על דרך השלילה, כיוון שכל הגדרה אחרת תהיה חסרה. וכיוון שהלכה מאוד קל להגדיר, ניתן להשתמש בהגדרתה בשביל אגדה. לכן כל מה שהוא לא בהכרח הלכה, ייתפס כאגדה.
יונה פרנקל – גדול חוקרי האגדה בדורנו. הוא שואל איך יכול להיות שהמילה "אגדה" מתייחס גם לאגדות בסגנון האחים גרים, וגם לאגדה היהודית. בייחוד לאור ההבדל הגדול בין הרצינות והבסיס ליהדות שמהווה האגדה היהודית, לבין הקלילות של האחים גרים.
הבסיס של המילה נובעת מהמילה הגרמנית "sage" המגדירה סיפור עם ללא אמינות, ונראה להם שזה מתאים גם לאגדות היהודיות. הם ראו את הקשר בין המילה "להגיד" בגרמנית (sagen) לבין המילה אגדה (sage). לכן הם החליטו לקשר בין המילה "להגיד" לבין סיפורי עם יהודים. אך מצב זה יצר את הבלבול הנ"ל.

6 תקופות = 6 ימי הבריאה, האדם הינו חלק מהיום השישי, לא נדון על שבת.
התורה והמדע לא סותרים זה את זה ולא יכולים לסתור זה את זה. מדע זה משהו מדויק ודת ותודה נשגבים מכך – לא מדברים באותה שפה.

היקום הוא מבע של חכמת אלוקים.
הוא מורכב להדהים, מתוחכם ומאוזן להפליא.
המציאות שלנו היא מציאות המורכבת ממימד פיזי ומימד מטפיזי.
התורה הוא מבע של חכמת הייקום.
היא מסייעת לאיזון האדם ולשכלול אישיותו.
ככל שאישיות האדם משוכללת ומאוזנת יותר, הוא מקושר ומחובר יותר לחכמה האלוקית.

רוב המצוות נכללות באחת משלוש קטגוריות.
1. ישנן אלה הנקראות בקווים כלליים "משפטים". הן כוללות את כל ההנחיות המפורטות של החוק האזרחי והפלילי, כלליו של אלטרואיזם הדדי וצדק חלוקתי המעצבים את החקיקה הסוציאלית של היהדות.. כללים חברתיים יותר.
2. הקבוצה השנייה היא ה"חוקים", כגון האיסורים של אכילת מאכלי חלב ובשר ביחד או על לבישת מלבושי שעטנז. אלה נחשבים לעתים לציווים חסרי טעם. הרמב"ם מבטל את הרעיון הזה, ובצדק… מאחורי מצוות אלה ודומות להן עומד הרעיון שאלוקים הוא בוראו של המגוון הביולוגי, לא של אחידות הכלאיים. בשמירתן אנו רוכשים את ההרגל להעניק יחס יפה לבעלי חיים ולדאוג לסביבה. הצו האקולוגי של היהדות הריהו איזון בין "מלוא את הארץ וכבשוה" ובין "לעבדה ולשמרה". הנה כי כן, קיבלנו חוקים נגד תופעות של בזבוז מיותר, הרס מינים, גזל וניצול יתר של הסביבה. העיקרון המנחה הוא שאנו ממונים לשמור על העולם למען דורות העתיד.
3. כקבוצה גדולה נוספת של מצוות "עדות" – קשורה לזהותנו כחלק מעם ומסיפורו (מצוות שקשורות להיותנו עם, למה שעברנו כעם). כך אנו חוזרים בחג הפסח למצרים, אוכלים את לחם העוני ואת מרור העבדות: כך בחג השבועות אנו חוזרים למעמד הר סיני, שומעים את עשרת הדיברות ומשתתפים בבריות, וכך בחג הסוכות אנו מחדשים את מסעם של בני ישראל במדבר באמצעות הישיבה בסוכה. חגי ישראל הרי הם הפיכה עילאית של היסטוריה לזיכרון, העברת אירועים מן העבר הרחוק אל החוויה האישית של ההווה. כשאני שומר את מצוות החג אני נוכח לדעת, בעוצמה שאין שנייה לה, כי אינני אטום בודד ומנותק, אלא אות בספר התורה שעדיין לא הושלם שנכתב בידי אבותיי, שעברם חי ופועם בתוכי.
"…אין אנו מתפלספים על הדברים הללו, אלא מגלמים אותם. הדת היהודית אינה סובבת בראש ובראשונה סביב עקרונות אמונה ותיאולוגיות, אין היא אמונה שיש להגותה, אלא אמונה שיש לחיותה".

הרמב"ם ראה באדם כמורכב מגוף ונפש, תיקון האדם צריך להקיף את סך כל מרכיביו – אך את התיקון יש להתחיל מהבסיס (תתקדם ממה שיש לך, אדם שנולד עם מום לא מצופה ממנו לבצע את כל הניתוחים כדי לתקן את המום אלא מהנקודה הזו להתקדם ולבצע את התיקון שלו).
נפש – האינטלקטואל והיכולת השכלית של האדם, השגותיו, ידיעותיו והשקפותיו.
גוף – ספקטרום המידות שבאדם, הפיזיולוגיה של האדם.
(משורטט כפירמידה שהבסיס הכי נמוך הוא הפיזיולוגיה).
את הגוף יש להביא למצבו האופטימלי האפשרי בכדי לאפשר טיפול יודי בתחום המידות.
מבנה נפשי מאוזן בתחום המידות יכול לאפשר לאדם מיצוי אופטימלי של יכולותיו השכליות.
התורה על מכלול החוקים שבה מסוגלת להביא את האדם לאיזון נכון ומדויק של התחום הגוף ותחום הנפש.
התורה שניתנה במדבר לעם העברי לא באה על ריק חוקתי, במזרח הקדום פעלו חברות ותרבויות מפותחות בעלות מערך חוקתי מסועף ומורכב יחסית.
שבטי ישראל נתקלו בשלושה סוגי חוקים בתורת משה (כשאנו חושבים על החוקים אנחנו צריכים לקשר אותם לחיים אז ולא להקשרים המוכרים לנו מהיום):
1. תואמים לחלוטין את החוק הקיים במזרח הקדום – חוקים מוכרים להם כגון "לא תרצח".
2. תואמים ברמה העקרונית עם שינויים ברמת הפרטים (דיברנו על מצוות ייבום, שורה תחותנה: ייבום – איסור תורה חמור שהופך למצווה, כל עוד הבעל חיי יש איסור גילוי עריות על יחסים בין הגיס לאישה אך לאחר מות הבעל (במידה ואין ילדים בתמונה) התורה מתירה לאחד האחים (מורה ומעגנת כמצווה) לייבם את האישה = לקחת אותה לאישה. חליצה – שחרור האישה מנישואין עם אח בעלה הנפטר).
3. חדשים לחלוטין – חוקים חדשים לחלוטין, רובם כאלו (לדוג' שבת).

איך התורה ניתנה במדבר? "תורה מגילה מגילה ניתנה" (בבלי, גיטין, ט')
"אמר רבי לוי שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות".
התורה ניתנה במשך 40 שנה שבנ"י נסעו במדבר, ניתנה בקבצים קבצים, בהדרגה.
בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה נאמר שלמעשה משה מקבל בנבואה 2 סוגי "קבצים", תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מזמן אליו את אהרון ומעביר לו את התורה שקיבל בנבואה, את זו שנדרשת להיכתב מבקש משה מאהרון שיכתוב וזו שנדרשת לעבור בעל פה איננה נכתבת (מתבצע במשך כמה ימים). חשוב- בכל מקרה משה אומר בעל פה לאהרון גם את התורה שבכתב- שאמורה להיכתב וגם את התורה שבעל פה- שאסור לו לכתוב. הכל בא ממשה ולא מדברי שמיים. בתורה שבע"פ יש גם התיחסויות למה שכתוב בתורה שבכתב- למשל פירושים שונים כמו למצווה של עין תחת עין שן תחת שן, ובתורה שבכתב גם יש תוספות- איך מעריכים את הנזק, שמי שהזיק צריך ללכת לבית המשפט. דוגמה נוספת- בתורה שבעל פה יש פירושים לאיפה בדיוק צריכים להיות הטוטפות, למשל מתחילים במקום שבו מוחו של תינוק רופס (מקום בו יש חלל במוח). זהו הרובד הראשון בהבדל בין תורה שבעל פה ובכתב. מי שמנסה להבין את התורה שבכתב מהפשט בלבד הרבה פעמים מתבלבל. אהרון כותב את דברי משה ולאחר מכן, עובר לשבת בצד השני של משה, ואלעזר ואיתמר בניו (של אהרון) נכנסים ומשה מלמדם גם והם כותבים (אהרון שומע פעם שניה, בניו פעם ראשונה), מסיימים לכתוב ומתיישבים ליד אהרון, לאחר מכן, הנ"ל חוזר עם 70 זקנים (לוא דוקא זקנים אלא מלומדים חכמים) ובפעם הרביעית לכל העם (לא כל העם יכול להיכנס לאוהל, אלא רק מתי מעט, מי שרצה). אהרון חוזר על מעשיו של משה פעם אחת… לסיכום:
1. משה ◄ אהרון.
2. משה ◄ אהרון ובניו.
3. משה ◄ אהרון, בניו ו70 זקנים.
4. משה ◄ אהרון, בניו, 70 זקנים ועם.
5. אהרון ◄ בניו, 70 זקנים ועם.
6. בניו ◄ 70 זקנים ועם.
7. 70 זקנים ◄ עם.
שבט יהודה- אנחנו נקראים על שמו כי ממנו המשיך העם לצמוח, לאחר גלות ישראל. הוא היה גדול ביותר, יותר מפי שניים מהעם כולו. שבט עוצמתי וחזק. לשבט שמעון היה קשה להסתדר עם הנחלה שלו, שחלקה במדבר, ושבט שמעון נצמד תמיד לשבט יהודה, שקיבל את שמעון בזרועות פתוחות, שבט שמעון נבלע בשבט יהודה.
היחס בין התושב"כ לתושב"ע (תלמוד בבלי, שבת, לא, א) – "כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתיים.."
אי אפשר להפריד בין התורות, מי שמרגיש מחוייב לאחת ילמד ויקיים גם את השניה, אין אפשרות ללמוד אחת בלבד. אי אפשר להפריד בין תורה שבכתב ובע"פ, אחד קשור לשני.
עקרון האצלת הסמכות: (דברים פרק י"ז, ח-יא) ללא האצלת סמכות לא ניתן לתפקד באופן מסודר, וכך גם בהעברת התושב"ע בין הדורות, כי יש התפתחות תרבותית במשך הדורות, מגוון סיטואציות חדשות שמצריכות התיחסות שונה. צריך שיהיו אנשים שיתאימו את התורה שבעל פה לשינויים בחברה. (זו האצלת הסמכויות). האצלת סמכות מאוד חשוב.
לפני מותו של משה הוא אומר לעם: "כי יפלא ממך דבר למשפט"- אם לא תדע מה לעשות בדבר משפטי, אז תקשיב לבעל הסמכות, לבית הדין, "לא תסור ימין ושמאל"- גם אם יגידו לך שימין זה שמאל ושמאל זה ימין (גם אם ישנו לך משהו במה שידעת עד עכשיו באופן ברור כשמש)- תקבל. משמעות של זה- גם אם ברור שהם טועים זו האמת החדשה, אתה חייב לציית. כי אחרת יהיה כאוס. אפשר להחליף שופטים, אבל באותו רגע זה מה שיש.
סיפור על רבי יהושוע ורבן גמליאל- היה מחלוקת מתי חל איזשהו חודש, והייתה לזה השלכה על מתי חל יום כיפור, מי שטען שראש בית הדין טעה קיבל עליו את הדין. גם אם אלוקים אומר משהו שנוגד את בית הדין- צריך לקבל את מה שאומר בית הדין.
בין מסטיקה להלכה (תלמוד בבלי, בבא מציעא, נט, ב) – תנורו של עכנאי (=נחש)(מרכיבים לא מציאותיים)- נחש נכרך סביב תנור שאפו בו לחמים, איזשהו חכם התווכח עם חברים שלו, הוא היה חכם וזקן, לא הסכים לקבל את הדעה שלהם, הוא מגייס כל מיני מסורות ופסוקים בכוח רב, והוא אומר גם אם אלוהים אמר משהו או כוח מיסטי כלשהו- אנחנו לא צריכים לקבל את זה.

האם משה ידע את כל העתיד להתחדש בתורה?

• ספרא בחוקותי פרשה ב
"אלה החוקים והמשפטים והתורות". "החוקים" – אילו המדרשות, "והמשפטים" – אילו הדינים, "והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל אחד בכתב ואחד בעל פה… מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה ע"י משה מסיני.
חזל אומרים שמשה ידע הכל. כי לא היו שינויים טכנולוגיים (מהזמן שמשה מוסר את התושבע והתושבכ עד שחזל כתבו את הפסוק הזה), היו שינויים תרבותיים כאלה ואחרים אבל לא רבים, לכן משה ידע הכל (לא בטוח).
• שמות רבה (וילנא) פרשה מא
וכי כל התורה למד משה כתיב בתורה (איוב יא): "ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" ולארבעים יום למדה משה? אלא כללים למדהו הקב"ה למשה. (הוי ככלותו לדבר אתו)." מקור זה חולק על המקור הקודם. משה לא ידע מעבר לעולם ההקשרים שלו. לא יכול להיות שמשה ידע את כל מה שהתחדש. קב"ה מלמד אותו איך להוציא תקדימים מהחוק (אלה כללים…). בעזרתם מרחיבים את החוק.
• י' אלבו, ספר העקרים מאמר ג, פרק כג. חולק גם על המקור הראשון
לפי שאי-אפשר שתהיה תורת ה' יתברך שלמה באופן שתספיק בכל הזמנים שהפרטים המתחדשים תמיד בענייני אנשים, במשפטים והדברים הנפעלים הם רבים מאד משיכללם ספר, על-כן נתנו למשה בסיני על פה דרכים כוללים נרמזו בתורה בקצרה כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור הפרטים המתחדשים. הוא אומר שלא יתכן שיהיה ספר שיכיל את כל הדברים המשתנים בתרבות של העם לאורך הדורות. החכמים שבכל דור יוציאו תקדימים וימשיכו את החקיקה של מה שצריך.
עפ"י מקורות 2 + 3: משה לא ידע מעבר לעולם ההקשרים שלו, יחד עם זאת ניתנו מעין תקדימים בתורה שיוכלו לסייע לחכמים בכל דור לפסוק בכל התרחישים שיפגשו.

זיקת התושב"ע לתושב"כ
אי אפשר להסתמך רק על התורה שבכתב
• ספר הכוזרי מאמר ג אות לה
. . . מה שיתיר החי לאכול, ומה ענין הזביחה, ושמא היא נחירה או הרג כאשר יזדמן. . . והייתי רוצה שיתן לי גבול "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" (שמות ט"ז, כ"ט) – אם הוא ביתו או חצרו או רשותו, אם יהיו לו חצרים רבים, או מבואו, או שכונתו, או מדינתו, או מגרש עירו, אחר שתיבת "מקום" סובלת זה ויותר מזה. והייתי רוצה שיראה לי גדר המלאכה האסורה בשבת, ומה הוא המונע מהקולמוס והקסת להגיה התורה, והמתיר לו לטלטל הספר הגדול והשלחן ושאר המאכלים וסעודת האורחים, ולטרוח בכל מה שיטרח האדם לאורחיו, והם במנוחה והוא ביגיעה, ויותר מזה עבדיו ונשיו, וכבר נאמר (דברים ה' ט"ו): "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".
(ספר הכוזרי נכתב ע"י ר יהודה הלוי)
מתוך התורה שבכתב אנחנו לא יודעים איך מותר לנו לקיים את המצוות, אנחנו יודעים אלו בעלי