עקרון זכויות אדם ואזרח עמודים 131- 170
מקורו של עקרון זכויות אדם ואזרח הוא ברעיונות ההומניסטים המודרנים לפיהם האדם הוא ערך ומטרה בפני עצמו,הוא עצמאי והוא חופשי. הגישה ההומניסטית רואה בפרט את המרכיב העיקרי של החברה.רעיון זכויות האדם מבוסס על הרצון להבטיח קיום אנושי בכבוד לכל בני האדם ולמנוע פגיעה בזכויותיו הטבעיות-הן מצד השלטון והן מצד מפרטים אחרים במדינה. זכויות אדם אינן מוענקות על ידי השלטון,אינן תלויות בשלטון והשלטון אינו רשאי לקחת אותן מהפרט.הן מכונות זכויות טבעיות או זכויות יסוד או זכויות בסיסיות.
הזכויות הטבעיות הן הזכות לחיים,לחרות,לשוויון,לכבוד,לקניין ולהליך הוגן
זכות אדם: הזכות לחיים ולביטחון/הזכות לשלמות הגוף
הזכות לחיים ולביטחון (הזכות לשלמות הגוף) נובעת מהכרה בסיסית של נטילת חייו של אדם או פגיעה בגופו בכוונה היא המעשה הבלתי מוסרי ביותר בחברה האנושית. זכות זו אינה רק הזכות לאי-פגיעה בחיים עצמם, אלא, היא יכולה לכלול גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד של פגיעה פיזית ומפני השפלה – מי שמאוים, נפגעת זכותו לשלמות הגוף. חובתה של המדינה להגן על חייהם וביטחונם האישי של כל בני האדם החיים במדינה – חובה הנובעת מזכות זו באה לידי ביטוי בחוקי המדינה שאוסרים רצח, אלימות, הריגה וכו'. חובתה של המדינה להגן על אזרחיה באה לידי ביטוי גם באמצעות המשטרה והצבא.

זכות אדם: הזכות לחירות
הזכות הכללית לחירות נובעת מההכרה שבני האדם הם יצורים אוטונומיים בעלי תבונה שרוצים לשלוט בחייהם, לכוונם עפ"י רצונם ולשאת באחריות לבחירותיהם. למרות חשיבות זו, יש צורך להגביל חירות זו. המקרים בהם תוגבל הזכות לחירות הם:
1. פגיעה בזכויות הזולת.
2. פגיעה בחברה.
3. פגיעה של הפרט בעצמו.
החירויות הן:
1. חירות המחשבה והדעה – זכותו של כל אדם להחזיק בדעה משלו בכל עניין המצוי על סדר היום הציבורי או בענייניו האישיים.זכות זו היא הזכות היחידה שהיא זכות מוחלטת ולא מוגבלת,כיוון שגם אם הדעה שהאדם מחזיק בה היא מסוכנת,כל עוד הוא אינו משמיע את דעתו אלא רק חושב אותה לעצמו אין בכך סכנה.
2. חירות המצפון – הכוונה לחופש של כל אדם לפעול על פי ערכים מוסריים בהם הוא מאמין.הזכות הזו כוללת את הזכות לסרב לעשות מעשים הנוגדים את צו מצפונו.מובן שזכות זו היא לא מוחלטת אלא מוגבלת. אדם זה יודע שאם הוא פועל על פי צו מצפונו,הוא עלול לעמוד לדין. לדוגמא ההתנתקות,או שאדם מחליט לא לשרת בצבא מטעמי מצפון.
3. חופש הביטוי וחירות המידע-זכותו של כל אדם להביע את עצמו בדרכים שונות ובכך לבטא את מחשבותיו,רצונותיו או אינטרסים שלו.דרכי הביטוי מגוונות שיחה,מאמר בתקשורת,פרסום ספר,הפגנה.חופש הביטוי חיוני בדמוקרטיה,כי באמצעותו האנשים יכולים לשכנע בדרכי שלום את האחרים ולהבטיח בכך שכנוע ללא אלימות. חירות המידע זכות הציבור לקבל מידע הקשור במקרים של פעולה פסולה ולא ראויה של אחת מרשויות השלטון.השלטון חייב לחשוף את פעולותיו כלפי הציבור כדי לאפשר לציבור לשפוט . מכאן גם נגזרת זכות הציבור לדעת.
4. חופש ההתאגדות.זכותו של כל אדם להתארגן בקבוצה.כל צורה של התארגנות כמו:משפחה,מפלגה,עמותה,פורמים למיניהם.חופש מאפשר מימוש מלא יותר של חופש הביטוי,היות וישנן פעולות שלא ניתן לבצען באופן פרטי ולכן עלינו להתארגן בקבוצה כדי לבצע אותן.
5. חופש הדת וחופש מדת- זכותו של כל אדם להשתייך לדת מסוימת שבה הוא מאמין ולקיים את הפולחן הדתי של הדת.
6. חופש מדת-זכותו של אדם להיות חופשי מאמונה דתית,ואין לכפות עליו לקיים את חוקיה ללא רצונו או לכפות עליו קיום פולחן דתי המנוגד להשקפת עולמו.
7. חירות התנועה- זכותו של אדם לנוע באופן חופשי ממקום למקום בתוך תחומי המדינה ,וכן לנוע אל מחוץ למדינה ולחזור אליה . ההגבלה על חופש התנועה תעשה אך ורק ע"י צו של בית המשפט.
8. חופש העיסוק- זכותו של אדם לבחור לעצמו מקצוע או מקום עבודה,ואין למנוע זאת ממנו ללא הצדקה. יש מצבים שבהם המדינה מגבילה את חופש העיסוק,למשל:אדם לא יוכל לעסוק בתחום הדורש הסמכה או רישיון אם לא הוסמך למש רפואה או עריכת דין.כמו כן לא יוכל לעסוק בתחום המנוגד לשלטון החוק,כמו לעסוק בסחר בסמים.
9. הזכות לקניין- זכותו של כל אדם להחזיק ברכוש פרטי שנצבר על ידו או על ידי בני משפחתו כחוק,ללא סכנה שרכוש זה יגזל ממנו לא על ידי פרטים ולא על ידי המדינה. יש שני סוגים של קניין:קניין חומרי וקניין רוחני.. קניין חומרי,רכוש פיזי של האדם,כמו למשל,בית כסף מכונית ועוד. קניין רוחני-הוא כל דבר שינו פיזי והוא רוחני כמו למשל,יצירות ספרותיות,שירים,המצאה,מאמר בעיתון,ספר וכו'
10. הזכות לשוויון. זכות אדם: הזכות לשוויון
שוויון: כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם.
זכות לשוויון: במדינה ובחברה יש התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין וכו'.שוויון בא לידי ביטוי גם בשוויון בפני החוק.

למרות עקרון חשוב זה, הזכות לשוויון אין פירושה טיפול שווה בכל מקרה ומקרה, יש נושאים שבהם יש צורך לסטות מעיקרון זה ולהעניק יחס שונה לקבוצה או לפרט מסוים:
הבחנה: מדיניות שפירושה התייחסות להבדלים בין בני האדם,לשונות שלהם ולצרכים שלהם מסיבה רלוונטית ומוצדקת.הבחנה ניתנת לפרט ובדרך כלל היא ניתנת לזמן בלתי מוגבל.ההבחנה נועדה לאפשר מימוש זכות השוויון,למשל נכים,או תלמידים בעלי לקות למידה.
אפליה פסולה: התייחסות לא שווה לבני אדם מסיבות שאינן מוצדקות. למשל – אי קבלה לעבודה מסיבות שאינן רלוונטיות לעבודה עצמה. האפליה פסולה גם אם האנשים שונים זה מזה אולם השוני ביניהם אינו רלוונטי. למשל כאשר אין מקבלים אדם לעבודה בשל נטייתו המינית או בשל צבע עורו או בשל דעותיו הפוליטיות
העדפה מתקנת: העדפה מתקנת היא בראש ובראשונה מדיניות שנוקטת מדינה כדי לשפר את מצבן של הקבוצות המקופחות בה. מטרת המדיניות ליצור שוויון ע"י צמצום פערים. מדובר בקבוצות באוכלוסיה שקופחו בעבר בהשוואה לקבוצות אחרות ולכן מצבן הכלכלי והחברתי נחות משאר האוכלוסייה. מדובר בתמיכה חיובית,לזמן מוגבל,לתקופת מעבר,עד אשר יצומצמו הפערים בין הקבוצה לשאר האוכלוסייה.אז יתממש השוויון, והקבוצה לא תזדקק עוד ליחס שונה. כמו,למשל, שריון מקומות לנשים ברשימות מפלגתיות. הבטחת מספר מסוים של סטודנטים אפרו-אמריקניים באוניברסיטאות.קביעת קריטריונים שונים בתנאי קבלה לפקולטה למשפטים משכבות מצוקה.
הקריטריון העדפה מתקנת הבחנה
הטבה יחס שונה בצורה של הטבה (השוני בין האנשים, לכאורה, אינו רלוונטיות לעניין עצמו ) יחס שונה לאנשים השונים זה מזה, כאשר שוני זה הוא רלוונטי לעניין (מסיבות מוצדקות)
קהל היעד ההטבה ניתנת לקבוצה מוגדרת של אנשים או לאזורים מוגדרים ההבחנה היא לבודד (או לקבוצה של בודדים) [כלומר – גם אם יהיה רק אדם אחד כזה, עדיין יש להבחין אותו מהרוב]
זמן ההטבה היחס המועדף מוגבל בזמן,
עד לצמצום הפער. ההבחנה היא על בסיס קבוע.
כל עוד הצורך הייחודי קיים.
סיבת ההטבה
ומטרתה היחס המועדף ניתן בגלל: קיפוח או עיוות או עוול שנוצרו בגלל מדיניות או בשל נסיבות בעבר והמטרה היא להגיע לשוויון מהותי ההבחנה היא בגלל צרכים ייחודים , כישורים שנדרשים, או יכולות

11. הזכות להליך הוגן-זכותו של אדם,העומד לדין,שתהיה לו הגנה מפני פגיעה לא מוצדקת בזכויותיו,בזמן העמדה לדין. הזכויות של האדם לאורך כל התהליך:
• חובה ליידע את האדם במה הוא נאשם.
• אין לעצור אדם ליותר מ-24 שעות ואין לחפש בביתו ללא צו של שופט.
• אסור להעניש אדם ללא משפט
• המשפט חייב להיות פומבי.
• האדם זכאי להגנה מטעם המדינה אם הוא לא יכול מבחינה כלכלית לשכור לעצמו סנגור.
• אדם נחש חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת בבית המשפט.
• המשפט חייב להתנהל על ידי שופט בלתי תלוי.
12. הזכות לכבוד- זכותו של אדם שלא להיות נתון ליחס משפיל,פוגע ומעליב. דוגמא לפגיעה בכבוד היא:יריקה בפניו של אדם.
13. הזכות לפרטיות-זכותו של אדם לחיות את חייו ללא חשיפה,ללא התערבות וללא חדירה לחייו נגד רצונו.הזכות מגנה על האדם מפני חדירה פיזית לביתו ,לגופו ולחפציו.אין לפרסם מידע על חייו הפרטיים ללא הסכמתו.אין לאסוף מידע על חייו באמצעות האזנת סתר,צילומים ומעכבים.
14. הזכות לשם טוב- זכותו של אדם שלא יפורסם אודותיו מידע שקרי המכפיש אותו ופוגע בו. לדוגמא פרסום מידע על חייו האישיים של אדם כאשר מדובר בשמועות ,שלא מוכחות .מידע המעמיד את האדם באור שלילי ופוגע.