1. מבוא:

בעבודה שלי יהיה ניסיון לענות שאלת המחקר כיצד הצבא פועל לקידום נשים בתפקידי לחימה בשנים האחרונות ומה הביקורת החוץ-מוסדית.
הפיקוח החוץ-מוסדי הוא פעולה של שחקנים מחוץ לביורוקרטיה של המדינה – על-פי-רוב קבוצות-אינטרס, תנועות חברתיות וארגונים אחרים הפועלים במרחב הציבורי – שמטרתם להתמקח עם הצבא ואף לרסנו, אם ישירות ואם באמצעות מוסדות המדינה האזרחיים. תוצאה אפשרית של פעולה זו היא הצרת מרחב הפעולה האוטונומי של הצבא ושל מפעיליו הפוליטיים. ראשיתו של דגם זה בתנועות ההמוניות שהתמקדו במדיניות מלחמה ושלום ("שלום עכשיו" ו"גוש אמונים"), והמשכו בהופעת ארגונים המתמקדים בממדים האופרטיביים של התנהלות הצבא. הפיקוח מתנהל בארבע זירות שונות – זירת המיקוח הישיר, הזירה הציבורית, הזירה המשפטית וזירת הפיקוח הישיר ( Yagil Levy & Kobi Michael,2011).
לכן בעבודת סמינריון זו אבחון את היחס בין מגדר לבין הצבא בישראל כיום. במונח "מגדר" (gender) כוונתנו למערכת המשמעויות שתרבות מייחסת להבדלי מין ביולוגיים ולהשפעתן על האופן שבו אנו מפרשים את העולם סביבנו. לפי מערכת זו, התכונות האנושיות נחלקות לקבוצות היררכיות של קטיגוריות בינאריות (ומוציאות הדדית) של זכר ונקבה: חזק וחלש, רציונלי ואמוציונלי או ציבורי ופרטי. במלה "צבא" אנו מתייחסים לנושאים החברתיים והתרבותיים הקשורים לכוחות המזוינים, למלחמה ול"ביטחון הלאומי". נפתח בשלוש מסגרות תיאורטיות על־אודות היחס בין מגדר וצבא בישראל כדי להסביר את עמדתנו אנו ולהראות את הדרכים שבהן אנו מפתחים טיעונים אלה.
מטרת המחקר היא לנתח מחקרים קיימים על מגדר וצבא "המשטר המגדרי של הצבא, המבוסס על חלוקת עבודה מגדרית ומבנה כוח מגדרי, פורמלי ובלתי פורמלי, מהווה ומקיים את הנלקח – מוענק תפקיד של נשים בחברה כפגישה לגברים" . לכן הצבא נתפס כיוצר, משמר ומנציח תפיסות מהותניות של גבריות ונשיות, ובכך הועיל לגברים על חשבון הנשים. תפיסה זו הייתה הכרחית על מנת להתחיל לבחון את הצבא דרך נקודת מבט ביקורתית ומגדרית, אך היא הייתה פגומה בהבנה חד-ממדית של מגדר. מאז עברה המלגה בתחום זה שינוי פרדיגמטי. Orna Sasson-Levy(2011)..
המסגרת התיאורטית השנייה קשורה לדיון של יובל דיויס בחלוקת העבודה המינית בצה"ל. יובל דיויס מציעה סכמה המתמקדת בפיצול הרווח בצה"ל (כמו בכל צבאות העולם) בין החזית (תחום הלחימה) לבין העורף (תחום הסיוע). היא מראה כיצד התפתחו תפקידים צבאיים בישראל לחלוקת עבודה בין המינים: הגברים מאיישים תפקידים קרביים בחזית ואילו הנשים ממלאות תפקידי תמיכה בעורף. יובל דיויס מסבירה כי כניסתן ההולכת וגוברת של נשים לתפקידים שמולאו קודם לכן על ידי גברים בלבד אינה מחלישה את חלוקת העבודה, אלא שהיא מייצגת את הרחבת ה"חזית" בלבד. כלומר, נשים ממלאות את מקומם של הגברים. דומה שהנחתה היא כי בעוד הגדרות של תפקידים השייכים לחזית או לעורף עשויות להשתנות, החלוקה המהותית והחד משמעית בין תחומי עיסוק גבריים ונשיים עומדת בעינה. לאור מחקרנו, אנו מקבלים את עיקרי טענותיה של יובל דייויס, אך מציעים להסתכל על הדברים בצורה מורכבת יותר. ראשית, במקום לנתח את המצב לפי מודל של חלוקת עבודה נוקשה, מן הראוי להסתמך על מודל הסתברותי: מודל המצביע על סבירות רבה יותר שנשים יוצבו בתפקידים מסוימים מאשר בתפקידים אחרים. בפרספקטיבה כזאת יש מידה רבה יותר של נכונות כלפי המורכבות האמפירית של ההרכב האנושי של הצבא בישראל. שנית, אנו טוענים שחלק ניכר ממה שיובל דיויס מכנה "תפקידי תמיכה" (או סיוע השייכים ל"עורף") מוגדר למעשה כעבודת גברים. במילים אחרות, תפקידי סיוע עשויים לשמש בסיס עצמאי להגדרת תפקידים גבריים. אומנם, מבחינה ארגונית לוחמים חשובים יותר מצוותים מינהליים, אך יש בצבא הישראלי תפקידים גבריים חלופיים. הנהג הצבאי והטכנאי נחשבים לתפקידים גבריים לא פחות מהחייל הקרבי. לכן אין מדובר בהיררכיה פשוטה של תפקידים "גבריים" ו"נשיים", אלא ביחס מורכב יותר. בהתאם לכך, הסדרה השנייה של שאלותינו בוחנת כיצד מארג התפקידים הגבריים והנשיים מבוּנֶה בצה"ל, ומהן הדרכים שבהן גרסות שונות של אידיאלים גבריים ונשיים קשורות להבניה זו.
יזרעאלי, בהשתמשה במושג "המשטר המגדרי" טוענת כי הצבא מתאפיין בחלוקת עבודה מגדרית ובמבנה כוח מגדרי, ובאמצעותם הוא מְבנה את התפיסה המובנת מאליה שתפקידן של הנשים בצה"ל הוא לשמש עזר שכנגד לגברים. בהיותו בעל מבנה־ כוח, הצבא מעצים את ההבחנות המגדריות, ולאחר־ מכן משתמש בהן כהצדקה להבנייתן מלכתחילה ולתמיכה באי-שוויון בין המינים. נוסף על כך, יזרעאלי מראה כיצד השירות הצבאי מבנה סמלים ודימויים המסבירים, מבטאים ומחזקים חלוקות מגדריות, ומשעתק דפוסי שליטה והכפפה של נשים לגברים בחיי היומיום. לבסוף, היא בוחנת את הדרכים שבהן גברים צוברים סוגים שונים של הון חברתי וסמלי, המקנה להם יתרונות בחיים האזרחיים. החסרון של הסבר זה מתבטא בכך שיזרעאלי אינה מרחיקה לכת דיה בחשיפת הדרכים שהקשר בין הצבא לבין אי-שוויון מגדרי, הנתפס כמובן מאליו, מבוּנֶה בהן. כמו־כן אין היא בוחנת את האופן שבו תפיסות של גבריות ונשיות השתרשו כתפיסות סמויות בשירות הצבאי. יתר על־כן, יזרעאלי אינה בוחנת באופן תיאורטי את הדרכים שבהן קבוצות שונות מקבלות או דוחות אידיאלים מגדריים כאלה. מכאן שהסדרה השלישית של שאלותינו נוגעת בדרכים שבהן נהפכו היחסים המגדריים למובנים מאליהם, אך גם בשאלה כיצד הם פתוחים לפירושים שונים ומגוונים על־ידי נשים וגברים.
הטענה של המחקר היא כי הצבא פותח יחידות ללחימה בפני נשים אבל עדיין יש פערים בנושא זה הפערים הם בין ההצהרות למדיניות ולכן הצבא סופג ביקורת בגין אי שילוב מלא של נשים ביחידות לחימה בגלל התרבות הגברית המפלה נשים לוחמות לכן שאלת המחקר שלי כיצד הצבא פועל לקידום נשים בתפקידי לחימה בשנים האחרונות ?