הקמת ארגון חיזבאללה בראשית שנות ה-80 של המאה ה־20 אינה תולדה של אירוע יחיד, אלא שיאם של תהליכים פוליטיים, עדתיים ואזוריים שהבשילו לאורך עשרות בשנים. חיזבאללה, אחד הביטויים המובהקים של רדיקליזציה שיעית-איסלאמיסטית בזירה הלבנונית, צמח מתוך מציאות של הזנחה עדתית, פלישה צבאית זרה, התמוטטות הסדר המדינתי ומעורבות גוברת של שחקנים אזוריים, ובראשם איראן שלאחר המהפכה האסלאמית.

עבודה זו בוחנת את הגורמים שהובילו להקמת ארגון חיזבאללה ומתמקדת במסגרת הזמן שבין 1943, שנת עצמאותה של לבנון מהמנדט הצרפתי ואימוץ "האמנה הלאומית", לבין 1985, שנת פרסום "המניפסט הפתוח" של חיזבאללה והתבססותו כשחקן מרכזי בלבנון ובאזור כולו.

"האמנה הלאומית" עיגנה הסדר עדתי-פוליטי שנועד להבטיח שווי משקל בין העדות, אך בפועל שימר עליונות נוצרית-מרונית והותיר את השיעים בשולי החיים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים. לאורך זמן, במקביל לגידול הדמוגרפי המואץ של השיעים וההגירה השלילית של הנוצרים-המרונים – הפכו השיעים לקבוצה הגדולה במדינה, אך הם נותרו חסרי ייצוג מספק, חסך שהוביל להקמת מסגרות מחאה ומהפכה, שהבשילו בשנות ה-70 ל"תנועת המקופחים" ולזרוע הצבאית שלה, "אמל' ובהמשך ישיר אליה, הקמת חיזבאללה.

בתווך שבין שתי נקודות הזמן הללו הושפעה הזירה הלבנונית ממגוון שחקני אינטרסים אזוריים ובינלאומיים – סוריה, עיראק, מצריים, הפלסטינים ואש"ף, לרבות גורמים מערביים – כשהתגברות כוחו הצבאי והפוליטי של אש"ף בדרום לבנון, (בעקבות הסכם קהיר של 1969, וגירושו מירדן ב-1970), והכרסום בסמכויות השלטון תרמו לפרוץ מלחמת האזרחים ב־1975 ולהעמקת המיליטריזם באזור.

נקודת מפנה רעיונית ומעשית הייתה המהפכה האסלאמית באיראן (1979), שהעניקה לשיעים בלבנון מודל, השראה ומשאבים (ארגונים, דתיים וצבאיים) ומיסדה אפיק פטרונות חדש. הפלישה הישראלית ב-1982 שימשה זרז ישיר להתגבשותם של ארגוני או תאי התנגדות שיעים, עת שאיראן פרסה סיוע משלה בבקעת הלבנון. ב-1985 פרסם חיזבאללה את "המניפסט הפתוח", שבו הצהיר על יעדיו האידאולוגיים והפוליטיים, וביסס עצמו ככוח שיעי-איסלאמיסטי מרכזי בלבנון, הנתמך בידי איראן. נסיגת ישראל מרוב אזור דרום לבנון יצרה חלל ביטחוני שאיפשר לחיזבאללה לחזק את אחיזתו בדרום המדינה ולבסס את מעמדו ככוח צבאי ופוליטי מוביל. בשנה זו חיזבאללה כבר לא היה רק מיליציה מקומית בתהליכי גיבוש, אלא ארגון בעל מבנה היררכי, אידיאולוגיה סדורה ותמיכה גלויה מאיראן, שזכה להכרה ככוח צבאי ופוליטי משמעותי בלבנון.

השאלה המחקרית של עבודה זו: כיצד הצטלבו כל הגורמים ההיסטוריים הנ"ל, כדי ליצור את התנאים האופטימליים להופעת חיזבאללה וביסוסו כתופעה ייחודית רבת ממדים: אידאולוגי, פוליטי, חברתי וצבאי, והתהוותו של ארגון חיזבאללה כגורם מעצב במדיניות ובמערכת האיזונים שבין מדינות המזרח התיכון וכשלוחה (proxy) בולטת של המשטר באיראן.