המזרח התיכון בימיינו

תקציר העבודה

סיכום על קורס המזרח התיכון בימיינו, כולל את יחידות מצרים, עיראק, ואת ממנים 11, 12, 14

 

שאלה 1, סעיף 1+2 :

לאחר הלם מלחמת 1948 תוצאותיה והנכבה הפלסטינים שהפכו עקב המלחמה מרוב למיעוט, מעם שיושב על אדמתו בפלסטין ובשליטת שלטון המנדט הבריטי, לעם מפוזר בין מדינות רבות, שהפך נתון לשליטת רבים שלעיתים מסוכסכים ביניהם וחלקם לא מעוניינים בעצמאותם של הפלסטינים, גרם לכך שההנהגה הלאומית הייתה חייבת לפעול בצורה מהירה במס' מישורים על מנת להציל את מה שנותר בזמנו מהעם הפלסטיני, מצב חדש ולא טבעי זה כתוצאה מהכישלון והגלות הוביל להתנגדות שהתבטאה בשני מישורים עיקריים : המישור הפוליטי והמישור הצבאי\מזויין:

  • המאבק הפוליטי: על אף אכזבתם העמוקה של הפלסטינים ומנהיגיהם מתפקוד הממשלות במדינות הערביות במלחמת 1948 , לא חל נתק בין הצדדים , ראשי התנועה הלאומית הפלסטינית ובעיקר המופתי חאג' אמין חוסיני , שכבר לפני המלחמה היה בעל מעמד מעורער בקרב חברות הליגה הערבית , ומנותק מקשר ישיר עם בני עמו , המשיך להיאבק בזירה הבין ערבית ובמוסדות הליגה בעיקר נגד שתי המדינות הערביות שהחזיקו בחלקי ארץ שנועדו למדינה הפלסטינית : ירדן בגדה המערבית ומצרים ברצועת עזה. במאבקו במלך עבדאללה נחל המופתי תבוסה ונכשל בחזית הירדנית, שכן בשל סירוב ירדן לא הוזמן המופתי לדיוני המושב ה- 11 של הליגה הערבית בשנת 1949 כנציג "ממשלת כל פלסטין" וניסיונו למנוע את קיום הבחירות הכלליות של ירדן בשנת 1950 והכללה ושיתוף הגדה המערבית נכשל גם הוא.
    במצרים היה מצבו עדין יותר בשל העובדה שישב בקהיר. הוא מתח ביקורת על "כניעת" מצרים לדרישות עבדאללה מלך ירדן בליגה, ועל יחסה של מצרים לפלסטינים ברצועת עזה. הוא קיים קשרים עם גורמי אופוזיציה במצרים, בעיקר עם האחים המוסלמים, ויחסיו עם שלטונות מצרים המלוכנית היו מתוחים ונותרו כאלה עד למהפכת הקצינים החופשיים ב-23 ביולי 1952. מיד אחרי המהפכה היו יחסיו עם ראשיה טובים, והקשרים איתו אפשרו להם לבצר את מעמדם כתומכי העניין הפלסטיני בליגה, אלא ששוב, קשריו עם האחים המוסלמים היו לו לרועץ, ומשהשתנה היחס אל האחים המוסלמים בשנת 1954 בעקבות ניסיון התנקשות בעבד אל-נאצר.
    מנהיגות הדור הצעיר:
    בשנים אלו קמה מנהיגות חדשה שהתחרתה במנהיגות הוותיקה המסואבת שראו בה את הגורם המרכזי לכישלון ההתנגדות עד כה והם תפסו עמדות מפתח בארגונים החדשים שצצו באזור:

    • מפלגת השחרור האסלאמית (בגדה המערבית ) – הייתה מפלגה אחרת שנטלה חלק במאבק הלאומי, בשנה הראשונה לפעילותם ב- 1952 , התרכזה פעילותה במרכזים העירוניים של ירושלים, חברון ושכם וכן במחנות הפליטים שליד יריחו. היו גם ניסיונות להקים מסגרות של פעילות חשאית. המשטר הירדני פיקח על המפלגות האסלאמיות דרך "חוק ההדרכה וההטפה" (הגבלת חופש הביטוי לאנשי דת) משנת 1955.
    • המפלגה הקומוניסטית (הליגה לשחרור לאומי) – התנגדו לסיפוח הגדה המערבית לירדן. המשטר הירדני פעל לצמצום כוחם ובשנת 1957 הכריז על פיזור כל המפלגות והיא ביניהן.
    • תנועת הלאומיים הערבים– תמכה בפאן ערביות, התנגדה לתלותה של ירדן בבריטניה, ולברית בגדד. ולכן היחסים בינה לבין המשטר הירדני היו מתוחים, שאיפת התנועה הייתה לחסל את המשטר הירדני ולהפוך את ירדן לבסיס תומך פעילות גרילה נגד ישראל.
    • המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (עזה)- הקומוניסטים עסקו יותר בסוגיות לאומיות מאשר סוגיות מעמדיות. היו מתחים בין המשטר המצרי לקומוניסטים והמשטר ניסה להחליש אותם בכל דרך אפשרית.
    • האחים המוסלמים- סבלו מהמשטר כמו הסניף הראשי במצרים.
    • מנהיגות ותיקה- תמכה במפלגות הציוניות.
    • קומוניסטים- נאבקו לשוויון זכויות.
    • חזית ערבית עממית- קראה לביטול המשטר הצבאי והזדהתה עם נאצר.
    • אל-ארד- קמה לאחר התפרקות חז"ע, ניסתה להשתתף בבחירות לכנסת אולם נאסר עליה מטעם המדינה.
    • הקמת הפת"ח: אינטלקטואלים פלסטינים שמו לב לניצול של מדינות ערב את העניין הפלסטיני לצרכיהם ולכן הוקם ארגון הפת"ח הארגון הוקם בשנות החמישים במדינות המפרץ והדגש שלו היה עצמאות ההחלטה הפלסטינית, הוא קרא תיגר על המופתי ועל ההנהגה הוותיקה והגדיר עצמו כאלטרנטיבה למנהיגות הוותיקה. ממובילי הקמתו של הארגון עמדו יאסר ערפאת וחליל אל וזיר.
    • הקמת אש"ף: לאחר שראש ממשלת כל פלסטין, אחמד חלמי עבד אל-באקי, נפטר ביוני 1963, הציעו שליטי מצרים לאחמד אל-שקירי לקבל על עצמו את התפקיד ולהיות גם נציג הפלסטינים במוסדות הליגה הערבית. כשקיבל עליו את התפקיד הטילו עליו להקים את "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) שעל הקמתו הכריזו בוועידת הפסגה הערבית שהתכנסה בקהיר ב-1964.

המאבק הצבאי: לאחר המלחמה ב- 1948 הלך הרוח במדינות ערב יצר מצב של פעילויות אלימות נגד ישראל. בתחילת הדרך היו פלסטינים שרצו לחזור לביתם לאסוף יבול או להבריח סחורות, ישראל