מדיניות ההפרטה הנהוגה מאז שנות השמונים של המאה העשרים שינתה את פני החברה והכלכלה בישראל יותר מכל רפורמה אחרת. אין מדובר רק בסוגיה כלכלית, שכן ההפרטה קשורה קשר הדוק להשקפות עולם בדבר היחסים הרצויים בין המדינה לאזרחיה. במהלך העשורים האחרונים מתרחשים תהליכי הפרטה של אספקת שירותים חברתיים בישראל . מהגופים הממשלתיים לגופים הפרטיים. תהליך זה המתבסס במידה רבה על עקרונות כלכלת שוק הוא חלק ממגמה עולמית .
הפרטה במובנה הפשוט, פירושה העברת הפעילות בתחומים שונים של שירותי הרווחה מידי הממשלה לידיים פרטיות אל השוק הכלכלי החופשי. להפרטה במובן זה יש שתי משמעויות. הראשונה מייצגת גישה של המנהל הציבורי לניהול ענייני הכלל. השנייה משקפת תיאוריה של כלכלה מדינית, שמהותה הפחתת אחריותה של המדינה להספקת שירותים לאוכלוסיה או הורדת הנטל מן הממשלה בכל הנוגע לדאגת הכלל לענייני הרווחה של הפרט. מרכיבים אלו חורגים מהמודל הקלאסי של מדינת הרווחה כאשר המודל הקלאסי שם דגש על מעורבות מקיפה של המדינה.